ניתוחמגרמניה ועד פרו: יוקר המחיה מתסיס את אזרחי העולם
ניתוח
מגרמניה ועד פרו: יוקר המחיה מתסיס את אזרחי העולם
הפערים בין שיעורי האינפלציה עצומים, אבל השורה התחתונה אחידה: הזינוק במחירי האנרגיה והמזון מוציא לרחובות אזרחים באירופה, אסיה, דרום אמריקה ואפריקה. התחזית לפי מדד אי־השקט האזרחי: עד סוף השנה תירשם הידרדרות
יוקר המחיה המאמיר לא ממתין לתגובות הפוליטיקאים, וגל של מחאות ספונטניות שוטף בחודשים האחרונים את רחובות אירופה, דרום אמריקה, אסיה ואפריקה.
המחאות גבו בינתיים קורבן פוליטי אחד: ראשת ממשלת בריטניה לשעבר ליז טראס, שכיהנה 45 ימים בלבד עד שנאלצה להתפטר מוקדם יותר החודש. לטראס לא נותרה ברירה. התוכניות הכלכליות שלה לריסון האינפלציה שזינקה ל־10.1%, שיא של 40 שנה, יצרו כאוס בשווקים הפיננסיים ושלחו עובדי רכבת, אחיות, עובדי נמל ועורכי דין לפצוח בשביתות ברחבי המדינה.
במידה שהאינפלציה ברחבי העולם תמשיך לטפס, במיוחד אם יאמירו מחירי הגז והמזון, ובסביבה מורכבת עם רמות גבוהות של חוב, צפויים קורבנות פוליטיים נוספים. עד אז, משבר המחירים הממושך מביא מנהיגים למצות את הכלים הכלכליים הזמינים ביותר העומדים לרשותם.
בחודשיים האחרונים הזעם מבעבע ברחבי אירופה. בבודפשט בירת הונגריה צעדו אלפי מורים בדרישה להעלות את שכרם ואלפים אחרים הצטרפו בקריאה לריסון האינפלציה; ברומניה אלפים צעדו כדי להביע את מורת רוחם מעליית יוקר המחיה; בצ'כיה אלפים צעדו וקראו לממשלה להתפטר, תוך ביקורת על התמיכה בסנקציות של האיחוד האירופי נגד רוסיה; בגרמניה טייסים החלו לשבות כדי להשיג שכר טוב יותר; בבלגיה רבבות יצאו לרחובות לבושים בצבעי האיגודים הגדולים — ירוק, כחול ואדום — במחאה על הזינוק במחירי המזון והאנרגיה; בצרפת מחאת ענק משכה כ־150 אלף איש שקראו גם הם לעצירת עליות מחירי האנרגיה, כמו גם מחירי המזון ושכר הדירה, ולמיסוי אגרסיבי יותר של תאגידים.
הסוף לא נראה באופק. לפי מדד אי־השקט האזרחי של חברת ניתוח הנתונים Verisk, 75 מדינות ברחבי העולם צפויות לראות מחאות אזרחיות עד סוף השנה. 34 מתוכן — בעיקר באירופה ובאמריקה — יראו ככל הנראה הידרדרות משמעותית במיוחד במדד התסיסה האזרחית.
לפי מכון המחקר Bruegel בבריסל, מדינות אירופה הזרימו מאז ספטמבר 2021 ותחילת משבר האנרגיה סכום אסטרונומי של 674 מיליארד יורו כדי להגן על צרכנים מפני עליות המחירים החדות. זאת לצד הסכמות גורפות מצד כל מדינות האיחוד האירופי לצמצם את הביקושים לגז טבעי ב־15% במהלך החורף.
על מנת להשיג יעד זה, מדינות אירופה החלו, בין השאר, להגביל את השימוש בחשמל במבני ציבור. המדינות אף התחייבו למלא את מאגרי הגז ב־80% לפחות עד נובמבר, כאשר נכון להיום הן כבר עקפו את היעד הזה, והמאגרים התמלאו ב־92% בממוצע. למרות מהלכי הריסון, הזינוק במחירי האנרגיה והמזון הביא את האינפלציה בגוש היורו לשיא של 10.7% (ראו מסגרת), וממשלות נדרשות למצוא פתרונות חדשים.
