רוצחים עם דיי ג'וב: בן אפלק ורמי מאלק בסרטי אקשן על גברים עם זהות כפולה
טרנד סרטי אקשן על גברים שיש להם דיי ג'וב בורגני אך בעצם הם מחסלים קטלניים ומיומנים נמצא בשיאו עם שני סרטים חדשים בכיכובם של זוכי האוסקר, רמי מאלק ובן אפלק
הטרנד הנוכחי בסרטי אקשן מצ׳ואיסטיים הוא לספר על גבר שיש לו עבודה, אבל היא למעשה סיפור כיסוי למשהו אחר, אלים וקטלני יותר. ג׳ייסון סטיית'ם כבר היה כוורן, שהתברר שהוא איש ביון לשעבר (בסרט ״הכוורן״ מלפני שנה). וכעת הוא מגלם קבלן בניין, שהוא למעשה איש קומנדו לשעבר ב״סוגר פינות״, מאת אותו במאי, דיוויד אייר. ב״החובבן״ ראמי מאלק הוא איש מחשבים מופנם שעובד עבור ה־CIA, עם מוח אנליטי וחוסר יכולת ליצור קשר עין עם מושאי שיחתו, שהופך לסוכן שטח קטלני שיוצא לנקום באנשים שרצחו את אשתו. ועכשיו מגיע אלינו ״רואה החשבון 2״, שמחזיר את בן אפלק לדמות שגילם לפני עשר שנים, של רואה חשבון של המאפיה, אדם שנמצא על הספקטרום האספרגרי שמאפשר לו גם לעשות ניתוחים כלכליים ומתמטיים מהירים במוחו, וגם להפוך בתוך שנייה למתנקש משוכלל וחמוש היטב שנמצא כל הזמן במנוסה מפני החוק. ״רואה החשבון״ היה סרט מבדר למדי וסימפטי בהחלט, ומפתיע שלקח ליוצריו עשר שנים לטרוח ולארגן לו סרט המשך. סטיית'ם היה מנפיק ארבעה סרטי המשך לאותה דמות בפרק הזמן הזה.
מעניין להשוות בין ״החובבן״ ובין ״רואה החשבון 2״, כי ביסודם הם סרטים דומים עם דמויות כמעט זהות, המגולמות על ידי שחקנים זוכי אוסקר, שלכאורה הסוגה הזאת – סרטי אקשן איטיים לגברים מבוגרים – אמורה להיות קטנה עליהם. את מה שאפלק עושה די בטבעיות, מאלק עושה באופן מלאכותי. לא ש״החובבן״ הוא סרט רע, הוא פשוט לא סרט כל כך טוב, ובמרכזו טעות הליהוק של מאלק לתפקיד הראשי. זה מעין סיפור דמוי ״שלושת ימי הקונדור״, שבו רוברט רדפורד נאלץ להפוך מאיש מינהלה לסוכן שטח. אבל ״החובבן״ מנסה להיות סרט של ליאם ניסן, בלי ליאם ניסן ולכן גם בלי כריזמה.
״רואה החשבון 2״ הוא – בשפה היחידה שהז׳אנר הזה מבין – אחלה. שילוב מוצלח של הומור ואלימות, ועוד אלימות שיש בה אלמנטים של סלפסטיק, מעין כוריאוגרפיה קרקסית. הדמות הזאת, של אדם עם תסמונת סוואנט, המאפיינת אנשים בעלי שונות נוירולוגית, אבל שהוא גם מכונת הרג משוכללת – בהחלט מקורית. זה מיקס משונה בין ״Rain Man״ ובין ״באטמן״, אבל משום מה זה איכשהו עובד, אולי כי אפלק בהחלט אמין בתור שניהם. בסרט החדש הוא אפילו מכניס לעלילה את אחיו, ובכלל זה הופך למעין גרסת האקשן ל״איש הגשם״ (את האח מגלם ג׳ון ברנטל, שמשחק גם ב״החובבן״, ובשניהם הוא מגלם דמות כמעט זהה). ״רואה החשבון 2״ מכיל שפע של קלישאות ז׳אנריות – ובראשן את קלישאת האקשן הגדולה מכולן, כשהמחסלים המקסיקניים מרססים קליעים לכל עבר הם מפספסים את כולם, בעוד הגיבור שלנו הורג את כולם עם קליע אחד. ואם שמים לב לעלילה, מגלים בה חורים ונקודות מפנה מרושלות. אבל הז׳אנר הזה מחייב אותנו להסכים לפשרות האלה, כי בסרטים האלה מה שחשוב הם קרבות האגרופים וחגיגות היריות. וכאן, ״רואה החשבון 2״ מתגלה כסרט מהנה למדי.
