ירדנה ארזי: "כל עמידה שלי על במה היא ניצחון על פחד"
ירדנה ארזי: "כל עמידה שלי על במה היא ניצחון על פחד"
הזמרת ירדנה ארזי מתכוננת למופע 50 שנה ל"שוקולד מנטה מסטיק". הנכס הכי גדול שלה הוא הרפרטואר שבנתה, היא לא מאחרת לשום מקום, פריקית של עיתונות מודפסת, היתה שמחה לדרינק עם הנסיכה דיאנה, תמיד מסתובבת עם תיון בתיק, בעולם אחר בטח היתה עובדת בחברה להגנת הטבע וחולמת להיות רואה ואינה נראית, גם כי אז אין צורך באיפור
ירדנה ארזי
גיל: 70 • מקום מגורים: תל אביב • מצב משפחתי: נשואה לנתן תומר ואמא לאלונה • זמרת. כלת פרס כינור דוד. הוציאה עד היום 24 אלבומים, היתה חמש פעמים זמרת השנה במצעדי הפזמונים וזמרת העשור בשנות ה־80. ב־10 בספטמבר יתקיים באמפי וואהל בתל אביב מופע חגיגי לציון 50 שנה לשלישיית "שוקולד מנטה מסטיק"
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בסביבה הכי כיפית שיכולה להיות, בסוף חזרה ראשונה עם לאה לופטין ורותי הולצמן לקראת המופע החגיגי באמפי וואהל שבו נציין 50 שנה להקמת שוקולד מנטה מסטיק ואנחנו מכינות ים של הפתעות ושירים שלא שרנו על במה המון המון המון שנים".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"הקפה של הבוקר הוא שחור עם חלב סויה והוא מגיע תמיד עם עיתוני היום, אני עדיין פריקית של עיתונות מודפסת. בהמשך מעדיפה תה ואגלה סוד, יש לי תמיד תיון בתיק. אולי בכל זאת יגלו שיש לי שורשים במשפחת המלוכה הבריטית".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"על תה כמובן, והכי הייתי רוצה לשבת עוד פעם אחת עם אמא ואבא. הגעגוע להורים אף פעם לא עובר. ואם כבר נגענו במשפחת המלוכה, אז עם הנסיכה דיאנה. לבי תמיד היה איתה, תמיד הזדהיתי עם העוול שנגרם לה ורציתי לגונן עליה. היא היתה גדולה מהחיים, ממש סיפור מהאגדות".
על מה את עובדת עכשיו?
"האלבום הבא שלי עומד לצאת אחרי החגים, זה האלבום ה־25 שאני מוציאה והוא מוקדש כולו לשיתופי פעולה מוזיקליים עם אמנים שאני אוהבת".
מה השריטה שלך?
"אני באה מבית ייקה גרמני והסטיגמה שאנחנו דייקנים בלוחות זמנים נכונה. קשה לי מאוד עם איחורים ולכן אני לא מאחרת לשום מקום".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לפני 40 שנה הוצאתי את אלבום הבכורה שהיה מבוסס על הטעם האישי שלי. יחד עם המפיק המוזיקלי אריק רודיך ז"ל, שגם היה חבר קרוב, נכנסנו לאולפן והחלטנו להשתגע ולעשות דברים מחוץ לקופסה, קצת יותר רוקיסטיים ואוונגרדיים. אחרי שיצא האלבום נפגשתי עם גברי מזור, שהיה בין השאר יועץ אמנותי, והוא נכנס בי והתעקש שאתחבר לאני האמיתי שלי: ילידת קיבוץ, חיפאית, בוגרת הצופים ולהקת הנח"ל – ולהביא את הביוגרפיה לבחירת החומרים המוזיקליים. התחלנו לעבוד יחד ובדיעבד הוא צדק. עד היום אני מקיפה את עצמי רק באנשים שאומרים לי את האמת וכל האמת, ממחמאות לא נבנים".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"כשאין הופעה, יש לנו מנהג קבוע של מפגש צהריים משפחתי, כל פעם במקום אחר. כבר מתחילת השבוע מתחילים לבדוק לוקיישנים וצריך לקלוע לטעם של כולם".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
“אני רוצה הרבה! הייתי שמחה ליכולת לראות את המציאות בעוד שנה ובעוד עשר שנים ואפילו בעוד מאה שנה. חוץ מזה אני מאוד בעניין של רואה ואינה נראית, זה גם מאפשר להיות זבוב על הקיר במקומות הכי מעניינים, וגם לא צריך להתאפר".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"עיניים חכמות, מבט נבון, קוליות וחוש הומור הופכים אדם לסקסי. אני זוכרת שהגעתי למסיבה של חברים ב־1978 ועל הרצפה ישב בחור מתולתל, שקצת דומה לרוד סטיוארט, ומיד נדלקתי עליו בגלל המבט, הקוליות והחיוך הקטן, אז התחלתי איתו. שלחתי חברה להגיד לו שיתקשר אליי ומאז נתן תומר ואני ביחד ועד היום הוא בשבילי הבחור הקול מהמסיבה ההיא".
