הכלכלנים כותבים: הצנע מוביל לנחשלות

בכנס האביב שערכו השנה קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי בוושינגטון הבירה, שינו ראשי קרן המטבע את הרטוריקה שלהם ודחקו במדינות העולם להקל את מדיניות הצנע שלהן ולהתמקד בהשקעות. אבל בשטח, מרבית המדינות חותכות את ההוצאות הציבוריות שלהן בתמיכת קרן המטבע. לכן, גם כאשר כמה מדינות צפוניות מתחילות לפקפק ביעילותה של תרופת הצנע, מקבילותיהן הדרומיות (כולל אלו שבדרום אירופה) מגבירות את השימוש במדיניות זו.

ממשלות חסרות סבלנות

לפי תחזיות של קרן המטבע הבינלאומית, שלושה רבעים מתוך 119 המדינות שקיצצו בתקציביהן לשנת 2013 הן מדינות מתפתחות. משמעת פיסקאלית מחמירה משפיעה על כ־80% מאזרחי המדינות המתפתחות, וההשפעה הזו אמורה לגבור עד 2015.

הצעד השכיח ביותר שנוקטות ממשלות כחלק מהצנע הוא הנמכה של גובה הסובסידיות הממשלתיות. על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, 78 מדינות נקטו צעד זה מאז 2010. הדיונים בעניין זה מלווים לרוב בדיונים על הצורך לפרוס רשת ביטחון שתגן על האזרחים העניים ביותר מפני עלייה חדה מדי של מחירי המזון, האנרגיה והתחבורה. אלא שפריסה של רשת ביטחון כזו לוקחת זמן, ונראה שלממשלות אין רצון לחכות. בזמנים שבהם הצורך בסיוע ברכישת מזון גבוה במיוחד, הפסיקו חלק מהממשלות את הסבסוד של מוצרי מזון בסיסיים, וחלקן אף הפסיקו את הסבסוד לקניית מוצרים חקלאיים דוגמת זרעים, דשנים וחומרי הדברה - מהלך שפוגע בהיקף היבול המקומי.

בית ספר בליבריה, מדיניות הצנע באפריקה פוגעת בחינוך צילום: אי פי איי

מדיניות שפוגעת ביציבות הפוליטית

באופן דומה, קיצוצים במשכורת של עובדי ציבור, הננקטים כיום ב־75 מדינות, מאיימים לפגוע בשירות של הממשלה לאזרחים, במיוחד באזורי ספר עניים שבהם נוכחותם של מורה או אחות יחידים היא שתקבע אם ילד יקבל חינוך או טיפול רפואי.

כדי להגדיל את הכנסותיהן, 63 מדינות שוקלות העלאת מסי צריכה דוגמת מע"מ. אבל מיסוי מוצרי מזון בסיסיים ומוצרי צריכה עלול להשפיע באופן לא פרופורציונלי על משפחות בעלות הכנסה נמוכה, שהכנסתן הפנויה אינה גבוהה גם כך. מסיבה זו עלולים צעדים אלו להעמיק את הפערים הסוציו־אקונומיים הקיימים. במקום לחתוך בהוצאות, על מנהיגי המדינות המתפתחות להבין שהצנע לא יסייע להם להשיג את יעדי הפיתוח שלהם, אלא להפך. הקיצוץ בהוצאות יפגע בחלשים ביותר, יעמיק את הפערים בין עשירים לעניים ויתרום לחוסר יציבות חברתית ופוליטית.

העידן שלנו לא חייב להיות עידן הצנע. לממשלות, גם במדינות העניות ביותר, יש אפשרות להוביל החלמה כלכלית אחראית מבחינה חברתית.

בסופו של דבר הנמכת משכורות, צמצום השירותים הציבוריים וההכנסה למשק בית מעכבים את הפיתוח האנושי, מאיימים על היציבות הפוליטית ומעכבים את ההחלמה הכלכלית. במקום להיצמד למדיניות שגורמת יותר נזק מאשר תועלת, על קובעי המדיניות לאמץ גישה חדשה שבאמת תתרום לשיפור המצב הכלכלי והחברתי של מדינותיהם.

איזבל אורטיז היא מנהלת תוכנית הצדק החברתי העולמי במכון לדו־שיח בנושאי מדיניות, והיתה בעברה מנהלת בכירה ב־UNICEF ובבנק הפיתוח האסייתי. מת'יו קאמינס עבד בתוכנית הפיתוח של האו"ם, ב־UNICEF ובבנק העולמי. פרוג'קט סינדיקט, 2013. מיוחד לכלכליסט