ניתוח
סוריה על פרשת דרכים: הסרת הסנקציות מול סכנת התפרקות ומלחמה פנימית
הסרת הסנקציות על סוריה פותחת חלון הזדמנויות כלכלי שיכול לשקם את הכלכלה המקומית ולהביא לשיפור בחיי האזרחים. אולם, הצלחת המהלך תלויה בגורמים שהם בעיקר אינם כלכליים, ובראשם ריסון הגורמים הקיצוניים שהם חלק מהממסד הסורי
ב-20 במאי 2025 אישר האיחוד האירופי את הסרת מרבית הסנקציות הכלכליות על סוריה, ימים ספורים לאחר שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע במהלך ביקורו בסעודיה על מהלך דומה. גם וושינגטון וגם בריסל טוענות כי מדובר בצעד שמטרתו לסייע לשיקום המדינה לאחר קריסת משטר אסד, אך מהלך זה מגיע על רקע אזהרות חמורות מצד גורמים אמריקאיים בכירים, ובראשם שר החוץ מרקו רוביו, שהתריע ביום שלישי כי סוריה נמצאת "שבועות ספורים בלבד" מקריסה כוללת ומ"מלחמת אזרחים אפית".
הסנקציות שמוסרות כיום כוללות מגבלות על סחר, השקעות, שירותים פיננסיים והעברות כספים. הסנקציות האמריקאיות, שרובן הוטלו כבר ב-2011 בעקבות הדיכוי האלים של ההפגנות העממיות על ידי משטר אסד, כללו הקפאת נכסים של גופים ואישים הקשורים למשטר, איסור על חברות אמריקאיות לפעול במדינה, והגבלות על יבוא ויצוא. ההקלות החדשות מסירות חלק מההגבלות על סקטורים אזרחיים, בהם תשתיות, אנרגיה אזרחית, בריאות, חינוך ושירותים בנקאיים, כל עוד לא יימצא קשר לגורמים הקשורים למשטר הישן.
על פי האיחוד האירופי, ההקלות כוללות את ביטול ההקפאות על מימון פרויקטים בסוריה בתחומים קריטיים כמו משק המים, החשמל, הבריאות והחינוך, וכן פתיחה מחודשת של אפשרויות השקעה ישירה. עם זאת, סנקציות ממוקדות על אנשי צבא, מודיעין ושאר בעלי תפקידים המזוהים עם משטר אסד – נותרות בעינן.
הגל הראשון של הסנקציות האמריקאיות והאירופיות החל כאמור בשנת 2011, עם פרוץ "האביב הערבי" והתגובה האכזרית של משטר בשאר אסד להפגנות, והן כללו בעיקר סנקציות ממוקדות על אישים וגופים המזוהים עם המשטר. עם החרפת הסכסוך והפיכתו למלחמה רב-חזיתית, הורחבו הסנקציות והחלו לכלול מגזרים כלכליים במלואם. ב-2019, חוק "קיסר" האמריקאי החריף את המצב והרחיב את הסנקציות גם על חברות וממשלות זרות שהמשיכו לעבוד מול משטר אסד, דבר שגרם לצניחה דרמטית בזרם הכספים והסחורות למשטר אסד בעיקר ממדינות שכנות כמו לבנון, עיראק וירדן.
התוצאה הישירה של הסנקציות הייתה קריסת שער הלירה הסורית, אינפלציה של מאות אחוזים בשנה, קיפאון בפעילות המגזר הבנקאי, מחסור חמור בתרופות, מזון ודלק, ופירוק כמעט מוחלט של מגזר הבריאות. כלכלת סוריה התכווצה משמעותית והתלות באיראן, ברוסיה ובנכסים שהגיעו דרך הלבנת הון והברחות גברה, אך לא פתרה את המשבר.
הנזק הכלכלי שנגרם לסוריה במהלך 14 השנים האחרונות הוא עצום, דבר המדגיש את האתגר הנקרא שיקום סוריה. הכלכלה הסורית הצטמקה ביותר מ-85%, מ-62 מיליארד דולר לפני המלחמה לפחות מ-8 מיליארד דולר ב-2024. למעלה מ-90% מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני ומעל מחצית מהאזרחים נעקרו מבתיהם או הפכו לפליטים. החוב הלאומי של סוריה מוערך בין 20 ל-50 מיליארד דולר, כולל התחייבויות לאיראן ורוסיה שהמשטר הנוכחי בסוריה מתנער מהן.
