פרס נובל ברפואה יוענק לשלושה חוקרים שחוללו מהפכה בחקר המוח
שבוע פרסי נובל נפתח היום עם הפרס ברפואה, שבו זכו קארל דייסרות', פטר הגמן וגאורג נאגל על תגליותיהם בתחום תעלות יונים מבוקרות-אור ואופטוגנטיקה. מתוך 232 הזוכים עד היום בנובל ברפואה: רק 14 נשים, ואף לא ישראלי אחד. כמה כסף יקבלו הזוכים?
פרס נובל בפיזיולוגיה או ברפואה לשנת 2026 הוענק היום (שני) לשלושה חוקרים שהניחו את היסודות לאופטוגנטיקה: האמריקני פרופ' קארל דייסרות', פסיכיאטר וחוקר מאוניברסיטת סטנפורד, והגרמנים פרופ' פטר הגמן מאוניברסיטת הומבולדט בברלין ופרופ' גאורג נאגל מאוניברסיטת וירצבורג. ועדת הפרס ציינה כי הם זוכים "על תגליותיהם בתחום תעלות יונים מבוקרות-אור ואופטוגנטיקה". השלושה יחלקו ביניהם 12 מיליון קרונות שבדיות, כ-3.7 מיליון שקל.
הסיפור התחיל באצות ירוקות, שחשות אור ושוחות לעברו. הגמן ונאגל גילו בתחילת שנות ה-2000 את החלבון שמאפשר להן לעשות זאת: תעלה זעירה בדופן התא, שנפתחת ברגע שאור פוגע בה ומכניסה לתא חלקיקים טעונים חשמלית. דייסרות' הבין שאם יחדיר את החלבון לתאי עצב, יוכל להפעיל אותם בהבזקי אור. ב-2005 הצליחו הוא ועמיתיו לעשות זאת, וכך נולד תחום חדש. שמו, אופטוגנטיקה, משלב אור וגנטיקה, כי החוקרים מחדירים לתאים את הגן של החלבון הרגיש לאור.
השיטה חוללה מהפכה בחקר המוח. בעזרתה אפשר להפעיל או להשתיק קבוצה מסוימת של תאי עצב במוח של עכבר חי, בתוך אלפיות שנייה, ולבדוק כיצד הדבר משפיע על התנהגותו. כך זיהו חוקרים ברחבי העולם מעגלי עצב שקשורים לפחד, לזיכרון, להתמכרות ולדיכאון. ב-2021 דיווחו חוקרים לראשונה שהחזירו בעזרתה חלק מהראייה לאדם עיוור, שסבל ממחלה גנטית של הרשתית. הם החדירו לעינו חלבון רגיש לאור, ובעזרת משקפיים מיוחדים הוא הצליח לאתר ולספור חפצים.
גם לישראל יש חלק בסיפור. ב-2016 העניק הטכניון לדייסרות' ולהגמן את פרס הארווי על פיתוח האופטוגנטיקה. פרופ' עופר יזהר ממכון ויצמן עשה את הפוסט-דוקטורט שלו במעבדה של דייסרות' בסטנפורד, ושם היה בין החוקרים הצעירים שפיתחו את ארגז הכלים של התחום. מאז 2011 הוא מוביל מעבדת אופטוגנטיקה משלו במכון ויצמן.
מוענק מאז 1901, פרויד מעולם לא זכה
בצוואתו ביקש אלפרד נובל שהפרס יוענק למי שיגיע לתגלית החשובה ביותר בפיזיולוגיה או ברפואה, ומכון קרולינסקה בשטוקהולם מעניק אותו מאז 1901.
הדרך להכרזה של היום החלה לפני יותר משנה. בספטמבר אשתקד נשלחו הזמנות לאלפי אנשים ברחבי העולם להציע מועמדים, ומאז בחנה ועדת נובל את ההצעות בעזרת מומחים. את ההכרעה מקבלים ברוב קולות 50 פרופסורים ממכון קרולינסקה. שמות המועמדים לשנה הזו יתפרסמו רק ב-2076, כי הם נשמרים בסוד 50 שנה.
כשהסוד נחשף, מתגלות לעיתים הפתעות. את זיגמונד פרויד, למשל, הציעו לפרס 32 פעמים והוא לא זכה בו מעולם. ב-1929 ביקשה הוועדה חוות דעת ממומחה, והוא קבע שאין טעם להמשיך לבחון את מועמדותו, כי "לעבודתו אין ערך מדעי מוכח".
בשנה שעברה הוענק הפרס לשלושה מדענים על חקר מחלות אוטואימוניות: האמריקנים פרופ' מרי ברונקו וד"ר פרד רמסדל והיפני פרופ' שימון סקגוצ'י מאוניברסיטת אוסקה. בלב התגלית עומדים תאי T מווסתים, שומרי הסף של מערכת החיסון, ובזכותה נפתחו כיוונים חדשים לטיפול במחלות אוטואימוניות, בסרטן ובהשתלות.