בהונגריה, למשל, כשנבחר ויקטור אורבן לקדנציה רביעית באפריל האחרון, הוא התחייב כי הממשלה תמשיך להגביל את עליית מחירי האנרגיה. אך המלחמה באוקראינה, שכנתה, המשיכה ללחוץ את הכלכלה המקומית, עד שלבסוף אורבן נאלץ להעלות את תקרת המחיר כבר באוגוסט, לפני הזינוק בביקושים לאנרגיה בחודשי החורף.
גם בצרפת פעלו כדי לרסן את האינפלציה, רגע לפני שנשיא המדינה עמנואל מקרון השיג לעצמו את הקולות הדרושים לכהונה נוספת. בדומה להונגריה, חבילת הסיוע הצרפתית מיצתה את עצמה במהירות, והמחירים — בעיקר של אנרגיה — חזרו לזנק ולהעיב על היציבות הפוליטית במדינה. עד כדי כך, שראשת ממשלת צרפת אליזבת בורן הציעה כי הממשלה תשתמש בסמכויות חוקתיות מיוחדות כדי להעביר את תקציב המדינה ללא הצבעה.
אירופה איננה לבד. אף שגל המחאות בכלכלות המפותחות והחזקות של היבשת זוכה לתשומת הלב התקשורתית הגדולה ביותר, אדוות מאמצי ריסון האינפלציה גולשות הלאה ומותירות אדמה מיובשת ממשאבים. כך, בעוד גרמניה, בריטניה ואחרות מנהלות מלחמות מחירים כדי למלא את מאגרי הגז ולרכוש דשנים וחיטה, הן דוחקות מדינות חלשות יותר מהשוק.
לא מפתיע, אם כך, כי להערכת קרן המטבע הבינלאומית 12% מכלל אוכלוסיית אפריקה (123 מיליון איש) יגיעו למצב של חוסר ביטחון תזונתי חריף עד סוף השנה. הערכות אלה מצטרפות לנתוני האו"ם שלפיהם בשלושת החודשים מפרוץ המלחמה באוקראינה כ־71 מיליון בני אדם במדינות מתפתחות נדחקו מתחת לקו העוני. לפי סקר של Ipsos שנערך עבור הפורום הכלכלי העולמי, אחד מכל ארבעה אנשים ב־11 המדינות המפותחות בעולם נאבק כדי לשרוד כלכלית.
באזורים כמו אפריקה שמדרום לסהרה, האינפלציה מונעת הרבה פחות מפעילות כלכלית מקומית ויותר מפעילות של כלכלות מערביות. כלומר, ההתפתחויות החיצוניות באירופה מכתיבות את מסלול האינפלציה באפריקה, בעיקר את הזינוק במחירי המזון.
לפי הערכות, התייקרות רכיב המזון במדד תרמה לשני שלישים משיעורי האינפלציה המשתוללים באזור, שעומדים על ממוצע של כ־9% בחודשים האחרונים. באזורים אלו, שבין כה וכה חסרים את המשאבים לעידוד צמיחה, משתמשים הבנקים המרכזיים בהעלאות ריבית כדי לרסן את האינפלציה, בין השאר בגאנה, מוזמביק, ניגריה ואוגנדה. מדובר בפתרון מסוכן שעלול לייצר מחנק אשראי והשקעות.
תגובה אזרחית לא איחרה לבוא גם שם. בדרום אפריקה אלפי עובדים יצאו לרחובות כדי לדרוש העלאה של שכר המינימום והשתת מגבלות על מחירי האנרגיה והריביות. המדינה שסובלת מאינפלציה גבוהה מאז 2009 (7.5% בחישוב שנתי בספטמבר), ומשיעור אבטלה של 35%, חווה בחודשים האחרונים הפסקות חשמל תכופות וזינוק חד במחירי המזון כתוצאה מהפלישה הרוסית לאוקראינה.
