דינה זילבר

דינה זילבר היא עורכת דין ישראלית, שכיהנה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה בין השנים 2012 ל-2020.
רקע אישי
דינה זילבר נולדה ב-16 באוגוסט 1970 בריגה, לטביה, וגדלה בחולון לאחר שעלתה לישראל עם משפחתה בגיל שנתיים. היא למדה בתיכון קוגל בחולון, שירתה בצה"ל כקצינת הסברה, ולאחר מכן למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב, שם סיימה תואר ראשון ושני בהצטיינות ושימשה כיושבת ראש מועצת הסטודנטים.
קריירה משפטית
דינה זילבר החלה את דרכה המשפטית כעוזרת פרלמנטרית בכנסת, ובהמשך התמחתה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. לאחר מכן כיהנה כפרקליטה בכירה במחלקת הבג"צים במשך כ-16 שנה, שם עסקה בעיקר בתחום המשפט הציבורי והמשפט המינהלי.
בשנת 2012 מונתה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני משפט ציבורי-מינהלי, תפקיד שמילאה עד לשנת 2020. במסגרת תפקידה עסקה במגוון תחומים רגישים ובהם משפט מנהלי, חופש הביטוי, זכויות אדם, ענייני ביטחון, סוגיות הגירה, שילוב נשים, שוויון מגדרי והיבטים משפטיים הקשורים לאזור יהודה ושומרון.
במהלך כהונתה נודעה כמי שתומכת בעצמאות הדרג המקצועי בשירות הציבורי, והביעה עמדות בנוגע לחשיבות השמירה על שלטון החוק והאיזון בין הדרג הנבחר לדרג הפקידותי. עמדות אלו עוררו לעיתים ביקורת מצד נבחרי ציבור, אך גם קיבלו תמיכה והערכה בקרב שופטים, משפטנים ואנשי אקדמיה.
במאמרים ונאומים פומביים התריעה זילבר מפני ערעור הלגיטימציה של הדרג המקצועי ומפני מגמות פוליטיזציה של מערכות שלטוניות. מתנגדיה מאשימים אותה בקידום אידיאולוגיה של "שלטון הפקידים" – נטילת סמכויות מהדרג הנבחר לטובת הדרג המקצועי.
מקומה של הביורוקרטיה בדמוקרטיה
בכתיבתה ובעשייתה הציבורית, זילבר מרבה לעסוק בשאלות הנוגעות למעמד הפקידות בתוך מדינה דמוקרטית. היא טוענת כי מנגנוני הביורוקרטיה, ובראשם היועצים המשפטיים לממשלה, נושאים באחריות חוקתית לשמירה על עקרונות שלטון החוק. לשיטתה, הדרג המקצועי מהווה מעין רשת ביטחון מוסדית אשר מאזנת את כוחו של הדרג הנבחר ופועלת לבלימת חריגות מן הנורמות החוקתיות והחוק.
היא מזהירה מהפחתת סמכויות הפקידות ומהתחזקות הגורמים הפוליטיים באופן שעלול לפגוע ביציבות המשטר ובאמון הציבור. רעיונות אלה זכו לתהודה ציבורית, אך גם לביקורת מצד תומכים בגישת משילות ריכוזית יותר.
הוראה ואקדמיה
לאחר פרישתה מהשירות הציבורי, זילבר שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת תל אביב, המרכז הבינתחומי הרצליה ומוסדות נוספים. היא לימדה קורסים בתחומים של משפט ציבורי, ממשל ודמוקרטיה, תוך שילוב תובנות מניסיונה הממשי במערכת המשפט. לצד פעילותה ההוראתית, היא השתתפה בכנסים ובפאנלים אקדמיים, בהם עסקה בניתוח מגמות משפטיות עכשוויות והשפעתן על מוסדות המדינה.
חיים אישיים
דינה זילבר חיה עם בן זוגה ולה שני ילדים. בהרצאותיה ובמאמריה היא מתייחסת לעיתים לחוויותיה כהורה וכאישה בקריירה ציבורית, תוך הדגשת האיזון בין התחייבויות משפחתיות לעבודה.

