איראן

איראן היא מדינה מרכזית במזרח התיכון. 
היסטוריה
עד המאה ה-20 נשלטה איראן בידי שושלות מלוכה, שהאחרונה שבהן הייתה שושלת פהלווי. בתקופה זו נעשו ניסיונות מודרניזציה מהירה, שגררו התנגדות חברתית ודתית גוברת. ב-1979 התחוללה מהפכה שהביאה להפלת השאה מוחמד רזא פהלווי ולהקמת הרפובליקה האסלאמית בהנהגת רוחאללה חומייני. 
מאז, הפכה איראן למדינה בעלת שלטון דתי-שמרני. בשנות ה-80 התנהלה מלחמה קשה מול עיראק שנמשכה שמונה שנים. בהמשך, איראן חוותה בידוד בינלאומי על רקע תוכנית הגרעין, ונכנסה לעימותים עם מדינות במזרח התיכון ובעיקר עם ישראל, סעודיה וארה"ב.
מבנה השלטון באיראן
איראן היא רפובליקה אסלאמית שבראשה עומד המנהיג העליון, כיום עלי חמינאי. להנהגה סמכויות נרחבות בתחום קביעת מדיניות חוץ ופנים, שליטה בצבא ובמשמרות המהפכה. הנשיא, הנבחר בבחירות כלליות, מכהן כסמכות ביצועית אך כפוף למנהיג העליון.
הצבא והכוחות המזוינים
איראן מפעילה מערך צבאי הכולל את הצבא הסדיר ואת משמרות המהפכה (IRGC), בעלי תפקידים שונים בפיתוח מערכות נשק ואסטרטגיה ביטחונית. המשמרות אחראיות לפיתוח טכנולוגיות צבאיות כמו טילים וכטב"מים, שמהווים חלק מרכזי בתשתית ההרתעה של המדינה.
תוכנית הגרעין
תוכנית הגרעין של איראן החלה בשנות ה-50 במסגרת שיתוף פעולה עם ארצות הברית בתוכנית "אטומים למען השלום". בשנות ה-70, תחת שלטון השאה, תוכננה הקמת תחנות כוח גרעיניות רבות, אך המהפכה האסלאמית ב-1979 הובילה להקפאת התהליך. בשנות ה-80 וה-90 חודשה הפעילות, תוך שיתופי פעולה עם רוסיה וסין. 
החל משנות ה-2000 נחשפו מתקנים סודיים, מה שגרר חשש בינלאומי והטלת סנקציות. ב-2015 נחתם הסכם גרעין עם המעצמות, שמטרתו לפקח ולהגביל את הפעילות הגרעינית של איראן, אך מאוחר יותר הופסק יישומו. מאז נמשכת התקדמותה של איראן בתחום זה.
המלחמה עם איראן
לאורך השנים נרשמו עימותים עקיפים וישירים בין איראן למדינות שונות, בעיקר ישראל וארצות הברית. עימותים אלה כללו תקיפות סייבר, מבצעי חיסול, תקיפות אוויריות חשאיות והעברת נשק לארגונים פרוקסי הפועלים בזירות כמו סוריה, לבנון, עיראק ותימן.
ב-13 ביוני 2025 פתחה ישראל במבצע צבאי רחב היקף שכונה "עם כלביא", שמטרתו הייתה פגיעה ממוקדת בתשתיות צבאיות וגרעיניות בטהרן ובאזורים נוספים באיראן. המבצע כלל תקיפות מדויקות נגד מתקני טילים, מחסני תחמושת ומתקני גרעין, וגרם לנזקים כבדים ולמותם של בכירים איראניים. בתגובה, שיגרה איראן טילים וכטב"מים לעבר ישראל.
