אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לשמוע מוזיקה עם תשוקה, לטבוע בליקופן, להתפעל מהעושר של דני קרמן, לצאת לטריפ נוסטלגי ומשמח באייטיז ולהתלבש נכון לפסטיבל הסרטים
קלאסי
לשמוע מוזיקה עם תשוקה
מוזיקה היא תשוקה. וכשצעירים מנגנים אותה זה נכון שבעתיים. הנגינה שלהם מלווה באיזו התפעמות וברוח נעורים, שלא תמיד שורדות בתזמורות בוגרות. בשבוע הקרוב תהיה הזדמנות נדירה, חד־שנתית, לשמוע את נגני הפילהרמונית הצעירה, נערים מחוננים בני 14 עד 18 שחיים ונושמים מוזיקה קלאסית מילדות - מפתיע ככל שזה יישמע. הם יתמודדו עם שני אתגרים לא פשוטים: הסימפוניה מס' 1 בדו מז'ור של בטהובן והסימפוניה מס' 5 במי מינור של צ'ייקובסקי, תחת שרביטו של יבגני בושקוב, אחד המנצחים המעניינים שפועלים היום. מניסיון, זה מרנין נפש. שעה וחצי של ניתוק איכותי וכל כך מתבקש בעת הזאת. יום שני, 17 ביולי, בשעה 19:00 באולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים; יום שלישי, 18 ביולי, בשעה 20:00 בהיכל התרבות בת"א
אמיר זיו
אוכל
לטבוע בליקופן
העגבנייה היא כידוע מלכת הסלט הישראלי הקצוץ (וגם אינספור מנות אחרות בארץ ובעולם) ואהובתו הנצחית של אייל שני שמוכר כבר שנים עגבניות במחירי רצח, בניו יורק ובתל אביב. אודה ואתוודה, גם בעיניי אין שום מתחרה לעגבנייה ובמקרר שלי אין רגע שאין בו עגבניות. במיוחד עבור טיפוסים כמוני (וכמו שני) תפצח מעדניית "ריחות וטעמים", על שני סניפיה, בפסטיבל עגבניות מקורי ומדליק בסוף השבוע הקרוב (וזה שאחריו) שבו יוצאו שלל מנות מלוחות ומתוקות מעגבניות, ולצדן גם לא פחות מ־30 זנים מ־20 מגדלים המתמחים בהן. כך תוכלו לפגוש כאן את הוויטני האדומה והצהובה המוארכת, עגבניות הליקופן הכהות, שני זנים מוכרים למדי, ולצדם גם זני בלאדי לא מוכרים כמו האיקראם או הנבולה.
לימור אורן ועודד שהרבני, בעלי "ריחות וטעמים", יציעו מנות כמו קציצות דגים ברוטב עגבניות וויטני, כדורי עגבניות מטוגנים, ריבת עגבניות וויטני צהובות, קציצות טלה ברוטב עגבניות ליקופן ונענע, מרק עגבניות או קראמבל עגבניות שרי ועוד. היום ומחר. במעדניות "ריחות וטעמים" החרש 8, נווה מגן רמת השרון, גיבורי ישראל 7, נתניה.
חיליק גורפינקל
תערוכה
להתפעל מהעושר של דני קרמן
במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון תיפתח ביום שלישי (18.7) רטרוספקטיבה צבעונית ועולה על גדותיה לדני קרמן (83), מהאבות המייסדים של האיור הישראלי. קרמן, מאייר, סופר, מחנך והומוריסט שדורות של ילדים ומבוגרים גדלו ועדיין גדלים על יצירותיו, עובד כבר למעלה מ־65 שנה. הוא סיים את לימודיו בבצלאל עוד לפני שירותו הצבאי, ומאז אייר יותר מ־500 ספרים, בהם הקלאסיקות העל־זמניות "האריה שאהב תות", "הילד הזה הוא אני" ו"ציד הסנרק". בתערוכה, באוצרות ערן ליטוין, מוצגים יותר מ־200 הדפסים מעבודותיו בשלל טכניקות וסגנונות מכל התקופות, שמדגישות את הרוח הסקרנית של קרמן, את הומור הנונסנס הבריטי האהוב עליו, ואת ההתחמקות התמידית שלו מקו מזוהה. לצד איורי הספרים נחשף גוף עבודה חשוב אחר של עבודתו כמעצב גרפי משפיע: רישומים, כרזות, סאטירה פוליטית (במדור "דבר אחר"), עטיפות תקליטים ואפילו עיצוב העדלאידע בתל אביב בשנות ה־60. הזדמנות נהדרת ומחויכת להתוודע למכלול עבודתו של יוצר חשוב שמלווה ומגדיר את התרבות הישראלית.
