חנן יובל: "עבדתי כל החיים, ואז באים מנוולים ומלכלכים בשנייה"
הזמר והמלחין חנן יובל לא מפסיק להופיע ועובד גם על מופע עם סימפונט רעננה ובפסטיבל ג'אז. הוא אוהד שרוף של הפועל תל אביב בכדורסל, מתגעגע לאהוד מנור שהיה קורא את המחשבות שלו, סובל מפתיל קצר, מחפש בכל העולם בושם של ארמני שכבר לא מייצרים, היה שמח לשנות "קצת מהמשקל והרבה מהגובה", ואם לא היה מוזיקאי היה נהג סמיטריילר
איפה אנחנו תופסים אותך?
"ליד שולחן העבודה אחרי ארוחת בוקר קלה בבית. אנחנו פבלוביים, הולכים בבוקר למחשב לראות מה חדש, להתעדכן".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"במטבח בבוקר. מגורען מצוין חזק גדול ואחר הצהריים מהמכונה, משהו מפנק יותר".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם נעם תיבון, אבל כבר ישבתי איתו המון פעמים כי אני חבר שלו ובכל פעם אני מתמלא בתקווה שיש אנשים כאלה, אז הייתי רוצה לשבת איתו בכל פעם מחדש. וכמובן עם פול סיימון. במסעותיי הרבים באמריקה, כשהופעתי בשנות ה־90-80, הקהילות היהודיות נתנו לי את הטייטל 'פול סיימון הישראלי' ומישהו פעם סיפר שהוא ראה אותו בהופעה שבה הוא שם על הבמה רדיו־טייפ ולחץ Play עם השיר שלי 'אתם זוכרים את השירים'. אני אוהב את המוזיקה שלו, את האנטי־כוכבות שלו, ומקנא בטקסטים שלו".
על מה אתה עובד עכשיו?
"באוקטובר אני עושה מופע עם סימפונט רעננה בשיתוף קרן עזריאלי; פסטיבל ג'אז עם המלחין עמיקם קימלמן; ויש את המופע 'יובל וחצי' שתמיד מרגש אותי. החודש אירחתי את עילי בוטנר והמופע הבא ב־24 ביולי בגריי תל אביב".
מה השריטה שלך?
"יש לי תדמית של ילד טוב ואני משתדל להיות כזה, אבל יש לי גם פתיל קצר שנדלק מהר כשאני שומע שקרים וזלזולים. מישהו אמר לי שלהתעצבן זה להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים, אבל אני שוגה בזה שוב ושוב".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לא תכננתי את חיי כזמר, בטח לא כמלחין, אבל איכשהו התגלגלתי לשם. ב־1981 היתה לי שנה איומה, הכל נכשל, ואמרתי לעצמי 'אתה לא במקצוע הנכון'. אחר כך פרצה מלחמת לבנון ושוב לא הלך. אלא שאז פגשתי את אהוד מנור והוא נתן לי עצה מופלאה ואמר 'חונה (כך הוא היה קורא לי), תחזור לכתוב!'. אני חייב לו את זה. הוא החזיר אותי למסלול והשאר היסטוריה".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"הרבה פעמים זה לפני הופעה אז אני משתדל לנוח או להתכונן. בימים שאין הופעה אני עם הבן והנכד שלי. אנחנו אוהדים שרופים של הפועל תל אביב בכדורסל ואם יש משחקים בשישי אחר הצהריים אז אין קבלת שבת טובה מזו".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"הייתי רוצה כוח מאגי לשדר מחשבות ותובנות לכל אלה שמנהלים לנו את החיים פה. לצעוק להם: מה אתם עושים?!".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"משתדל שלא. כשאני משקר רואים לי על הפנים".
למי אתה מתגעגע?