דינה זילבר היא עורכת דין ישראלית, שכיהנה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה בין השנים 2012 ל-2020.
רקע אישי
דינה זילבר נולדה ב-16 באוגוסט 1970 בריגה, לטביה, וגדלה בחולון לאחר שעלתה לישראל עם משפחתה בגיל שנתיים. היא למדה בתיכון קוגל בחולון, שירתה בצה"ל כקצינת הסברה, ולאחר מכן למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב, שם סיימה תואר ראשון ושני בהצטיינות ושימשה כיושבת ראש מועצת הסטודנטים.
קריירה משפטית
דינה זילבר החלה את דרכה המשפטית כעוזרת פרלמנטרית בכנסת, ובהמשך התמחתה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. לאחר מכן כיהנה כפרקליטה בכירה במחלקת הבג"צים במשך כ-16 שנה, שם עסקה בעיקר בתחום המשפט הציבורי והמשפט המינהלי.
בשנת 2012 מונתה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני משפט ציבורי-מינהלי, תפקיד שמילאה עד לשנת 2020. במסגרת תפקידה עסקה במגוון תחומים רגישים ובהם משפט מנהלי, חופש הביטוי, זכויות אדם, ענייני ביטחון, סוגיות הגירה, שילוב נשים, שוויון מגדרי והיבטים משפטיים הקשורים לאזור יהודה ושומרון.
במהלך כהונתה נודעה כמי שתומכת בעצמאות הדרג המקצועי בשירות הציבורי, והביעה עמדות בנוגע לחשיבות השמירה על שלטון החוק והאיזון בין הדרג הנבחר לדרג הפקידותי. עמדות אלו עוררו לעיתים ביקורת מצד נבחרי ציבור, אך גם קיבלו תמיכה והערכה בקרב שופטים, משפטנים ואנשי אקדמיה.
במאמרים ונאומים פומביים התריעה זילבר מפני ערעור הלגיטימציה של הדרג המקצועי ומפני מגמות פוליטיזציה של מערכות שלטוניות. מתנגדיה מאשימים אותה בקידום אידיאולוגיה של "שלטון הפקידים" – נטילת סמכויות מהדרג הנבחר לטובת הדרג המקצועי.
מקומה של הביורוקרטיה בדמוקרטיה
בכתיבתה ובעשייתה הציבורית, זילבר מרבה לעסוק בשאלות הנוגעות למעמד הפקידות בתוך מדינה דמוקרטית. היא טוענת כי מנגנוני הביורוקרטיה, ובראשם היועצים המשפטיים לממשלה, נושאים באחריות חוקתית לשמירה על עקרונות שלטון החוק. לשיטתה, הדרג המקצועי מהווה מעין רשת ביטחון מוסדית אשר מאזנת את כוחו של הדרג הנבחר ופועלת לבלימת חריגות מן הנורמות החוקתיות והחוק.
היא מזהירה מהפחתת סמכויות הפקידות ומהתחזקות הגורמים הפוליטיים באופן שעלול לפגוע ביציבות המשטר ובאמון הציבור. רעיונות אלה זכו לתהודה ציבורית, אך גם לביקורת מצד תומכים בגישת משילות ריכוזית יותר.
הוראה ואקדמיה
לאחר פרישתה מהשירות הציבורי, זילבר שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת תל אביב, המרכז הבינתחומי הרצליה ומוסדות נוספים. היא לימדה קורסים בתחומים של משפט ציבורי, ממשל ודמוקרטיה, תוך שילוב תובנות מניסיונה הממשי במערכת המשפט. לצד פעילותה ההוראתית, היא השתתפה בכנסים ובפאנלים אקדמיים, בהם עסקה בניתוח מגמות משפטיות עכשוויות והשפעתן על מוסדות המדינה.
חיים אישיים
דינה זילבר חיה עם בן זוגה ולה שני ילדים. בהרצאותיה ובמאמריה היא מתייחסת לעיתים לחוויותיה כהורה וכאישה בקריירה ציבורית, תוך הדגשת האיזון בין התחייבויות משפחתיות לעבודה.