מהבראנץ' של קפה אירופה ועד האלבום החדש של מאור כהן: המלצות לסוף השבוע
וגם: הסרט שהשיג 16 מועמדויות באוסקר ומגיע ל-HBO Max, יריד קראפט לט"ו בשבט, סרט התעודה על המאייר מישל קישקה - ועוד דברים שלא כדאי לפספס
סרט
עם שיא היסטורי של מועמדויות לאוסקר, "חוטאים" הפנומנלי מגיע ל־HBO Max
כשפורסמו המועמדויות לאוסקר לפני שבוע, היה שם סרט אחד שעשה היסטוריה ובלט מעל כולם: "חוטאים" (Sinners) שביים רייאן קוגלר ("פנתר שחור", "קריד") השיג 16 מועמדויות ועקף את "הכל אודות חווה", "טיטאניק" ו"לה לה לנד" שזכו ל־14 מועמדויות בלבד. הסרט יצא בעולם באפריל האחרון ובאמריקה הוא הפך ללהיט ענק ולתופעה תרבותית - סרט מקורי של במאי שחור שגרף 368 מיליון דולר. אבל בישראל הקהל פספס את הסרט הזה לחלוטין. רק 27 אלף כרטיסים נמכרו לו.
הסרט מתחיל כדרמת פשע תקופתית על שני אחים תאומים שחוזרים מקריירת פשע בשיקגו לעיר הולדתם במיסיסיפי של שנות השלושים (מייקל ב. ג'ורדן מגלם את שניהם), והם רוצים להקים מועדון בלוז, בעיירה הדתית שבה המוזיקה היצרית נחשבה לעבודת השטן. והשטן אכן מגיע בדמותם של ערפדים לבנים. זה סרט ז'אנר מוזיקלי שהוא גם משל פוליטי על מאבקים בין לבנים ושחורים. קוגלר הוא במאי כביר והסרט הזה מלהטט בין ז'אנרים בווירטואוזיות ויש לו את אחד הפסקולים הכי טובים של השנה, מאת לודוויג גורנסון. עכשיו הסרט זמין לצפייה באיכות 4k מרהיבה בשירות הסטרימינג HBO Max וזו הזדמנות להשלים את הצפייה בו.
יאיר רוה
אוכל
הבראנץ' של קפה אירופה יפיל אתכם חזרה למיטה
קפה אירופה היא אחת המסעדות הכי יפות בתל אביב – המבנה ההיסטורי הצר, כמעט סודי, שבו היא שוכנת בשדרות רוטשילד 9 הוא מופת של אדריכלות מרתקת. המסעדה עצמה מעוצבת להפליא והיא גם ממעוזי הלילה החזקים בעיר. זה לא ממש מפתיע כשזוכרים שאחד הבעלים הוא דוד טור, מלך חיי הלילה של תל אביב.
עכשיו פותחת המסעדה את דלתותיה לבראנץ' יוצא דופן, רווי אלכוהול וקרחנה כמו שאומרים החבר'ה, כזה שמזקק את הלילה לשעות הבוקר לטובת קשישים כמוני. בכל שישי ושבת מגישים כאן החל מ־11 בבוקר מנות מושחתות: שרימפס קוקטייל, אויסטרים צרפתיים מסוג ג'ילרדו, פטה כבד אווז ואגס בנדיקט. גם המנות הפלבאיות יותר לא מוותרות על השחיתות – סלט הביצים, למשל, מגיע עם נקניק חמון ספרדי. יש גם שלל מאפים של הקונדיטורית איילת פטאל וכמובן המון אלכוהול. בקיצור, כל מה שצריך בשביל לשפר או להרוס סופית את סוף השבוע, כי אחר כך מה בדיוק תצליחו לעשות.
חיליק גורפינקל
מוזיקה
מאור כהן באלבום חדש ואופטימי, וכמו תמיד אצלו - חד
האלבום החדש של מאור כהן נפתח בשיר הנושא הנפלא "אתה תגיד", חגיגה חסרת מעצורים שמשלבת קרנבליות עם מחווה מפתיעה לדיוויד בואי. השבוע יצא האלבום עם שבעה שירים ושלל סגנונות ומקצבים: אפריקאי, בלוז, שנסון, רוק ובלדה. גם בשירים שנדמים רחוקים מהסגנון המאפיין אותו, הדנ"א הכהני נוכח וברור: הומור, עומק, ציניות וחדות.
כהן הפיק את האלבום וכתב את כל המילים. את חלק מהשירים הלחין עם חברי הלהקה שלו ועיבד איתם, והוא רואה בהם שותפים מלאים ליצירה. "בלי טעויות" יותר רוקנרולי, ו"היום יפה" נפתח בטון אישי ועובר ללאומי, מלא געגוע לתקופה אחרת וגם מחווה קולית לאריק לביא. חלקו השני של האלבום כולל ארבעה שירים המציעים מבט מפוכח על הגיל, החיים והבגרות. יש משהו חופשי ואופטימי אצל כהן, לצד עומק וחומר למחשבה – בקול, במוזיקה ובטקסטים. פרט לפלטפורמות הדיגיטליות האלבום יצא גם על קסטה. ב־20 במרץ יארח את דני סנדרסון ב"רוק בצהריים" בזאפה הרצליה.