הקריסה הכלכלית של סוריה מורגשת היטב ברמת המגזרים. החקלאות שהייתה עמוד התווך של הכלכלה, קרסה בשל הרס תשתיות ההשקיה, בצורות ממושכות ואובדן יבולים. הצפי לשנה הנוכחית הוא שיבול החיטה יכסה פחות מ-20% מהצריכה המקומית, מה שמעמיד בסכנה את ביטחון המזון של מיליונים. יצוין כי לפני 2011, סוריה בשנים מסוימות הייתה אף יצואנית חיטה.
במשק האנרגיה, כ-30% מתחנות הכוח נהרסו לחלוטין וכ-30% נוספים דורשים שיקום. תפוקת הנפט ירדה מ-400,000 חביות ביום לפני המלחמה לפחות מ-30,000 חביות ביום ב-2024. בתחום הייצור, אזורי תעשייה מרכזיים בדמשק, חלב וחומס נהרסו והבריחה של הון אנושי ופיזי החריבה את יכולת הייצור. בתחום התשתיות, נגרם נזק נרחב לכבישים, מערכות מים, בתי חולים ובתי ספר, במיוחד בערים כמו חלב, רקה וחומס. בשל ההרס העצום וחוסר היכולת לאמוד במדויק את הנזק, הופרחו במהלך השנים הערכות שונות לגבי שווי הנזק ועלויות השיקום הדרושות. בהיעדר נתון מדויק ההערכות האופטימיות ביותר מדברות על צורכי שיקום בשווי של 250 מיליארד דולר לפחות.
אם הסנקציות אכן יוסרו באופן מדורג ואכן יוזרמו השקעות למדינה ההרוסה, הכלכלה הסורית עשויה להתחיל במסלול שיקום שיימשך לאורך שנים. מדינות המפרץ רואות בשיקום סוריה אינטרס מובהק שלהן הן כדי לבסס את היציבות האזורית, למנוע את הברחת הסמים ממנה והן כי מבחינתן המשק הסורי מציע הזדמנויות כלכליות. לפיכך, הצפי הוא כי בשלב ראשון יוזרמו המיליארדים לשיקום תשתיות ובכלל זה רשתות החשמל, המים והתחבורה. פתיחה מחדש של המערכת הבנקאית הסורית בפני בנקים אירופים ואמריקאים תוכל להחזיר את אפשרות קבלת האשראי והמימון לעסקים מקומיים.
אולם, כל אפשרויות השיקום האלה תלויות ביכולת הממשלה הזמנית להבטיח יציבות פוליטית, ביטחונית ומנהלית פנימית, כולל השחיתות הנרחבת. הספקות לגבי היציבות בסוריה באו לידי ביטוי באמירותיו ביום שלישי של שר החוץ האמריקאי רוביו, לפיהן סוריה נמצאת על סף התפרקות ומלחמת אזרחים. נראה כי הערכתו הקודרת הזו של רוביו נובעת מהצפי כי המשטר הנוכחי בסוריה ינסה לאכוף את סמכותו על כל הטריטוריה שנחשבה סורית בזמן משטר אסד ועד לפרוץ מלחמת האזרחים בשנת 2011. אם המשטר ינסה לפעול בכיוון זה, צפוי מרחץ דמים בסוריה כפי שהודגם היטב לפני מספר שבועות באזור החוף, שם נטבחו מאות מבני העדה העלאווית המזוהה עם משפחת אסד על ידי כוחות המשטר והמיליציות הג'יהאדיסטיות המסונפות אליו.
נכון להיום סוריה מחולקת לאזורי השפעה בין העדות השונות, כולל הדרוזים והכורדים וניסיון של המשטר לאכוף את סמכותו באזורים אלה באמצעות כוח צבאי, נראה כרגע כאיום המשמעותי ביותר לאפשרות תחילת השיקום של סוריה.
בעולם הערבי לא חסרות דוגמאות של מדינות שנהנו מהסרת סנקציות ותקווה לשיקום כלכלי אך חזרו למסלול של הרס ומלחמה פנימית. הדוגמה האחרונה לכך היא סודאן שהסנקציות מעליה הוסרו לאחר הצטרפותה להסכמי אברהם ונורמליזציה עם ישראל, אך הדבר לא מנע בסופו של דבר חזרה למלחמת אזרחים עקובה מדם הנמשכת עד היום. העניין שמגלות המפרציות בסוריה גדול יותר מזה שבסודאן ולכן הסרת הסנקציות על סוריה פותחת חלון הזדמנויות כלכלי שיכול לשקם את הכלכלה הסורית ולהביא לשיפור בחיי האזרחים. אולם, הצלחת המהלך תלויה בגורמים שהם בעיקר אינם כלכליים, ובראשם ריסון הגורמים הקיצוניים שהם חלק מהממסד הסורי הנוכחי.
