חגיגה בסנוקר, גרסת הפיינשמקרים: ביקרנו בבר הביליארד החדש בתל אביב
קבוצת אימפריאל שהביאה את בשורת הקוקטיילים לתל אביב פותחת עכשיו את 8ball עם אוכל טוב ודרינקים נהדרים. הבעלים גלעד לבנת: "היום יש המון מסעדות עם קוקטיילים ואתה צריך להמציא את עצמך מחדש בשביל לשרוד. צריך להתחבר לצעירים אחרת תמות"
אני מטפס כמה מדרגות לקומה הראשונה ופתאום, כמו במנהרת הזמן, אני בשנות ה־80, בקפה נגה. זה היה מועדון הביליארד בה"א הידיעה של תל אביב. הוא פעל מ־1987 עד 2015 בקרן הרחובות אלנבי־פינסקר ובשיאו היה אחד המקומות הכי מגניבים ומרגשים בתל אביב. סוג של פנטזיה עירונית קשוחה ונהדרת. המקום פעל כבר מ־1933 כבית קפה וינאי קלאסי של תל אביב הקטנה. חתיכת היסטוריה. מאז נסגר, השאיר את חובבי הביליארד קצת יתומים. יש אומנם מועדון ותיק מאוד ברחוב לינקולן ועוד אחד ברחוב בית עובד, ואולי עוד בר או שניים עם שולחן אחד או שניים, אבל זהו בערך. לפחות בתל אביב. עד עכשיו.
בר הקוקטיילים המהולל אימפריאל שוכן כבר 12 שנים במלון אימפריאל הישן בפינת הרחובות טרומפלדור והירקון (הירקון 66), לא רחוק מאותו קפה נגה ז"ל. לאורך השנים שלח הבר זרועות תמנון לשאר חלקי המלון ופתח מסעדה־בר מקסיקני בשם לה אוטרה שפועל עד היום מעבר לקיר, בר שיפודים נהדר בשם LP שנפתח לפני קצת פחות משנה בהובלת השף המחונן עינב אזגורי, ואפילו תערוכות קונספט בשאר קומות המלון שהוצגו בשנים האחרונות.
עכשיו מגשימים בר שירה, דרור אלתרוביץ' וגלעד לבנת, בעלי קבוצת אימפריאל, את החלום הישן והרטוב שלי ושל עוד רבים אחרים שנהנים להרגיש לרגע קצת קשוחים והפכו את הקומה הראשונה לבר ביליארד – 8ball. עשרה שולחנות ביליארד עם בונוס בדמות כדורגל־שולחן גדול וכמה מטרות חצים. וכל זה – בניגוד לרוב מועדוני הביליארד מאז ועד היום שלא ממש הצטיינו בתחומי האוכל והמשקה – מלווה מנות ודרינקים נהדרים כיאה לאכסניה.
פגשתי את לבנת (40), מבעלי הבית, לסיבוב קצר של בירות וקצת ביליארד והוא עושה לי סדר בראש באימפריה. אימפריאל נוסד ב־2012, לה אוטרה ב־2015. שנה אחר כך התרחבה האימפריה הקטנה גם לאימפריאל רד במלון כרמים בקריית ענבים, ובר הבושוויק בנחלת בנימין קם ב־2018. המלון עצמו פעל עד 2022. בתחילת החודש נפתחה שוב אחת הקומות כהוסטל. הבנתם את הפרינציפ: אנשי אימפריאל לא נחים לרגע וממציאים את עצמם כל פעם מחדש. כנראה שאין ממש ברירה, במיוחד עכשיו.
"כולם עושים קוקטיילים"
לבנת לא מכחיש שהמצב לא משהו. אצל כולם. לא זו אף זו, בר קוקטיילים כבר אינו חידוש שמרגש מישהו, גם אם הוא הטוב מכולם (והוא נכלל ברשימות בינלאומיות יוקרתיות לא פעם כדי להוכיח את זה). יש עשרות ברים כאלה שלא לדבר על עשרות רבות עוד יותר של ברי יין. וכן, ברי היין נגסו קצת בפופולריות של ברי הקוקטיילים שהיו הדבר הכי חם עד לא מזמן.
"היתה תקופה שקוקטיילים נחשבו מלאכה השמורה למקצוענים", אומר לבנת, "אבל אז הבינו שלא חייבים בכל קוקטייל עשרה מרכיבים שונים. מספיק פרי טרי ואלכוהול איכותי, וכולם יכולים ליצור קוקטיילים טובים ופשוטים ממה שיש בבר. היום יש המון מסעדות עם קוקטיילים, ואז יש ברירה טבעית וזה הולך ומצטמצם. וכן, הטרנד קצת בירידה. צריך להמציא מחדש, בשביל לשרוד. אחרת אתה גוסס. יש דור חדש. איך אומרים, העולם שייך לצעירים? אז לא סתם אומרים. וצריך להתחבר אליהם ולעבוד איתם אחרת תמות. ולראיה, הפכנו שני מנהלים שלנו – גיל סופר ומתניה בן ישראל – לשותפים בביליארד".