באיראן מחיר הלחם קפץ פי שניים בעקבות שיבושים באספקה של חומרי גלם שהביאו, בין היתר, לזינוק של פי עשרה במחיר החיטה. בחישוב כולל, מדד מחירי המזון במדינה האמיר ב־87% לעומת 2021. התורים הארוכים במאפיות הוסיפו עוד ללחץ החברתי והיו חלק מההתלקחות סביב "מחאות החיג'אב" שפרצו על רקע מותה של צעירה מקומית בידי משטרת הצניעות.
בפרו כבר שבועות ארוכים שמתקיימות מחאות על עליית המחירים, בהשתתפות רבבות אזרחים. ההפגנות, שדוכאו באלימות, הביאו את הנשיא פדרו קסטילו להכריז על מצב חירום ולהטיל עוצר על בירת המדינה. האינפלציה בפרו היא כעת הגבוהה ביותר זה 26 שנים ועומדת על 6.2%.
בתוניסיה החיפוש אחר סוכר, חמאה, חלב, אורז ומוצרי יסוד אחרים שנעלמו מהמדפים, לצד ארבע העלאות מחירי אנרגיה וקיצוץ בסובסידיות, הציתו גל של מחאות, שחלקן גלשו לאלימות. בסרי לנקה עליות מחירים ומחסור כרוני במטבע זר ובמוצרים בסיסיים הובילו לאינפלציה משתוללת — 66% בחישוב שנתי באוקטובר — ולמחאות ענק.
בהאיטי, שמייבאת 70% מהדגנים שלה, מפגינים חסמו את רחובות הבירה כדי למחות על המחסור בדלק ובמזון. כמעט מחצית מהתושבים שרויים בחוסר ביטחון תזונתי, כשהרעב צפוי להחמיר בצל אינפלציה של 26%.
בפקיסטן, המדינה שידעה את שיעורי האינפלציה הגבוהים ביותר בדרום אסיה בעשור האחרון (23% בספטמבר), זינקו מחירי הדלק ב־90% ואלפים יצאו להפגין במחאה שאורגנה על ידי מפלגת האופוזיציה. בארגנטינה אלפי מפגינים צעדו אל ארמון הנשיאות במחאה על האינפלציה הגואה שהגיעה ל־83% באוקטובר.
בין כולן ניצבת סין. כלכלת הענק שידועה בדיכוי הפגנות המוניות, חוותה מחאה מסוג אחר. בקיץ האחרון אזרחים החליטו בצעד מחאתי להחרים את תשלומי המשכנתאות, בעיקר על נכסים שבנייתם או מסירתם מתעכבת. התנהלות זו, אף שאינה דומה להפגנות אלימות בבירות העולם, משקפת אי־ציות המוני יוצא דופן בסין הריכוזית. טבעו הלא מוחצן של המשבר אף הביא את הממשל לצאת בשורה של מהלכים כדי לסייע לרוכשי הדירות. משבר זה הגיע על רקע האטה כללית בכלכלה, בעיקר לאור מדיניות אפס הסובלנות לקורונה.
התגובה האנושית ההחלטית איננה מקרית. צרפת, בריטניה, הונגריה, איראן, פקיסטן, ארגנטינה, האיטי ואחרות, כולן היו מצויות מלכתחילה במציאות פוליטית מורכבת. בין שאלו מנהיגים מעוררי מחלוקת ובין ששסע פוליטי וחברתי מעמיק.
לכן, זו איננה רק האינפלציה שמובילה לחוסר שקט ולתהפוכות, אלא שחוסר יציבות פוליטית משפיע גם הוא על האופן שבו האינפלציה תבוא לידי ביטוי. היסטורית, מדינות עם ממשלות לא יציבות, מוסדות שלטוניים ובירוקרטיים מוחלשים או משטרים ריכוזיים, סובלות מהיעדרה של מדיניות כלכלית ארוכת טווח ומניצול לא יעיל של כלים כלכליים, כמו מיסוי וסובסידיות. אלה מביאים לביטוי קיצוני עוד יותר את האינפלציה, לעומת היתר.
