"המוות של אמא שלי לקח את הפחד שלי, והוליד תשוקה לחיות"
גלעד קמחי מביים בקאמרי גרסה חדשה של “קברט” בכיכובם של רן דנקר, ליהי טולדנו וחני פירסטנברג. “קברט הוא מקום שבו הכל אפשרי: להיות מי שאנחנו רוצים, להתנתק מהמציאות, להגשים פנטזיות, ואני רוצה לתת לקהל את התחושה שהוא חלק מזה”
המחזה: "קברט", ממחזות הזמר הגדולים של כל הזמנים, מתרחש בברלין של תחילת שנות ה־30. ימים של אי־שקט פוליטי, אבטלה, סמים וזנות, שבהם המפלגה הנאצית צוברת כוח. אנשים מחפשים אסקפיזם בחיי הלילה הסוערים, חלקם מתעלמים ממה שקורה בחוץ. בתוך הכאוס נרקם קשר בין קליף, סופר אמריקאי צעיר שמחפש השראה לספרו, לבין סאלי בולס, זמרת אמריקאית שמופיעה במועדון הקיט קאט. במקביל, מתפתח סיפור אהבה מאוחרת בין גברת שניידר שמשכירה חדרים לבין שולץ היהודי, בעל חנות הפירות. רק המנחה (דנקר), שעומד בצד ורואה הכל, מזכיר לנו את מה שמתקרב. המחזה מבוסס על אוסף הסיפורים של כריסטופר אישרווד "פרידה מברלין". הוא עלה לראשונה בברודוויי ב־1966, ועובד לסרט בכיכובה של לייזה מינלי שזכה ב־8 פרסי אוסקר. בישראל הוצג ב־1989 בהבימה וב־2011 בקאמרי.
בין המשתתפים: רן דנקר, חני פירסטנברג/ליהי טולדנו, נדב נייטס, לאורה ריבלין, עמי ויינברג, כינרת לימוני, ולהקת רקדנים.
הבמאי: גלעד קמחי. מנהלו האמנותי של תיאטרון הקאמרי ("מלאכים באמריקה", "זינגר", "צ'ילבות") מסביר כי "ברלין שבין שתי המלחמות היתה מקום מרתק. עיר שנמצאת בפריחה תרבותית, צבעונית ותוססת, כולם בורחים מהמציאות המדכדכת ומשפל כלכלי ועוני ורק רוצים לחיות כי אין לדעת מה יהיה מחר. מרתק אותי לצלול לאזורים האלה שהם מסוכנים, שיש בהם פרץ של חיים וחופש, לצד סכנה והליכה על הקצה. אחרי שאיבדתי את אמא שלי בגיל צעיר הרגשתי שהנורא מכל כבר קרה לי, והרגע הזה סימן עבורי שאני רוצה לחיות. הרגשתי שהמוות שלה לקח איתו גם את הפחד שלי. התעוררה בי תשוקה חזקה עוד יותר לחיים: הרצון לעשות, להרגיש, ליצור כמו שבא לי. לחיות עכשיו. קברט הוא מיקרוקוסמוס של כל הדבר הזה, מקום שבו הכל אפשרי: להיות מי שאנחנו רוצים, להתנתק מהמציאות, להגשים פנטזיות. הקברטים בברלין היו מקומות מפגש של קצוות האוכלוסייה".
על התזמון לעליית ההצגה אומר קמחי: ״אנחנו אחרי שש שנים שבהן היו קורונה, מהפכה משפטית, 7 באוקטובר, מלחמה, איראן. אנחנו בטרלול מתמשך. אתה נע כל הזמן בין ריצה יומיומית, תפקוד מלא בעבודה ובבית, ובמקביל שאלה פנימית: ‘האם אני עושה מספיק כדי שיהיה טוב יותר?'".
קברט מתאר את רגעי ההתחזקות של הפשיזם, האירועים הולכים ומקצינים. ניתן לראות את קשת התגובות של הדמויות למתרחש: הרוב הדומם, מעלימי העין, אלו שנאבקים לשרוד, ואלו שעיוורים לחלוטין לסכנה המתקרבת. זה באמת מפחיד לראות כיצד חלק מהדמויות לא מבחינות בתמרורי האזהרה המתרבים, כי הן כל כך פוסט־טראומטיות, עייפות מסבל, מלחמה וחוסר כסף. “תנו לנו את הדרינק שלנו. תנו לנו רק לרקוד. רק לאהוב".
העבודה: קברט היא הפקה גדולה ומורכבת. בחדר אחד עובדים על סצנות, בשני על הריקודים. קמחי מספר שלהבדיל מהפקות אחרות, הוא מנסה לספר את הכל דרך נקודת המבט של קליף (נייטס). "נקודת מבט של סופר שמגיע לעיר שוקקת מלאה בפריצות, תאווה, קיטשיות והתפוררות".
את תפקיד סאלי חולקות טולדנו ופירסטנברג. "חיפשתי סאלי שהיא עוף זר, מוזר ומרהיב. את כל אלה ראיתי בליהי ובחני, עם כל השוני ביניהן". על דנקר אומר קמחי: "אני עוקב אחרי הקריירה שלו מתחילת הדרך, רציתי וידעתי שהוא יהיה המנחה, יש בו הכל. אנחנו מאוד נהנים להמציא ולנסות. מסתכלים על הוורסיות של המנחים בסרטים, שואלים האם לתת לפרסונה של רן ביטוי או להעלים אותה, כי הוא נמצא בתפר מעניין. לרן יש את יכולת ההתמסרות, הוא אמיץ מאוד, הוא רוצה להיזרק לקצוות ויש לו קול פנימי מאוד ברור - הוא צריך להרגיש את הדבר".
הבמה: אולם הקאמרי הגדול ילבש צורה חדשה להפקה. חלק מהכיסאות יפורקו ותיבנה במה אל תוך מרכז האולם. חלק מהקהל יישב סביב שולחנות וחלק ממול. "ההצגה תהיה בכל מקום. אני רוצה להתל בקהל ולתת לו תחושה שהוא לא בא לצפות במשהו אלא להיות חלק ממשהו. כשהמנחה אומר 'תשאירו את הצרות בחוץ, כאן אין צרות, כאן החיים יפהפיים', אני רוצה לתת את התחושה שהולך לקרות משהו. בקיט קאט צריך להיות מאוד נוכח. הכל שם אפשרי, הכל פרוץ, וזה מאוד מרגש ומסוכן”.
לרוכשי כרטיסי VIP תהיה כניסה נפרדת ולחלקם דרס קוד. "זו חוויה אינטראקטיבית כיפית, אבל גם שואו עם אמירה חזקה ואגרוף שמגיע בסוף".
הצגה ראשונה: 19 בפברואר
מאת: ג'ו מאסטרוף. שירים מאת פרד אב וג'ון קנדר
בימוי: גלעד קמחי
ניהול מוזיקלי: אמיר לקנר
כוריאוגרפיה: אביחי חכם