מדיניות החוץ
איראן משתפת פעולה עם רוסיה וסין בתחומים צבאיים, טכנולוגיים וכלכליים, במיוחד בשיתופי פעולה הקשורים לעקיפת סנקציות מערביות ולתמיכה הדדית מול ארצות הברית. שיתוף הפעולה עם רוסיה כולל גם ייצוא של טכנולוגיות צבאיות וכטב"מים, בעיקר לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה.
היחסים עם מדינות מערביות, ובראשן ארצות הברית, מתוחים מזה עשורים, במיוחד על רקע תוכנית הגרעין, הפרות זכויות האדם ותמיכתה של איראן בארגונים חמושים ברחבי המזרח התיכון. ישראל נחשבת בעיני ההנהגה האיראנית לאויב מוצהר, ונושא זה בא לידי ביטוי ברטוריקה מדינית, בתמיכה צבאית בחיזבאללה ובפעילות פרוקסי נוספת לאורך גבולות ישראל.
מחאות פנימיות ומעמד הנשים
מותה של מהסא אמיני ב-2022 בזמן מעצרה בידי משטרת הצניעות עורר גל מחאות חסר תקדים ברחבי איראן. הסיסמה המרכזית "נשים, חיים, חירות" הפכה לסמל להתנגדות לשלטון הדתי השמרני ולדרישה לשוויון זכויות. 
המחאות החלו בכורדיסטן האיראנית והתפשטו לערים רבות. הן כללו שביתות, הפגנות והבעה ציבורית רחבה של התנגדות, בעיקר מצד צעירים ונשים. השלטון הגיב ביד קשה: מאות הרוגים, אלפי עצורים ודיכוי אלים של המפגינים. המחאה חשפה את הפער העמוק בין הציבור לשלטון והצביעה על רצון לשינוי פוליטי וחברתי רחב.
דגל איראן
הדגל הרשמי של איראן אומץ ב-1980 והוא כולל שלושה פסים: ירוק, לבן ואדום. במרכזו סמל אסלאמי ומסביבו מופיעה הכתובת "אללה אכבר" 22 פעמים – סמל למהפכה האסלאמית.

איראן היא מדינה מרכזית במזרח התיכון. 
היסטוריה
עד המאה ה-20 נשלטה איראן בידי שושלות מלוכה, שהאחרונה שבהן הייתה שושלת פהלווי. בתקופה זו נעשו ניסיונות מודרניזציה מהירה, שגררו התנגדות חברתית ודתית גוברת. ב-1979 התחוללה מהפכה שהביאה להפלת השאה מוחמד רזא פהלווי ולהקמת הרפובליקה האסלאמית בהנהגת רוחאללה חומייני. 
מאז, הפכה איראן למדינה בעלת שלטון דתי-שמרני. בשנות ה-80 התנהלה מלחמה קשה מול עיראק שנמשכה שמונה שנים. בהמשך, איראן חוותה בידוד בינלאומי על רקע תוכנית הגרעין, ונכנסה לעימותים עם מדינות במזרח התיכון ובעיקר עם ישראל, סעודיה וארה"ב.
מבנה השלטון באיראן
איראן היא רפובליקה אסלאמית שבראשה עומד המנהיג העליון, כיום עלי חמינאי. להנהגה סמכויות נרחבות בתחום קביעת מדיניות חוץ ופנים, שליטה בצבא ובמשמרות המהפכה. הנשיא, הנבחר בבחירות כלליות, מכהן כסמכות ביצועית אך כפוף למנהיג העליון.
הצבא והכוחות המזוינים
איראן מפעילה מערך צבאי הכולל את הצבא הסדיר ואת משמרות המהפכה (IRGC), בעלי תפקידים שונים בפיתוח מערכות נשק ואסטרטגיה ביטחונית. המשמרות אחראיות לפיתוח טכנולוגיות צבאיות כמו טילים וכטב"מים, שמהווים חלק מרכזי בתשתית ההרתעה של המדינה.
