• תפריט
פייננשל טיימס
גג עמוד פייננשל טיימס חדש לבן

FT

המשקיעים האקטיביסטים החדשים רוצים להיכנס למיינסטרים

למשקיעים הוותיקים יצא מוניטין של ביריונים שמחפשים רווח מהיר. הדור החדש של מנהלי הקרנות רוצה להיפטר מהתדמית הזו. בין הכלים בארסנל: עסקאות מאחורי הקלעים, השקעות בתחומי נישה ומיתוג כ"בעלי מניות מעורבים"

לינדזי פורטדו, "פייננשל טיימס" 08:3118.02.18

דור המייסדים של המשקיעים האקטיביסטים, אלו שנודעו לשמצה בשל שאיפתם לסחוט רווחים קצרי טווח מהחברות שבהן השקיעו, הולך ומתבגר. דור חדש, שצמח בצל דור המייסדים, הולך ותופס את מקומו. הם כבר קיבלו כינוי משלהם: "בני האקטיביסטים".

 

 

 

מנהלים כמו סקוט פרגוסון, שהיה האנליסט הראשון ששכר ביל אקמן בקרן פרשינג סקוור ב־2003, אלכס דנר, שהיה בן טיפוחיו של קארל אייקן, וקוונטין קופי, שעבד שבע שנים עבור פול סינגר באליוט מנג'מנט, עוברים לקדמת הבמה.

 

 

אף שהם לא מהססים לפתוח במאבקים פומביים או להגיש תביעות משפטיות, דור האקטיביסטים החדש דווקא משתדל להימנע מהעימותים שהפכו את אבותיו הרוחניים לכוכבים בוול סטריט. הם מעדיפים לבסס את מהלכיהם על נתונים, לקיים דיאלוג עם ההנהלות מאחורי הקלעים ולהחזיק לזמן ממושך יותר בעמדות בחברות שבהן הם מושקעים. הגישה הזו מעידה על השינוי שעבר על ההשקעות האקטיביסטיות. "המטרה היא אותה מטרה: לעשות כסף", מסביר סקוט פרלה, אחד ממייסדי בנק ההשקעות הניו יורקי פרלה־ויינברג. "אבל כיום יש יותר שחקנים בזירת האקטיביזם ומנהלי הקרנות ממוקדים יותר בעשיית כסף עבור כלל המשקיעים ולא רק עבור עצמם".

 

סגנון עוין פחות

 

השנה שעברה היתה עמוסה במיוחד בקרנות אקטיביסטיות, שהשקיעו 62 מיליארד דולר בחברות, יותר מפי שניים מאשר ב־2016. מגמה נוספת שניכרה ב־2017 היא המעורבות שלהן בחברות גלובליות דוגמת יצרנית המזון נסטלה, ענקית הכימיקלים דאו־דופונט ויצרנית מוצרי הצריכה הביתיים פרוקטר אנד גמבל. נוסף על כך, הן נכנסו לניהול כספי קרנות פנסיה, קרנות השקעה אוניברסיטאיות וקרנות צדקה בכל רחבי העולם.

 

"חברות כבר נעשות דרוכות כשאחד מ'בני האקטיביסטים' צץ אצלן", מספר ריץ' גרוסמן, שותף בפירמת עורכי הדין סקאדן ארפס, שמתמחה בהגנה על חברות מפני קמפיינים של משקיעים אקטיביסטים. "חלק מהם גייסו כמות משמעותית של כסף ובהחלט יש להם מספיק אמצעים".

 

ההשקעות האקטיביסטיות החלו, כאמור, בשנות השמונים של המאה שעברה. אייקן (81) ונלסון פלץ (75) היו החלוצים בתחום. הם קנו מניות בחברות ומינפו את האחזקה שלהם כדי לדחוף לשינוי. עם המטרות הראשונות שלהם נמנו ענקית הביטוח AIG ויצרנית המזון היינץ. הדרישות השכיחות ביותר היו הנפקה של חברות־בנות, מכירה של חברות, שינוי בהרכב ההנהלה או הדירקטוריון וקנייה חוזרת של מניות.

 

המוניטין שיצא למשקיעים האקטיביסטים הוא של בעלי מניות לטווח קצר, שדורשים כסף או פיצוי מסוג אחר כדי למכור את האחזקה. מנגד, הם ניסו לשווק את עצמם בתור בעלי מניות מעורבים, או לעתים אף "כאקטיביסטים קונסטרוקטיביים".

 

חלק מהם אכן נוקטים מדיניות אגרסיבית כדי להשיג את מטרתם, אבל כיום, רבים מהם טוענים שהם מחזיקים במניותיהם לזמן ממושך, ולא מנסים לדחוף את החברה לקנייה חוזרת של מניות או למכירה מהירה לחברה אחרת. לדבריהם, הם שואפים לגרום שינויים שיועילו בטווח הארוך.

 

"תופעות שראינו בעבר כבר לא קיימות כיום. המשקיעים האקטיביסטים פועלים למען כל בעלי המניות, ולא רק כדי להשיג רווח מהיר עבור עצמם", אומר אנדרו בנדר, שותף ב־PWP. "הם היו חייבים להפוך למשקיעים אסטרטגיים לטווח ארוך כדי לגרום לשינוי שישיא ערך לבעלי המניות. הרצון למכור מהר בפרמיה יפה נפוץ פחות היום", הוא הסביר.

