"רגשות אשמה הם מערכת ההפעלה שלי"
הסופרת נטע חוטר מגרדת דקות של כתיבה בין עבודות אמיתיות, פוחדת ממעליות שהן בעיניה ארונות קבורה זעירים, מתגעגעת ל־2019 השנה האחרונה שהיה פה נורמלי, מבזבזת כסף על טירגוטי רשת מיותרים, ואם לא היתה סופרת היתה עלולה לזלוג לאזורי הקואוצ'ינג בואכה שירלוט רוחני
איפה אנחנו תופסים אותך?
“בדיוק סיימתי אימון כוח, שזה דבר חדש שהעולם מכריח אותי לעשות בטענה שאני בגיל שבו העצמות שלי עומדות בכל רגע להתפורר”.
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
“הייתי רוצה לספר שאני מרתיחה מקינטה עם תערובת ייחודית מסומליה ולוגמת במרפסת, אבל האמת שאני דוחפת שתי קפסולות למכונה ושותה במיטה מול רילז של כלבים שפוגשים את הבעלים שלהם בשדה התעופה”.
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“עם אחי הקטן, עמרי, שחי בחו"ל כבר 20 שנה. הוא בן 40 והוא מוזיקאי שנודד בין הודו לפורטוגל ולא יצא לי לראות אותו מלא זמן בגלל המלחמה. אנשים מפורסמים אני לא רוצה לפגוש לשיחה, רק לראות אותם במקרה ברחוב ולצלם בסתר לקבוצות ווטסאפ שונות”.
על מה את עובדת עכשיו?
“על ספר נוער שני, ההמשך של ‘מעבר לזמן’, שהוא הספר הראשון שכתבתי לנוער. הוא על שני ילדים שבזמן מתקפת טילים על ישראל עוברים דרך יציאת החירום במקלט שלהם למציאות אחרת. בספר הקודם שלי ‘איפה את בקיץ’ זוהרה הגיבורה כתבה ספר נוער, ובזמן שכתבתי אותו דמיינתי מה היא היתה כותבת וזרמתי עם זה. במקביל מתחיל להתבשל לי בראש ספר המבוגרים הבא. אני לא יודעת מתי העבודה הזו תושלם כי יש לי שלל עבודות אמיתיות שמפרנסות אותי (כתיבת תוכן שיווקי לחברות), אבל זה בדרך”.
מה השריטה שלך?
“פחד ממעליות. אני לא יודעת איך אנשים צועדים באגביות ובסבבה אל תוך ארונות הקבורה הזעירים האלו. עם השנים מעליות הפכו אצלי למד חרדה כללי, היציבות הרגשית שלי נמדדת לפי מידת המצוקה שנגרמת לי מעלייה במעלית”.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“אל תלמדי את מספר כרטיס האשראי שלך בעל פה. כי אז מבזבזים יותר אונליין. לצערי לא עמדתי בה. עוד עצה שלמדתי משני החתולים האנטיפתיים שלי, שאני כל הזמן מנסה לנשק בפה והם בוחרים שלא, היא שאת לא חייבת לרצות את כל מי שרוצה אותך, זה שמישהו רוצה אותך לא אומר שאת צריכה להיענות”.
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
“לשכב במיטה עם עיתוני סופשבוע כמו באייטיז, עם כמה פירורי חלה על החולצה. הפעילות הכי מרגיעה שהמין האנושי המציא”.
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
“לשגר את עצמי ממקום למקום בכוח המחשבה. עדיין הייתי מעדיפה להיות כל הזמן בבית, אבל המחשבה על היעדר פקקים ונתב"גים בחיי גורמת לי אושר. זה כוח־על שהייתי מחלקת לעולם והוא אומנם יכחיד את תעשיית הפודקאסטים, אבל כשחוטבים עצים עפים שבבים”.
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
“זה משתנה על בסיס שבועי. בדיוק ראיתי את הסרט ‘פרויקט הייל מרי’ אז כרגע אני מתלבטת בין ראיין גוסלינג לבין החייזר”.
למה את מתגעגעת?
“2019 כמובן, השנה הנורמלית האחרונה. העת העתיקה שבה היינו חלק מהעולם המערבי ויכולנו לתכנן דברים. היתה עדיין תחושה שאנחנו צועדים קדימה ולא אחורה, שנכונו לנו דברים טובים, שהעולם וגם ישראל נמצאים על אותו מסלול. מאז לצערי נפרדו דרכנו. מאז הרפורמה המשפטית, 7 באוקטובר והמלחמה, התחושה היא שאנחנו כבר לא עולם ראשון אלא עולם שני. באופן אישי, אני מתגעגעת גם לתחילת שנות האלפיים כשהגעתי לעיתונות. בגדים מכוערים, היעדר ויסות רגשי וציפיות גבוהות מהחיים”.
