פחד ופקקים בטהראן: כך נראית המתקפה הישראלית מתוך איראן
למרות הודעות פינוי של הצבא, התושבים בבירה לא מספיקים לברוח בגלל כבישים עמוסים. נהג מונית סיפר שנסיעה שלרוב לוקחת 5 דקות ארכה לו הפעם שעתיים. התורים לתחנות הדלק מתפרסים על פני קילומטרים, הממשלה מאטה גם את מהירות האינטרנט כדי לשלוט בהפצת המידע ומקשה על אנשים לבדוק מה שלום הקרובים שלהם ולברר על דרכי יציאה מהעיר
ישראל לא סיפקה יותר מדי זמן להודעת ההתפנות שלה ממחוז 3 בטהראן, האזור שבו נמצאים אולפני הטלוויזיה ובניינים ממשלתיים נוספים. בתוך שניות ספורות לאחר שפורסמה ההודעה לאזרחים, מקומיים רבים הוצפו בשיחות טלפון מקרובים שבדקו אם שמעו את החדשות. "צריך לסגור את הגז והמים לפני שנתפנה", צעקה אישה אחת בזמן שרצה עם מזוודה ביד במדרגות הבניין. "הזדרזי אמא, אין לנו זמן", צעקה אישה אחרת על אמה המבוגרת.
שעה לאחר מכן מטוסי קרב טסו כבר מעל הפרברים של טהראן, בתוך דקות הופצצו אולפני רשות השידור האיראנית. לאחר ארבעה ימי הפצצות, רבים מבין 10 מיליון תושבי הבירה כבר ניסו לעזוב אותה. הכבישים הראשיים ליציאה מהעיר היו עמוסים ותקועים. התורים לדלק התפרסו על פני קילומטרים. הבורסה והבזאר הגדול של טהראן נסגרו.
מינה ניסתה לברוח לבית של הבת שלה במזרח טהראן, אך נאלצה לשוב לבית שלה לאחר שבע שעות של עמידה בפקק. חסן, נהג שניסה להסיע נוסע למקום מבטחים מחוץ לעיר, סיפר שלקח לו קרוב לשעתיים "לעבור דרך שבדרך כלל אורכת חמש דקות".
הרשויות קראו לתושבים להישאר במקום, האטו את מהירות האינטרנט כדי לשלוט בהפצת המידע ועודדו את האנשים לעקוב אחרי ערוצי החדשות הרשמיים ולהתעלם מהודעות הפינוי של צה"ל, אותן כינו "לוחמה פסיכולוגית". לפי משרד הבריאות האיראני, ההפצצות הישראליות הרגו עד כה יותר מ-200 ופצעו רבים אחרים. תמונות של פגיעות בקרב אזרחים הופצו במדיה החברתית, ורבים ברחו להתחבא בתחנות הרכבת התחתית המשמשות כעת כמקלטים.
עובדים בבנקים, בתי חולים ובתחנות המשטרה והצבא קיבלו הוראה ישירה להישאר בעיר. "אנחנו תקועים פה", אמר פארחאד, נהג מונית שאשתו עובדת בבנק ונדרשת להיות בכוננות גבוהה למקרה של התקפות סייבר.
הסופרים עדיין מצוידים היטב במוצרי מזון, אבל מחסור בדלק הפך לגורם עיקרי לדאגה. לכן הרשויות מגבילות את כלי הרכב ל-30 ליטרים של דלק. עם זאת, ברשויות מתעקשים כי האספקה לא קוצצה ולא תקוצץ גם בעתיד. בכל זאת, בשכונות רבות ברחבי העיר יש הפסקות מים מאז התקפה ישראלית ביום ראשון שפגעה בצינור מים מרכזי, והובילה להצפות בציר תנועה מרכזי. שני אנשים נהרגו כתוצאה מכך.
בכל הקשור להפצת המידע המוגבלת, אפילו בכירים בממשלה העבירו ביקורת על כך, שכן היא גרמה לעוד פניקה לאחר שאנשים לא הצליחו ליצור קשר עם המשפחות שלהם או למצוא נתיבי בריחה מטהראן. סגן שר התקשורת אישאן צ'יטסאז כתב בפלטפורמת המדיה החברתית X שהיה מעדיף לא להגביל את הגישה לאינטרנט, אך רמז שהאחראיים לכך הם שירותי הביטחון. "זה תלוי במשרד", כתב.
ברוב הרחובות עוד נשמר הסדר, אך תושבים מעדיפים שיפטרלו בהם חיילים, וזאת מכיוון שהאזהרות של הממשל לגבי משתפי פעולה עם ישראל מעוררות פניקה נוספת. "מדאיג אותי שאין נוכחות חזקה של שוטרים בעיר", אמר אחד התושבים. "במצב כזה צריכים להיות מחסומים בכל מקום בטהראן כדי שנרגיש בטוחים".
למקומיים רבים אין שום מושג איך להגיב על התקיפות. הפעם האחרונה שבה הופצצה טהראן הייתה בשנות ה-80 במהלך מלחמת איראן – עיראק, אך מאז הפכה לעיר גדולה ומודרנית עם גורדי שחקים, קניונים ותרבות אוכל שוקקת – לא בדיוק ההגדרה של עיר הרגילה לאזעקות ומקלטים.
עבור ילדים וצעירים, כמו בתה בת ה-26 של מריאם, המציאות הזו של מלחמה היא חדשה וקשה לעיכול. "היא פשוט לא מבינה את הקונספט של מלחמה ומאד מפוחדת", הסבירה האם.
