"לשים את הפוסט טראומה בחוץ ולהפסיק להחביא את זה"
השחקנית והמחזאית דנה קיילה יצרה את ההצגה "הכל נשאר חי", שתעלה בפסח בפסטיבל עכו, בעקבות החוויה האישית שלה כבת זוג למי שסובל מפוסט טראומה משירותו הצבאי. "אחרי 7 באוקטובר הבנתי שיש לי שליחות. המופע מדבר על איך מצליחים להסתכל לכאב הזה בעיניים"
דנה ורותם הכירו לפני תשע שנים באוטובוס. הוא הצטרף לשיחה שהיתה לה עם חברים על הספר המיתולוגי "עוגות יום הולדת" של ג'וזי מנדלסון, ובדיעבד הסתבר שחצי שעה לפני הוא הוסיף את הספר לרשימת הפרטים החשובים על עצמו באפליקציית היכרויות. הם התחתנו אחרי שנתיים והביאו לעולם ילדה, ואז דנה הבינה שמשהו לא תקין. היא גילתה שרותם מתמודד עם פוסט טראומה, מצב שגם הוא לא היה מודע לו בתחילה. כעת החליטה להפוך את סיפורם להצגה "הכל נשאר חי" שתעלה בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר בפסח (ראו למטה) במסגרת הצגות התחרות, יצירה שעוסקת בזוגיות בצל הפוסט טראומה, בדגש על החוויה של בת הזוג המוגדרת כבעלת טראומה משנית.
את ההצגה יצרה דנה קיילה עם ירדן גלבוע שגם מביימת ומשתתפים בה לצידה גם אבי גולומב וגבריאל רותם יצחק ויש אפילו תפקיד אורח קטן לרותם, בעלה של דנה, כחלק מהתהליך התרפויטי שהזוג עובר עם ההצגה.
"פסטיבל עכו מגיע אחרי הרבה זמן שלא שיחקתי על במה", אומרת קיילה. "כשרותם ואני הכרנו היה בו שילוב של רוך וקושי שהסעיר אותי. אחרי שהבת שלנו נולדה הרגשתי שיש משהו שמונע ממנו להיות מי שהוא. התחלנו להבין יחד שיש לו סימפטומים של פוסט טראומה מהצבא, וכשקיבלנו הכרה ממשרד הביטחון התחילו לנבוע מתוכי טקסטים, קיבלתי הכרה לחוויה שלא ידעתי לתת לה שם".
רותם היה לוחם בפלס"ר גבעתי ולקח חלק במבצע "פרשי הפלדה" ב־2004. כשאירע הפיצוץ הראשון באסון הנגמ”שים, שבו שישה חיילים נהרגו ממטען סמוך לנגמ"ש שבו נסעו, בשכונת זיתון בדרום עזה, הוא וחבריו לקחו חלק באיסוף הגופות תחת אש. "אחרי כמה שנים דברים החלו לצוף. זו תחושה של חוסר יציבות ומצב חירום כל הזמן בבית, את לא יודעת מתי ואיך זה יגיע", אומרת קיילה. "יש התפרצויות זעם, בבוקר את לא יודעת איך הוא יתעורר, יש סיוטים בלילות. הפכתי למישהי שמנסה למצוא חוקיות בבית, איזושהי דרך שתהיה בטוחה. אי אפשר להתרגל לזה".
"אין לי תשובה, זה מסע"
קיילה (41) שיחקה בתיאטראות ילדים ונוער ובפרינג' ("שלוש אחיות", "בתיאבון") וגם כתבה ("בילבי" בתמונע), תקלטה, למדה פסיכותרפיה גופנית וכיום מלמדת ומנחה תוכנית בבתי ספר יסודיים לאימון אמפתיה. יחד עם גלבוע הן החליטו לקשר את הסיפור שלה לאגדת עם יפנית. "זה סיפור על אשה שיוצאת למסע למצוא תרופה לבעלה שחזר משדה הקרב", היא אומרת. "הוא מסרב להיכנס הביתה, התרגל לישון על אבנים ורק מבקש שתניח לו. מתוך סיפור המסגרת של האגדה יצאנו ליצירה שלנו כדי להגיד שזה קורה בכל מקום בעולם, שגבר שב משדה הקרב לא כמו שהיה".