איפה הכי היית רוצה לגור?
“חור בערבה או בגליל, או בכלל ביוון. מקום קטן שיאפשר להתמסר לחקלאות, מחמצת ותימהונות. אני מדמיינת כובעים גדולים, צנצנות ריבה ביתית ועז. אני מקווה שעוד ייצא לי”.
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
“אני בעיקר קורבן לטירגוטי רשת. לאחרונה הזמנתי באלאנס בורד, זה מין משטח עץ שעומד על גבי גליל וצריך להתאזן עליו בשיווי משקל. הבטיחו שאם אעשה את זה רק 5 דקות ביום שרירי הליבה שלי יתחזקו. האם אני מאמינה לזה? לא מאוד. אבל האם אני מאמינה לזה כשאני מתעוררת בטעות בשלוש לפנות בוקר ומשוטטת בבית כסהרורית? כאן זה כבר הופך למורכב יותר”.
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
“עקרונית כבר די השלמתי עם מה שיש, אבל פנימית הייתי רוצה יותר ביטחון עצמי וסבלנות. וחיצונית זה נורא תלוי ביום אבל כנראה משהו שקשור להזדקנות או לשומן. אלא אם זה קורה ביום של קבלה עצמית רדיקלית ואז כמובן כלום”.
על מה יש לך רגשות אשם?
“על מה לא? על מערכות יחסים שאני לא משקיעה בהן מספיק, על כל טעות וטעות שעשיתי, על זמן וכסף שאני מבזבזת. רגשות אשמה הם מערכת ההפעלה שלי. לא ממליצה. יש את המושג בומרנג הבושה, כשחוזרות אלייך בלילה סצנות ותמונות של בושות איומות שעשית בעבר וזה מכה בך עוצמה. למשל, שבכיתה ג’ התיישבתי על כיסא והוא נשבר או איזה משפט מטומטם שאמרתי פעם”.
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
“להצליח ליצור כאן, לכתוב ספרים תוך כדי עבודות במשרה מלאה וכל מה שהמדינה המטורללת הזאת מטיחה בנו, זה הישג רציני. בטוח מגיעה לי מדליה כלשהי. ההישג הכי גדול זה היחסים עם טומי הבן שלי בן ה־12 שמבחינתי הוא היצור הכי שווה שנולד ומבחינתו אני קרינג'”.
מה מפחיד אותך?
“מלא דברים, בעיקר הממשלה הזאת. וגם מוות, מלחמה, עוני, דמנציה, כאב, דיכאון, חרדה, אובדן, חוסר איזון נפשי. ומעליות”.
מה עושה אותך מאושרת?
“אני מאושרת כשאני בתוך מים: ים, בריכה, נחל, אמבט, כל דבר שכולל טבילה. אני מרגישה שיש במים משהו שמשנה גם את המשקל של דברים בנפש”.
מה הכי חסר לך בחיים?
“זמן. אני מרגישה שאני קבצנית של שעות, מגרדת דקות כתיבה פה ושם. הלוואי שהיה משתרע מולי אוקיינוס של זמן. הייתי שמחה גם לאיזושהי רווחה כלכלית ורווחה בכלל, התחושה שאפשר לתכנן משהו, שיש את האופציה לדעת מה יקרה מחרתיים, שלא כל דבר שאני רוצה או מתכננת הוא בעירבון מוגבל כי מי יודע מה ייפול עלינו”.
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
“אנשים שמקיפים אותי, חברות וחברים ומשפחה. יש לי כישרון לאסוף סביבי אנשים שאוהבים אותי ואני אותם וביחד אנחנו מישירים מבט אל החיים. וגם כל מוצרי אפל שברשותי”.
מי האמנים שהשפיעו עלייך?
“סטיבן קינג, ג׳ון אירווינג, אולגה טוקרצ׳וק, מירנדה ג׳וליי, אלנה פרנטה, מייק ווייט, ארון סורקין, נורה אפרון. מי שאני באמת נושאת אליה עיניים זאת טינה פיי. כל דבר שהיא תעשה או תכתוב או תופיע בו אני אראה ואקרא”.
אם לא היית סופרת מה היית עושה?
“מטפלת מסוג כלשהו. אולי פסיכולוגית דינמית, אבל לא הייתי פוסלת זליגה לאזורי הקואוצ׳ינג בואכה שירלוט רוחני”.
נטע חוטר
גיל: 46 • מקום מגורים: גבעתיים
• מצב משפחתי: גרושה + 1
סופרת, כתבה את "תזכירי לי מי את", "ברוכה הבאה לחיים שלך" ו"איפה את בקיץ". לאחרונה יצא לאור ספר נוער חדש שלה "מעבר לזמן" בהוצאת כנרת
