למה ב־2018 לא תפרוץ מלחמה גרעינית

השנה החדשה התחילה כשהאינדיקטורים הכלכליים והגיאו־פוליטיים מצביעים בכיוונים הפוכים. בשעה ששוקי המניות שוברים שיאים חדשים והאמון בצמיחת מרבית הכלכלות המפותחות רק מתגבר, הקולות שמגיעים מהזירה הפוליטית הבינלאומית מעוררי דאגה.

בשנים האחרונות היה זה דווקא המזרח התיכון שסיפק לעולם חדשות רעות, ואסיה היתה אחראית לאספקת האופטימיות. השנה הדברים שונים. הסיכון הגיאו־פוליטי הגדול ביותר מגיע מחצי האי הקוריאני. אם תממש ארה"ב את איום ה"אש ותמרות עשן" של הנשיא דונלד טראמפ על צפון קוריאה, זו תהיה הפעם הראשונה שבה תכריז וושינגטון מלחמה על מעצמה גרעינית אחרת.

דונלד טראמפ, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ושליט צפון קוריאה קים ז'ונג און צילומים: איי.פי

הסיכונים הם לא מהסוג שניתן לחשב. מנגד, נראה שיש כמה דברים שהולכים בכיוון הנכון במזרח התיכון. השילוב של המחאה העממית באיראן, הרפורמות הליברליות בסעודיה והתבוסה המוחצת שנחלה המדינה האסלאמית בשדה הקרב הוא מכה משמעותית לאסלאם הקיצוני על כל סוגיו.

היתרון בלהיות טראמפ

נראה שכלכלנים ומשקיעים לא מתרגשים יותר מדי מהסיכון של מלחמה בצפון קוריאה. אבל מומחים לביטחון לאומי רחוקים מלהיות רגועים. רבים אומרים שהאווירה בוושינגטון בימים אלה מזכירה את הלך הרוח ששרר בה ערב הפלישה לעיראק ב־2003, תקופה שבה קובעי מדיניות החוץ האמריקאית שכנעו את עצמם שמלחמת מנע נגד עיראק של סדאם חוסיין היא רעיון טוב. מלחמה נגד צפון קוריאה החלה גם היא לנדוד מקטגוריית לא יעלה על הדעת לקטגוריית הדברים שייתכנו בהחלט.

הסנאטור הרפובליקני לינדזי גרהאם, שחבר בוועדת כוחות הביטחון של הסנאט, אמר שמלחמה בין ארה"ב לצפון קוריאה היא "בלתי נמנעת", אלא אם כן תעצור פיונגיאנג את תוכנית ההתחמשות הגרעינית שלה. יועץ הביטחון הלאומי של הנשיא טראמפ, הגנרל הרברט מקמסטר, הביע גם הוא דעה ניצית בעניין. צריך להביא בחשבון את ההצהרות החד־משמעיות הללו כנגד הגורמים שתמיד הורידו את הסיכוי למתקפה אמריקאית, ובראשם הסכנה שתגובה צפון־קוריאנית תגרום למאות אלפי נפגעים בדרום קוריאה.

אפשרות אחת היא, שהצבא האמריקאי אמר לבית הלבן שהוא מסוגל לשמור את מספר הנפגעים בדרום קוריאה ברמה נמוכה יחסית, באמצעות מכה מקדימה על משגרי הטילים שמכוונים אל סיאול. אבל, גם האופציה הזו לא עונה על השאלה כיצד לאתר ולאבטח את הנשק הגרעיני של צפון קוריאה. המשימה הזו תהיה כרוכה לבטח בפעולה קרקעית.

בהתחשב בכך שבנות הברית של ארה"ב באזור — יפן, דרום קוריאה ואוסטרליה — לא יתמכו ככל הנראה במתקפה אמריקאית, מהלך כזה כרוך בסיכון גדול אף יותר. בנאום ראש השנה האזרחית של שליט צפון קוריאה קים ג'ונג און, הוא שיחק על המחלוקת הזו כשאיים על ארה"ב בהתקפה גרעינית אך קרא גם לדיאלוג עם דרום קוריאה.

משכך, הנחת המוצא שלי ל־2018 היא שבסופו של דבר לא תהיה מלחמה בחצי האי הקוריאני. נשיא נורמטיבי היה דואג מכך שההרתעה האמריקאית תיפגע אם ארה"ב לא תקיים את הבטחתה לעצור את תוכנית הגרעין הצפון־קוריאנית בכל מחיר. אבל הנשיא טראמפ נוטה להמציא מציאות משלו, ולכן הגיוני כי לא יוטרד מחזותם של הדברים.

אנגליה תיקח את המונדיאל

בכל מקרה, כלל אצבע טוב לתחזיות גיאו־פוליטיות הוא שהאירועים הגדולים באמת — כמו נפילת חומת ברלין או מתקפת הטרור של 11 בספטמבר — הם אלו שהמומחים לא הצליחו לזהות מראש. התפרצות הפגנות המחאה ההמוניות באיראן השבוע היא תזכורת טובה לכך.

פסימיות היא בדרך כלל ההימור הבטוח במזרח התיכון. מסיבה זו צריך להכיר בכך שהמחאה באיראן כנראה תדעך, כמו שקרה בגל המחאות הקודם ב־2009.

מצד אחר, אסלאם קיצוני הוא דרך ללא מוצא מבחינה חברתית וכלכלית. אנשים שתקועים בדרך כזו נוטים לשוב על עקבותיהם כדי להיחלץ ממנה. תהליכים דומים פחות או יותר מתרחשים כיום בסעודיה, שבה יורש העצר, הנסיך מוחמד בן סלמאן, נראה נחוש ביותר לשנות את הממסד הוואהבי. אם קבוצות האסלאם הקיצוני היריבות בריאד ובטהרן יאבדו השפעה במדינותיהן וגם בשדות הקרב בסוריה ובעיראק, אז תוכל 2018 להיזכר כשנה של תבוסות היסטוריות לאסלאם הקיצוני.

אחרי תקופה עגומה בפוליטיקה הבינלאומית מותר להיזכר בכך שלפעמים ישנן הפתעות משמחות. ההחלטה שלי לשנה החדשה היא להתנער מהעגמומיות שמשרים עליי דונלד טראמפ והברקזיט.

ברוח זו, אני מעריך שרוב הסיכונים הגדולים שמונים המומחים לא יתממשו. לא תהיה מלחמה בחצי האי הקוריאני, לא תהיה מלחמה בים סין הדרומי או במזרח אירופה. האיחוד האירופי לא יתפרק, השיחות על הברקזיט לא יתפוצצו והשווקים לא יקרסו. מנגד, במזרח התיכון יתחולל שינוי גדול לטובה. ואנגליה תזכה בגביע העולם בכדורגל.