תוכנית הגרעין
תוכנית הגרעין של איראן החלה בשנות ה-50 במסגרת שיתוף פעולה עם ארצות הברית בתוכנית "אטומים למען השלום". בשנות ה-70, תחת שלטון השאה, תוכננה הקמת תחנות כוח גרעיניות רבות, אך המהפכה האסלאמית ב-1979 הובילה להקפאת התהליך. בשנות ה-80 וה-90 חודשה הפעילות, תוך שיתופי פעולה עם רוסיה וסין. 
החל משנות ה-2000 נחשפו מתקנים סודיים, מה שגרר חשש בינלאומי והטלת סנקציות. ב-2015 נחתם הסכם גרעין עם המעצמות, שמטרתו לפקח ולהגביל את הפעילות הגרעינית של איראן, אך מאוחר יותר הופסק יישומו. מאז נמשכת התקדמותה של איראן בתחום זה.
המלחמה עם איראן
לאורך השנים נרשמו עימותים עקיפים וישירים בין איראן למדינות שונות, בעיקר ישראל וארצות הברית. עימותים אלה כללו תקיפות סייבר, מבצעי חיסול, תקיפות אוויריות חשאיות והעברת נשק לארגונים פרוקסי הפועלים בזירות כמו סוריה, לבנון, עיראק ותימן.
ב-13 ביוני 2025 פתחה ישראל במבצע צבאי רחב היקף שכונה "עם כלביא", שמטרתו הייתה פגיעה ממוקדת בתשתיות צבאיות וגרעיניות בטהרן ובאזורים נוספים באיראן. המבצע כלל תקיפות מדויקות נגד מתקני טילים, מחסני תחמושת ומתקני גרעין, וגרם לנזקים כבדים ולמותם של בכירים איראניים. בתגובה, שיגרה איראן טילים וכטב"מים לעבר ישראל.
מדיניות החוץ
איראן משתפת פעולה עם רוסיה וסין בתחומים צבאיים, טכנולוגיים וכלכליים, במיוחד בשיתופי פעולה הקשורים לעקיפת סנקציות מערביות ולתמיכה הדדית מול ארצות הברית. שיתוף הפעולה עם רוסיה כולל גם ייצוא של טכנולוגיות צבאיות וכטב"מים, בעיקר לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה.
היחסים עם מדינות מערביות, ובראשן ארצות הברית, מתוחים מזה עשורים, במיוחד על רקע תוכנית הגרעין, הפרות זכויות האדם ותמיכתה של איראן בארגונים חמושים ברחבי המזרח התיכון. ישראל נחשבת בעיני ההנהגה האיראנית לאויב מוצהר, ונושא זה בא לידי ביטוי ברטוריקה מדינית, בתמיכה צבאית בחיזבאללה ובפעילות פרוקסי נוספת לאורך גבולות ישראל.
מחאות פנימיות ומעמד הנשים
מותה של מהסא אמיני ב-2022 בזמן מעצרה בידי משטרת הצניעות עורר גל מחאות חסר תקדים ברחבי איראן. הסיסמה המרכזית "נשים, חיים, חירות" הפכה לסמל להתנגדות לשלטון הדתי השמרני ולדרישה לשוויון זכויות. 
המחאות החלו בכורדיסטן האיראנית והתפשטו לערים רבות. הן כללו שביתות, הפגנות והבעה ציבורית רחבה של התנגדות, בעיקר מצד צעירים ונשים. השלטון הגיב ביד קשה: מאות הרוגים, אלפי עצורים ודיכוי אלים של המפגינים. המחאה חשפה את הפער העמוק בין הציבור לשלטון והצביעה על רצון לשינוי פוליטי וחברתי רחב.
דגל איראן
הדגל הרשמי של איראן אומץ ב-1980 והוא כולל שלושה פסים: ירוק, לבן ואדום. במרכזו סמל אסלאמי ומסביבו מופיעה הכתובת "אללה אכבר" 22 פעמים – סמל למהפכה האסלאמית.