מהסיטקום של מארוול ועד פסטיבל החמין: המלצות לסוף השבוע
וגם: מרחב עבודה משותף לקראפט שנפתח לאחרונה בפלורנטין בת"א ומציע שלל קורסים וסדנאות, הספיישל החדש של החבובות בדיסני פלוס, הגרסה החדשה ליצירת המחול המטלטלת - ועוד דברים שלא כדאי לפספס
טלויזיה
מארוול עושים סיטקום, וזה עובד מצוין
השבוע הגיעה לשירות הסטרימינג של דיסני סדרה חדשה מבית מארוול והיא בהחלט יוצאת דופן. "וונדר מן" אמנם מבוססת על נבל־על, אחד מאויביו המושבעים של טוני סטארק, שהפך לגיבור־על, והומצא על ידי סטאן לי באמצע שנות ה־60 אבל הסדרה החדשה משתמשת בדמות הזאת כדי ליצור סאטירה חביבה על הוליווד ועסקי השעשועים. מה ש"הסטודיו" עושה למפיקים וראשי אולפנים, "וונדר מן" עושה לשחקנים.
זהו סיפורו של שחקן בשם סיימון וויליאמס (יחיא עבדול מטין הבן), שחקן מצוין אבל נודניק, שפוגש שחקן בריטי ותיק ואגדי - גם הוא שחקן מצוין אבל נודניק - ובזכותו מגיע לאודישן לסרט החדש של מארוול, "וונדר מן". אלא שלוויליאמס באמת יש כוחות על, שהוא לא לחלוטין מודע להן, והמפגש שלו עם המנטור הבריטי שלו, לא היה מקרי. בן קינגסלי - זוכה האוסקר על "גנדי" - גונב את ההצגה והופך את "וונדר מן" לסיטקום מוצלח ויוצא דופן ברפרטואר של מארוול. דסטין דניאל קרטון ("Short Term 12") פיתח ויצר את הסדרה וביים את פרקיה הראשונים, ובינתיים כבר סיים לצלם את סרט ספיידרמן הבא, שייצא בקיץ.
יאיר רוה
אוכל
הצ'ולנטיאדה חוזרת
פרנסי המסעדה היהודית בבני ברק ממשיכים במסעם הארוך אל לב הקונצנזוס של עולם האוכל הישראלי. השנה חוזר פסטיבל החמין שלהם בפעם השנייה ובמהדורה מורחבת. אל שלל מנות החמין של המסעדה מצטרפים כוכבי רשת עם הגרסאות הפרטיות שלהם למנה הכי יהודית וחורפית שיש.
קובי אדרי, הלא הוא שף ה"יבלולו שמבלולו" (נסו את מתכון הפרגית עם האורז שלו, אני כבר אימצתי) מגיש את "חמין ה־OCD שלי". זו אינה מחווה, חלילה וחס, למסעדת OCD המפורסמת של רז רהב אלא חמין שכל מרכיביו מופרדים, כנהוג אצל יוצאי ספרד. התוצאה היא יופי של תבשיל, מזרחי מאוד בתיבולו וכולל גם גרגרי חומוס וחיטה. המתכונאית המצליחה רחלי קרוט, המכונה ברשת "קרוטית", מציעה את "חמין כל העולמות" שלה שכולל גם ג'חנון. לצד כל אלה, יש גם חמין ירושלמי, טריפוליאי, מעושן עוד. הפסטיבל יתקיים עד סוף החודש. אפשר להגיע לקנות במקום או להזמין דרך האתר.
חיליק גורפינקל
שופינג
איך ללבוש את הכחול של איב קליין
פנטון אמנם בחרו לצבע השנה לבן אנמי העונה לשם Cloud Dancer, אבל דווקא כחול השתלט על מסלולי אביב־קיץ השנה ובעקבותיהם על הרחוב. בעיקר אותו גוון המכונה איב קליין, על שם האמן הצרפתי המודרניסטי שפיתח אותו בשנות ה־50 ויצר בו כמה מיצירותיו המפורסמות. הכחול העז הזה בולט העונה בקולקציות של ז'יל סנדר, ולנטינו, סלין ולואווה בשמלות ערב ובגדי יומיום וגם באבזרים ונעליים, ומשם עבר לרשתות האופנה. בניגוד ללבן הנייטרלי שמעורר תחושת שקט אך לא השראה, הצבע הזה בעל נוכחות חזקה ואמירה אישית ונועזת.
אז איך נלבש אותו? אף שלא תמיד הכחול של הרשתות הוא הגוון המדויק של איב קליין, כמו זה שנראה על המסלולים – כחול אלקטרי מרוכז ועמוק, הוא מייצר את תחושת הצבע והאפקט הרצוי. אפשר לשלב אותו עם צבעים נייטרליים כמו שחור, לבן, בז', אפור או חום שיאזנו אותו, או להוסיף אותו כאביזר שיקפיץ את הלוק, תיק, נעליים או חגורה. ואפשר פשוט ללבוש אותו עם ג'ינס ולהפוך לוק רגיל להצהרה אופנתית.