למי ולמה את מתגעגעת?
“למי? כמובן להוריי. למה? למינהל תקין, למשהו שפוי, לתחושה של מכנה משותף שמחבר בין כולנו. לשמחה אמיתית ביום העצמאות שאני זוכרת היטב. המדינה שאני זוכרת כאדם צעיר היתה אוטופיה ואני בעד לחזור לשם וגם לשאול את עצמנו מה קרה לנו בדרך".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בדיוק איפה שאני גרה, בתל אביב. הגעתי לכאן כשהתגייסתי ללהקת הנח"ל ולא עזבתי. אני אוהבת את התחושה של החיים בעיר שמאפשרת להיות מי שאתה. אני אוהבת את התל־אביבים ובמיוחד את האכפתיות מבעלי החיים, בכל פינה אני רואה שמשאירים מים ואוכל לחתולי הרחוב וזו הזדמנות להגיד כל הכבוד!".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
“על אחרים. אני תמיד שמחה לשמח חברים ומשפחה במתנות. כשמדובר בעצמי, ההשקעה הגדולה שלי באמת היתה בבחירה של נתן ושלי להפיק באופן עצמאי את כל האלבומים שהוצאתי, כבר לפני 40 שנה, היינו האינדי (חברת תקליטים עצמאית) הראשון בישראל".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"את התאווה לפחמימות".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על זה שלא הספקתי לשאול את ההורים שלי המון שאלות. לא העליתי בדעתי שיום אחד הם לא יהיו פה ולא הספקתי לתחקר אותם כמו שצריך על הסיפור האישי שלהם".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
“הניצחון על הפחד. אני לא אדם מוחצן באופיי, לא מחפשת תשומת לב. עמידה על במה לא טבעית למבנה האישיות שלי וזה שלאורך כל כך הרבה שנים אני הולכת נגד האופי שלי ומתגברת על הרצון שלי להשתבלל, זה הישג גדול. לא סתם התחלתי להופיע כסולנית רק אחרי גיל 30, לא בער בי הצורך לעמוד לבד על במה, מאוד נהניתי להיות בהרכבים: מחבורת בית רוטשילד, דרך להקת הנח"ל וכמובן שוקולד מנטה מסטיק, שם הייתי מוקפת בשתי חברות קרובות שלי עד עצם היום הזה".
מה מפחיד אותך?
"לאבד עצמאות, להיות תלותית, לא להיות אדון לגורלי, לאבד אנשים קרובים. וג'וקים".
מה עושה אותך מאושרת?
"להיות תיירת, במיוחד עם אנשים שאני אוהבת: נופים, שקט, להיבלע בתוך נסיעה שאין בה משימות. גם מעשים טובים עושים אותי מאושרת, כשאני רואה אנשים שמצילים את חייהם של חמורים זה אושר גדול".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"הרפרטואר שלי. מרגע שהחלטנו להפיק את כל האלבומים באופן עצמאי, שמרנו על בעלות מלאה על זכויות ההפקה של כל השירים. בתעשיית המוזיקה המוציא לאור הוא בעל הזכויות המרכזי, ונתן, בחוכמתו, הבין כבר לפני 40 שנה שהנכס הזה הוא הרבה יותר ממוחשי, הוא גם הזכות על הרעיון, על היצירתיות, על ההון הרוחני".
מה היצירות ומי היוצרים שהכי השפיעו עלייך?
"שאנסונים צרפתיים, שירים רוסיים, שירי מחאה אמריקאיים, שירי המדבר והרועים והמיסה קריולה. עד היום אני מאוד אוהבת מוזיקת עולם, מוזיקה שיש בה אמירה חזקה ואמיצה אך גם מתרפקת. כל התבלינים האלה עיצבו את הטעם המוזיקלי שלי ואת הנטייה שלי גם לפנות תמיד לסגנונות מאוד שונים, חלקם רחוקים ממני".
אם לא היית זמרת מה היית עושה?
“שוטרת, כי חוק וסדר מדברים אליי. אבל מהיכרות עם עצמי, כנראה שהייתי מוצאת את עצמי בעיקר בפעילות למען הטבע, הסביבה והחיות, בחברה להגנת הטבע או ב'תנו לחיות לחיות'".