יקיר שגב
דוקו
לצאת לטריפ נוסטלגי ומשמח באייטיז
האופנה העכשווית בעולם הקולנוע התיעודי היא להשאיר את קולות המרואיינים בוויס־אובר על חומרי ארכיון. לא להראות מי מדבר אלא רק על מה הוא מדבר. ב"וואם!" שביים כריס סמית’ ("טייגר קינג" ו”רוברט דאוני סיניור”) בנטפליקס יש להחלטה הזאת ערך נוסף: בלי שרואים את הראשים המדברים כמעט וניתן לשכוח לרגע שג'ורג' מייקל, גיבור הסרט, מת לפני שש שנים, ושכל הראיונות איתו מבוססים על קטעי ארכיון, בשעה שאנדרו רידג'לי נותן ריאיון חדש שהוקלט לטובת הסרט הזה. רידג’לי היה יכול להציג את עצמו כגיבור האלמוני של הצמד, אבל הוא כנראה הצנוע בכוכבי הפופ של האייטיז, משאיר את הזרקור על מייקל, שזה למעשה סיפור חייו. רידג'לי הוא האיש שיזם את וואם! ויצר את להיטיה הראשונים, אבל מייקל - שגילה את כישרונותיו באיחור, תפס פיקוד וכתב והפיק את שיריהם המפורסמים ביותר. הוא לא היה בובה בידי חברת התקליטים אלא ידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות ומה הקהל רוצה לשמוע. עבור מעריצי הצמד זה טריפ נוסטלגי; עבור מי שהתנשא (כמוני) על הצמד השזוף והשמח הזה, הסרט הוא הוכחה לכך שההצלחה באמת מגיעה למוכשרים ולנחושים ביותר. ואם הם חתיכים, זה לא מזיק.
יאיר רוה
שופינג
להתלבש נכון לפסטיבל הסרטים
זו השנה הרביעית שהיזמית המוכשרת ואשת האופנה ענבל בוסיבא, הבעלים של מותג האופנה Belle&Sue, מעצבת ומייצרת לפסטיבל הקולנוע ירושלים, שיחל היום, פאוץ' שמתכתב עם העיצוב הרשמי של הפסטיבל של המעצב הגרפי מתן שליטא. "מאז שנות ה־50, כשחברות במועדון המעריצות של אלוויס הדפיסו חולצות עם דמותו, ועד היום, מרצ'נדייז של הופעות ופסטיבלים הוא חלק בלתי נפרד מהם", אומרת בוסיבא. המחשבה על עיצוב לפסטיבל הובילה אותה ליצירה של שני פריטים פונקציונליים בניחוח קולי — פאוץ' נחשק במהדורה מוגבלת שאפשר ללכת איתו ביום ובערב, ובנדנה תואמת. על שני הפריטים מופיע סמל הסוס האיקוני שמלווה את הפסטיבל בשנים האחרונות, לדברי שליטא הוא מחווה לדימוי המפורסם של חלוץ הצילום אדוארד מייברידג' מ־1878, שיצר רצף צילומי של סוס דוהר ובכך הניח את היסוד להולדת הקולנוע. זה פריט לאספנים ולחובבי וחובבות אופנה מושבעות בעיצובה של אחת שיודעת סטייל מהו. 129 שקל כל פריט.
עילית מינמר