 

ההצלחה של האקטיביסטים גרמה לחברות לשקול את האפשרות להגיע לסיכומים מאחורי דלתיים סגורות ולא לנהל את הקרבות עמם בזירה הציבורית. השינוי הזה הוביל בתורו ליצירת סגנון עוין פחות של השקעות אקטיביסטיות.

 

"בעלי מניות מרגישים שלאף אחד אין מונופול על רעיונות טובים", אומר עו"ד גרוסמן, שטבע את המונח "בני האקטיביסטים". "הם לא תמיד מסכימים עם האקטיביסטים, אבל אני חושב שרוב ההנהלות והדירקטוריונים מקשיבים למה שיש למשקיעים האלה לומר", הסביר.

 

מספר המאבקים הפומביים בין משקיעים אקטיביסטים להנהלות, שידועים גם כמאבקי פרוקסי, הגיע בארה"ב לשפל של חמש שנים ב־2017, אף שהאקטיביסטים הוציאו סכומים גדולים מתמיד על הקמפיינים שלהם.

 

אף על פי ששמותיהם עדיין תופסים כותרות, הדור הוותיק של המשקיעים האקטיביסטים רשם ביצועים גרועים יותר בשנה שעברה, לעומת הדור החדש. פרשינג סקוור של אקמן הפסידה 4% על השקעותיה וטריאן של פלץ רשמה תשואה צנועה של 3.7%. מנגד, קרן סאצ'ם של פרגוסון רשמה תשואה של 13% וסאריסה של אלכס דנר רשמה תשואה של 15%, כך לפי מקורות המעורים בנעשה בקרנות.

 

דנר (48) הוא מהמצליחים ביותר בדור החדש של האקטיביסטים. בחודש שעבר הודיעה חברת התרופות הצרפתית סאנופי כי היא תרכוש את ביו־וראטיב, חברת ביוטכנולוגיה אמריקאית המפתחת טיפולים להמופיליה, ב־11.6 מיליארד דולר. מדובר בפרמיה של 64% על מחיר המניה ערב הכרזת העסקה. שנה קודם לכן רכשה יצרנית התרופות היפנית טאקדה את חברת התרופות אריאד ב־5 מיליארד דולר — פרמיה של 75% על מחיר המניה ערב העסקה.

 

במרכזן של שתי העסקאות עמד דנר, שהקרן שהקים, סאריסה, היתה מחזיקת המניות הגדולה ביותר בשתי החברות שנרכשו. סאריסה משקיעה אך ורק בחברות תרופות וביוטכנולוגיה, ודנר מנהל 600 מיליון דולר בלבד בקרן שלו, שנחשבת קרן נישה.

 

בקמפיין למכירת אריאד קנתה סאריסה נתח של 6.2% בחברה בשלהי 2013, כשמחיר המניה נע סביב 3 דולר. בתוך שנתיים בלבד הביא דנר להדחת מנכ"ל אריאד הארווי ברגר וזכה בשני מושבים בדירקטוריון, שאחד מהם הוא מאייש בעצמו. למרות הניסיונות של אריאד להדוף את הלחץ של דנר, הוא הצליח לרקום את העסקה עם טאקדה, שעליה הוא הרוויח 260 מיליון דולר, כך לפי הערכת "פורבס".

 

מכוונים לאירופה

 

פרגוסון (43) היה שותף בפרשינג סקוור לפני שעזב ב־2012 כדי להקים את סאצ'ם הד קפיטל מנג'מנט. הקרן מנהלת מעט יותר מ־4 מיליארד דולר והיא נחשבת בינונית בגודלה. לשם השוואה, אליוט מנהלת יותר מ־34 מיליארד דולר, ValueAct יותר מ־15 מיליארד דולר ות'ירד פוינט של דניאל לב יותר מ־17 מיליארד דולר. אבל, ותיקי הענף כבר סימנו את פרגוסון כמנהל שעשוי להפוך לאחד השחקנים המרכזיים על המגרש.

 

פרגוסון הוא אחד ממספר גדל והולך של אקטיביסטים שפונים לאירופה כדי לחפש הזדמנויות השקעה. לפי נתונים של חברת Lazard, קרנות אקטיביסטיות השקיעו ביבשת כ־22 מיליארד דולר בשנה שעברה, לעומת ממוצע של 10 מיליארד דולר בשנה בין 2013 ל־2016. כמו כן, כ־30% מהקמפיינים של משקיעים אקטיביסטים בשנה שעברה נוהלו נגד חברות אירופיות, בעיקר על ידי קרנות אמריקאיות. למרות העבר המשותף שלו עם אקמן, נראה שפרגוסון לא אוהב את אור הזרקורים כמו הבוס שלו לשעבר. אחד מעמיתיו בפרשינג סקוור תיאר אותו כ"חכם ובעל יכולות גבוהות", אבל גם כ"משעמם" בכל הנוגע לפרופיל הציבורי שלו. 

 

לכל כתבות "פייננשל טיימס" לחצו כאן
בטל שלח
    לכל התגובות
    x