עילית מינמר
קראפט
WeWork למלאכת יד
מרחב עבודה משותף לקראפט נפתח בפלורנטין בתל אביב, ומציע שלל קורסים וסדנאות במלאכת יד, צורפות, רקמה, רישום, סריגה והדפס לינוליאום. "זה כמו WeWork, רק שבמקום לפטופים יש ספריית חומרים עשירה עם בדים, חוטי רקמה, סריגה ואריגה, חרוזים ונולים", מסבירה אביגיל מוצ'ניק את "סטודיו קראפטד" שפתחה.
מוצ'ניק, בוגרת שנקר, יצרה חלל ביתי ומזמין עם רהיטי וינטג' ועבודות יד על הקירות. "הסטודיו נועד לחבר אנשים סביב אהבת היצירה הידנית ולאפשר מנוחה ונחמה כלשהי דרך התמסרות ליצירה", היא אומרת. המקום מיועד למתחילים ומנוסים כאחד, ואפשר לעבוד בו באופן עצמאי תוך שימוש בכלים ובחומרים שהוא מציע, או לקחת סדנה מודרכת. התכנים משתנים מידי חודש. לפרטים נוספים - לחצו כאן
עילית מינמר
טלויזיה
הספיישל החדש של החבובות הוא כיף גדול, ולא רק נוסטלגיה
קרמיט, מיס פיגי, פוזי, סקוטר, השף השוודי וצמד הזקנים הקוטרים וולדורף וסטאטלר חוזרים לטלוויזיה אחרי הפסקה של 45 שנה. הסדרה שנהפכה ללהיט איקוני בשנות ה-70, מיצירותיו של ג'ים הנסון המנוח, עלתה אתמול בספיישל חדש בדיסני פלוס. התכנים של "מופע החבובות 2026", כמו במקור, הם פארודים, מודעים לעצמם ומצחיקים, ודי לשמוע את אות הפתיחה שלה כדי להציף בחום נוסטלגי מוצדק. היא שודרה בזמנו במשך 5 עונות בין 1981-1976 ואירחה כל כוכב אפשרי, מאלטון ג'ון, דרך לייזה מינלי, דיאנה רוס, סטיב מרטין ועד פול סיימון.
גם בתוכנית החדשה מתארחים אייקונים של התקופה, וגם כעת נשמר האיזון בין ייצורים צבעוניים ומצחיקים לילדים ובדיחות שמיועדות להורים. בין האורחים סת רוגן, מי שזכה לא מזמן בפרסי גלובוס הזהב על "הסטודיו", שהוא גם אחד המפיקים של התוכנית החדשה, והזמרת סברינה קרפנטר, האומרת למיס פיגי: "גדלתי עלייך, ההורים שלי גדלו עלייך, הסבים שלי גדלו עלייך", ובשלב הזה של המחמא-עליבה גב' פיגי פולטת "טוב טוב, שמעתי", מפנה לה את הגב וממשיכה בדרכה.
רותה קופפר
מחול
"זיכרון דברים" מטלטלת ורלוונטית מתמיד
תשעה לוחות עץ גבוהים ניצבים על הבמה. הרקדנים יושבים עליהם, נתלים ביניהם ועוברים דרכם, ויוצרים תמונות בימתיות מרהיבות ורגעים דרמטיים השולחים אל העבר הרחוק והקרוב. "זיכרון דברים" היא יצירה עוצמתית ואסתטית הפועלת על כל החושים. היא עלתה לראשונה ב־1994 והפכה לאחת היצירות החשובות ופורצות הדרך במחול הישראלי. רמי באר יצר אותה עבור להקת המחול הקיבוצית, והיא עוסקת בזיכרון השואה בעיני הדור השני, לא באופן ישיר אלא כטראומה שנחרטת בגוף. באר, בן לניצולי שואה, הוא גם תלמיד וממשיך דרכה של יהודית ארנון, ניצולת המחנות שהקימה את הלהקה בקיבוץ געתון.
כעת חוזרת היצירה אל הבמות ומבטאת כמיהה לשלום ואחווה (עם ציטוט ממגילת קהלת: "עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום"). הצפייה בה עכשיו מגלה כי לא רק שנותרה רלוונטית אלא שהיא מקבלת משמעויות נוספות לאחר הטראומה שחווינו בשנתיים האחרונות. ב־12 בפברואר היא תעלה בכפר המחול בגעתון ובהמשך ברחבי הארץ. לפרטים נוספים - לחצו כאן
מאיה נחום שחל