שיחת הטלפון משטוקהולם, שכל מדען חולם עליה, לא תמיד מגיעה ליעדה. ד"ר רמסדל היה אז בסוף טיול קמפינג של כמעט ארבעה שבועות באזור פארק ילוסטון, הרחק מכל קליטה, ובוועדה לא הצליחו להשיג אותו. הוא גילה שזכה רק כשאשתו הדליקה את הטלפון בעצירה בדרך ופלטה צעקה, ובתחילה חשש שהבחינה בדוב גריזלי. את הנעליים שנעל באותו רגע תרם אחר כך למוזיאון פרס נובל.
לפני שנתיים זכו בפרס הביולוגים האמריקנים פרופ' ויקטור אמברוס ופרופ' גארי רובקון, שגילו את המיקרו-RNA, מולקולות זעירות שמווסתות את פעילות הגנים. על אותה תגלית קיבלו השניים כבר ב-2014 את פרס וולף הישראלי, שבו זכה באותה שנה גם החוקר הישראלי-קנדי פרופ' נחום זוננברג, על מחקריו בבקרת ייצור החלבונים בתא. ב-2023 הוענק פרס נובל לפרופ' קטלין קריקו ולפרופ' דרו ווייסמן, שעבודתם סללה את הדרך לחיסוני ה-mRNA נגד קורונה.
זוגות, שיאים ופרס שנאסר
הזוכה הצעיר ביותר בתולדות הפרס היה הרופא הקנדי פרדריק בנטינג, שזכה ב-1923, בגיל 32, על גילוי האינסולין. המבוגר ביותר, החוקר האמריקני פייטון ראוס, היה בן 87 כשזכה ב-1966, על גילוי נגיפים שמחוללים גידולים. איש עדיין לא זכה בפרס נובל ברפואה פעמיים.
הראשונה מבין 14 הנשים שזכו בפרס הייתה גרטי קורי, שקיבלה אותו ב-1947 יחד עם בעלה קרל. זוג נשוי נוסף, מאי-בריט ואדוורד מוזר, זכה בו ב-2014.
לא כל זכייה נגמרה בחגיגה. ב-1939 אסר היטלר על החוקר הגרמני גרהרד דומאק לקבל את הפרס, והוא קיבל את המדליה והתעודה רק שנים אחר כך, בלי הכסף. ב-2011 התברר שאחד הזוכים, ראלף סטיינמן, מת שלושה ימים לפני ההכרזה. לפי התקנון אי אפשר לבחור בזוכה שכבר אינו בחיים, אבל קרן נובל החליטה שסטיינמן יישאר זוכה, כי הבחירה בו נעשתה בלי ידיעה על מותו.
ומה עם ישראל?
ישראלי עדיין לא זכה בפרס נובל ברפואה, אבל שני פרסי נובל ישראליים בכימיה הוענקו על מחקר קרוב מאוד לרפואה. ב-2004 זכו בפרס שני רופאים מהפקולטה לרפואה בטכניון, פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרן צ'חנובר, יחד עם האמריקני פרופ' ארווין רוז, על גילוי המנגנון שבו התא מסמן חלבונים מיותרים ופגומים לפירוק. זה היה פרס הנובל הראשון של ישראל במדעי הטבע.
חמש שנים אחר כך זכתה בפרס נובל בכימיה פרופ' עדה יונת ממכון ויצמן למדע, על פענוח מבנה הריבוזום, מפעל החלבונים של התא. היא חלקה את הפרס עם תומאס סטייץ ועם ונקטרמן רמאקרישנן, והשלושה הראו כיצד אנטיביוטיקות נצמדות לריבוזום של חיידקים ומשבשות את פעולתו. המודלים שבנו משמשים כיום לפיתוח אנטיביוטיקות חדשות. פרופ' יונת, האישה הישראלית היחידה שזכתה בפרס נובל, הלכה לעולמה בסוף אוגוסט, בגיל 87.
מחר (יום ג') יוכרזו בשטוקהולם הזוכים בפיזיקה, ביום רביעי בכימיה וביום חמישי בספרות. ביום שישי תעבור הבמה לאוסלו, שם יוכרזו זוכי פרס נובל לשלום, וביום שני הבא, 12 באוקטובר, יחזרו ההכרזות לשטוקהולם עם הפרס בכלכלה על שם אלפרד נובל, שמוענק מאז 1969. טקס הענקת הפרסים ייערך כמדי שנה ב-10 בדצמבר, יום השנה למותו של נובל.