"מעבר לחובה לחדש גם עסקית, אנחנו לא רוצים לעשות כל הזמן אותו דבר", הוא אומר. "אנחנו תמיד אומרים שלפתוח מקום חדש זה הקנווס, היצירה שלנו. זו האפשרות לצאת קצת מהתפעול היומיומי הקשה. זה יותר מכוון הנאה. וככה זה גם הביליארד החדש".
"להתחבר לנפש הילדותית"
באולם המשחקים הזה, לונה פארק לילדים גדולים, אין 15 סוגי ג'ין או רום ולא 60 קוקטיילים. המשחק הוא העיקר וזה לגמרי מספיק. "זה מה שאנחנו רוצים לעשות במיוחד עכשיו כשכמו אצל כולם, אין מספיק עובדים ואנחנו עובדים בעצמנו יותר מתמיד ואז רוצים קצת לנקות את הראש. לשחק ביליארד".
אוכל כאן משחק כינור שני לאלכוהול שגם הוא סוג של כינור שני לביליארד. שני סוגי פיצה – מרגריטה ופפרוני, נקניקיית עוף ענקית בלחמנייה עם חמוצים וחרדל, המבורגר של שף אזגורי, קסדיית עוף מפורק ותפוצ'יפס... כן כן, מהחנות, אבל עם רטבים – פיקו דה גאיו עם איולי צ'יפוטלה וגבינת גאודה בחומץ זיתים וחלפיניו כבוש.
ואנשי אימפריאל, מלכי הקוקטיילים, ממש ישמחו אם תעשו מה שעושים באולם ביליארד, ותשתו... בירה! וזה אף על פי שיש כמובן קוקטיילים. אבל מדובר בסך הכל בשלושה והם יוצאים מחבית! קוקטייל רוזה עם וודקה האקו (וודקה יפנית) ותותים, עוד אחד עם ג'ין בומביי, תפוחים ועלי דפנה, ואחרון עם רום בקרדי, תפוזים, ג'ינג'ר וליקר משמש. למי שרוצה אפשר לקנות שישיית גמדי בירה (בקבוקי 250 מ"ל) מתוצרת סן מיגל הספרדית המצוינת ב־114 שקל בלבד. יש גם סן מיגל מהחבית ושלל בירות מיוחדות ואפילו סיידר. המחירים נוחים למדי - אוכל ב־62-19 שקל, קוקטיילים ב־48 שקל ויש גם האפי האוור ב־20:00-18:00. שעת משחק על שולחן הביליארד עולה 80 שקל ואפשר כמובן גם חצי שעה.
הוא מודה כאמור שזו תקופה לא קלה. "אבא שלי תמיד אמר - כשמטפטף, מטפטף על כולם", אומר לבנת. "לפני המלחמה היתה תנופה אבל עכשיו כבר תקופה ארוכה המצב לא טוב. אם אתה מנהל חכם אתה משאיר רזרבות ויש עכשיו שנה וחצי קשות, אז צריך הרבה רזרבות. קשה לחגוג באווירה הזו, ובצדק, וגם אנשים באמת הרבה פחות 'עם האצבע על הוולט'. אני חושב שאם התקופה הזו לא תיגמר בקרוב, המצב יהיה קטסטרופה בחודשים הקרובים".
חלק מהרצון לפתוח מקום כזה זה בשביל למקסם הכנסות מהבניין? כמה זה עלה?
"בערך 750 אלף שקל. תזכור שלפתוח מסעדה זה מינימום 2–3 מיליון שקל. אז עשינו את זה חסכוני. זה חלל של 180 מ"ר שהיינו צריכים לשפץ".
אז בחרתם בביליארד. אכן רומנטי אבל לא קצת ארכאי?
"יש אנשים שעדיין משחקים והרבה אחרים שמתגעגעים אבל חושבים שאין איפה. אז אולי העלינו את זה מהנפטלין אבל עשינו את זה כמו שצריך. אנשים מחפשים שעה־שעתיים לשכוח כל מה רע. אפילו לחו"ל קשה לטוס. אז במקום, אפשר לנחות פה לקצת חופש, ואתה יכול להתחבר לנפש הילדותית, המשחקת. ואם הצלחתי לעשות את זה למישהו לשעה, עשיתי את שלי. יצרנו מקום שתואם את התקופה, שלאנשים יהיה לאן לברוח. ועדיין, הדבר הכי חשוב זה לייחל לחזרתם של החטופים ולסיום מהיר של המלחמה".