ההצגה תעלה בבית יד לבנים בעכו, מתוך הבנה שיש חיבור חזק בין התוכן לחלל. "אחרי מה שעברנו בשנה וחצי האחרונות אנחנו עתידים לראות הרבה אנשים ונשים פוסט טראומטיים ויש גם את המעגלים שחיים לצידם", אומרת קיילה. "זה דורש מהחברה להכיר בזה ולהיות מוכנים לפגוש את זה. זה מבקש מאיתנו לנהוג ברוך, חמלה, הכלה וסובלנות. המופע מדבר גם על איך מצליחים להסתכל לכאב הזה בעיניים. זה לימוד, אין לי תשובה. גם אני בניסוי וטעייה. זה חתיכת מסע. אנחנו אומרות בואו יחד ניקח אחריות ונבין איך עומדים מול החרא הזה בלי להסיט את המבט או לנסות לסדר את זה שייראה טוב. משהו צריך להשתנות באופן שבו מדברים על זה".
קיילה מבקשת לתת קול לנשים שחיות את הטראומה המשנית – ההשפעה הנפשית שנגרמת למי שנמצא בקשר קרוב עם שורדי טראומה. "כל מי שנמצא ליד הלום קרב חי במרחב הנגוע וקורה לו משהו", היא מסבירה. "זה סוג של התבודדות, עצבות, חרדות. אני רוצה לשים את החוויה הזו בחוץ ולהפסיק להתבייש ולהחביא את זה. יש משהו בתנועה הנשית שיודע לעשות את זה. כמו ללדת. להוציא חיים מתוך תעלות צפופות וחשוכות".
"זה מפיג את הבדידות"
"אחרי 7 באוקטובר הבנתי שיש לי שליחות. עד אז כתבתי למגירה ומה שקרה נתן לי פוש", היא אומרת. "ההצגה היא המסע שלי. אני נותנת לכאב להיות".
"זו הצגה מדהימה", אומרת דליה שימקו, המנהלת האמנותית של הפסטיבל. "הן שילבו בין הסיפור האישי של דנה לאגדה היפנית באמצעות ויזואליה של תיאטרון בובות מאוד מסוגנן ויפהפה. ההצגה לוקחת את הקהל לחוויה של משהו כמעט קמאי מבחינת המצב של נשים שכביכול יושבות בבית ומחכות לגבר שיחזור מהמלחמה, ובסופו של דבר הן אלה שנאלצות להתמודד עם ההשלכות של המלחמה. האשה באגדה אקטיבית. זה מאוד מדבר את התקופה".
איך 7 באוקטובר השפיע על רותם?
"זה מטלטל, אבל אגף השיקום נותן מענה. זה הגביר את הסימפטומים של חרדה ותחושת אי־שקט תמידית. אל"מ אסף חממי, שנהרג ב־7 באוקטובר בהגנה על קיבוץ נירים, היה מפקד הצוות שלו ב־2004 והיה מאוד משמעותי עבורו. כשהוא גילה שהוא נהרג זה הציף עוד יותר את אירועי העבר. בנוסף, רותם התחנך במועצה האזורית אשכול ומשפחתו גרה בעוטף והוא קשור לאזור. יש לו חברים שנהרגו ויש שניצלו בנס. כיום הוא מגדל אננסים במשק של חבר במושב תלמי יוסף. זה עוזר לו להתמודד עם המלחמה ממקום בריא יותר".
מה רותם חושב על ההצגה?
"שיתפתי אותו שהמניע שלי הוא ריפוי והוא נתן את ברכתו. זה לא קל ואנחנו כל הזמן בדיאלוג עם ירדן, מה הכי נכון ובריא, וכמה אחריות אני צריכה לקחת על זה שאני חושפת אותנו. הוא מביא את עצמו אל הבמה איתי".
זו הצגה שבני זוג של הלומי קרב יוכלו לראות או שצריך לעבור זמן?
"אני חושבת שכן. זו הצגה עבורם. יש משהו נכון בלראות מישהו שעובר את אותו הדבר כמוך, זה מפיג את הבדידות. יש משהו משחרר בלשים את זה בחוץ ולהסכים להיות בזה יחד. ויש סוף אופטימי".
***
פסטיבל עכו – השנה בפסח
הפסטיבל, המתקיים תמיד בסוכות ובשנה החולפת נדחה בגלל המלחמה, יתקיים בחול המועד פסח (16-14 באפריל). ברחבי העיר העתיקה יתקיימו לצד הצגות התחרות, המהוות את ליבת הפסטיבל, עשרות מופעי תיאטרון, הצגות רחוב ומופעים לכל המשפחה ולראשונה יוקם פסטיבל יין ושפים במתחם קולינרי חדש של השפים גיא גמזו ותומר אגאי.
בין ההצגות המתמודדות: שחזור של הריאיון המיתולוגי של ג'ון לנון ויוקו אונו במיטה ב"פנטזיה כפולה", "הייזנברג באי־הוודאות" על הפיזיקאי שהגה את עקרון אי־הוודאות, "מלך", בהשראת סיפורי אודסה של איסאק באבל, הצגת בובות למבוגרים והצגה על המלחמה באוקראינה.