מאיה נחום שחל
אמנות
תערוכה כפולה חושפת עד כמה משה גרשוני היה אמן אמיץ
"נס", התערוכה הכפולה של משה גרשוני, היא אכן נס קטן־גדול שקורה מחוץ לחללים המוזיאליים שבהם בדרך כלל מוצגות יצירותיו. זו הזדמנות לגלות מחדש את העבודות הדרמטיות של אחד האמנים החשובים שפעלו בישראל. גרשוני, שנפטר ב־2017, הוא האמן שהעז להפגיש באופן חושפני והופך קרביים בין הטראומה והקיום היהודיים־ישראליים, ובין המשברים המשפחתיים, הגופניים והמיניים האישיים ביותר שחווה.
5 צפייה בגלריה
ציור של גרשוני. חיבר באופן הופך קרביים בין טראומה אישית ולאומית
(צילום: באדיבות גלריה גבעון)
ציוריו, החל משנות השמונים, התאפיינו בשימוש בהכתמות, נזילות ומריחות פראיות של צבע וג׳ל עכור, שנוצרו באמצעות גופו של האמן. מבעדם מגיחים סמלים כמו מגיני דוד, דגלים, מפרשים וכן שרבוטים גסים או תפילות עבריות מהמקורות. בתערוכה מוצגות גם שתיים מהעבודות הקונספטואליות המוקדמות יותר שהתגלו לאחרונה: דפי פנקס חשבוניות שהאמן מחק והפך לדגלים סכמטיים. בדיעבד הן מתפקדות כמו רמז לסערה האמיתית שבמרכז יצירתו - שבירת הגבול שבין הפוליטי והציבורי לפרטי ביותר. התערוכה מוצגת בו־זמנית בשני חללי גלריה גבעון בתל אביב. לפרטים נוספים - לחצו כאן
יקיר שגב
שופינג
יריד קראפט שיחבר אתכם לט"ו בשבט
בין שלל אירועי החג כדאי לשים לב ליריד מלאכות קדומות שיתקיים מחר בשכונת נגה ביפו. במתחם "אלבה" ייערך מפגש של בעלי מלאכה היוצרים בטכניקות מסורתיות ובעבודת יד, שואבים השראה מהטבע והאדמה, ומקדמים קיימות.
סל קש שקולעת דפנה פלג(צילום: דפנה פלג)
איור של אורי עובד(איור: אורי עובד)
את היריד יזמו אפרת שחר, הבעלים של אלבה, ואסתר לזר מ"בוניקה בונאנו", שתרקח מצמחים משחות ושמנים טבעיים נפלאים. עוד יוצעו למכירה מוביילים קלועים מחרוזים וצדפים שיצרה שחר עצמה, סלים יפים מסנסני תמר שקולעת דפנה פלג, רישומי עט פיוטיים של האמן אורי עובד, מאפים ברוח החג של הנטורופתית שובל שמאי וכלי קרמיקה שיוצרת מירה פוביצר בסטודיו שלה בעין כרמל ועוד. פרטים באינסטגרם
עילית מינמר
דוקו
פורטרט רגיש של המאייר מישל קישקה
"קישקה: מספר את עצמי", סרט התעודה של גד אייזן שישודר במוצאי שבת בכאן 11, מצייר את דמותו של מאייר הקומיקס והאמן הגרפי מישל קישקה בתנועות רחבות, אבל גם בדגש על פרטים קטנים. בגיל 67, קישקה רב־הכישרון מביט לאחור על עבודתו, על משפחתו, על מולדתו, ארצו, עברו, אביו, בנו, אחיו ואהובתו. הוא מספר על מכתב משמעותי שקיבל מאחיו הקטן, מכתב שציפה לו והגיע לפני שנים רבות, בסוף שנות השמונים. זה מכתב מטלטל, עצוב ושמח, אבל בסרט יש עוד מכתבים והתכתבויות. יש בו מכתב אהבה לאשתו, אוליביה, שהוא לא יכול לתאר את חייו בלעדיה; מכתב פרידה מהסופר מאיר שלו, שהיה מאייר של ספריו; ושיחה חד־צדדית עם תמונת אביו, שהיה ניצול השואה.
הסרט גם מראה את אכזבתו של קישקה שעלה מבלגיה מהנעשה בישראל, בחברה ובממשל, עניין שהשפיע על הקריקטורות שלו שהלכו ונהיו חריפות עם השנים. בריאיון לכלכליסט לפני שנה אמר קישקה כי הסיפור האישי שלו "פיתח אצלי רגישות גדולה לסבל אנושי, לחוסר צדק, לגזענות". הקריקטורה, אמר אז, עזרה לו לספר את הסיפור שלו. הסרט מוסיף עליו עוד שכבות ומעמיק אותו.
רותה קופפר