"אני מתגעגע מאוד לאהוד מנור שהיה לי סוג של מנטור. הייתי מצלצל אליו ואומר 'אהוד, תשמע דיברתי עם...' והוא היה אומר עם מי דיברתי, קורא מחשבות. יש בי גם געגועים עולים וחוזרים לאמא שלי. אני עוסק בה כל הזמן ומצטט אותה. נולדתי בקיבוץ משמרות ואחרי שנתיים עזבנו לפרדס חנה כי אחותי בת ה־11 נהרגה מכדור אנגלי תועה והיה משבר גדול. בגיל 15 חזרתי לקיבוץ וחברתי לשלום (חנוך) ולמאיר (אריאל)".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"לפני שנים ניסו לפתות אותי להיות שליח של הסוכנות בארה"ב. אני מודה שאני אוהב את אמריקה, אבל בלי העברית, התרבות והשורשים אין לי מה לחפש. למרות כל מה שעובר עלינו היום, אני לא רואה את עצמי גר במקום אחר".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"על כל דבר שאני נהנה ממנו אני אוהב לשלם ובשנייה ששילמתי שכחתי כמה זה עלה. אני משתמש בבושם של ארמני שכבר לא מייצרים ואני מחפש אותו בכל העולם. הבן שלי אומר 'אבל אבא, זה יקר' ואני אומר 'לא אכפת לי, זה כיף לי'".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"קצת מהמשקל והרבה מהגובה".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"כל השירים שאני שותף ליצירה שלהם בהלחנה או בביצוע. זה יישאר פה גם אחרי שאני כבר לא אהיה. במישור האישי כמובן המשפחה. יש לי שיר שנקרא 'דור' שכתבתי לבן שלי. בתחילת המלחמה התבקשתי לבוא לשיר אותו בשבעה של משפחה דתית מקיבוץ סעד בעוטף שבנם דור נרצח בבארי. לפני שבוע קראתי שאמא של דור תרמה כליה על שם בנה. בפרדס חנה התבקשתי לבוא לשלושים של חייל שנפל וחרטו על מצבתו משפט מהשיר 'ליל חניה'. זה מרגש אותי מאוד, קורע אותי".
מה מפחיד אותך והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"באופן עקרוני אני די פטליסט, אני לא פוחד. הפעם הראשונה, עוד לפני 7 באוקטובר, שבה הרגשתי פחדים היתה מהאווירה בארץ בעקבות ההפיכה המשפטית. ואחרי 7 באוקטובר זה תפס תאוצה והתחלתי לחשוב מה יהיה פה ומה עם הילדים שלנו, לאיזה כיוון הולכים, אלוהים ישמור. אני מאוד מפחד ממה שיהיה פה כי זה באמת הרחיק לכת לנקודת אל חזור".
מה עושה אותך מאושר?
"לפני חודש הפועל הגיעו לגמר של היורוקאפ ונסעתי עם הבן והנכד לבולגריה למשחק. הנסיעה איתם ביחד עם הניצחון של הפועל זה רגע קטן של אושר".
מה הכי חסר לך בחיים?
"חזרה לנורמליות. הקצב שדברים קורים פה הוא בלתי אפשרי ואני רוצה סתם ככה לחיות נורמלי".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"השירים, הם הקניין שלי. וגם שיש לי שם טוב והגון. עבדתי כל החיים כדי שהוא יהיה כזה ואז באים מנוולים ומלכלכים בשנייה אחת. אחרי מה שעשה לי דודי אמסלם הייתי צריך לשלוח לו פרחים כי ההופעות שלי היו סולד אאוט שנה שלמה. לפני שנתיים, בשיא ההפיכה המשטרית, סירבתי בשיחה אישית להופיע בערב יום הזיכרון בכנסת. כשזה פורסם, בא אמסלם ואמר 'מי זה חנן יובל, אני אביא את קובי פרץ במקומו'. פרסמתי פוסט 'קובי יקר, אני לא מכיר אותך אבל אף אחד לא יפריד בינינו' והוא הזמין אותי להתארח בהופעה שלו. אלא שבהופעה הבנתי שעשו לי אמבוש ואמסלם גם הגיע, הם חברים מהבית. הוא קרא לאמסלם שישיר איתי, זה היה פשוט נורא. הרגשתי כמו אחד שהלך למרוץ סוסים וקפצו לו על הגב ואמרו דיו".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"אני מהדור שגדל על הביטלס והדבר הראשון שעשיתי בחיים והצליח היה השלושרים עם שלום חנוך ובני אמדורסקי. גדלתי על ג'יימס טיילור, אלטון ג'ון וסיימון וגרפונקל".
אם לא היית זמר ומוזיקאי מה היית עושה?
"אני מאוד אוהב לנהוג. אני נהג טוב ונוהג לבד לכל ההופעות שלי, כולל באילת. כל נסיעה היא חוויה וטיול. פעם היה לי חלום מטומטם לחצות את אמריקה כנהג של סמיטריילר, אז הייתי שמח להיות נהג".
