הטיל מלבנון ריסק את קפסולת הזמן ברמת גן
טיל ששוגר מלבנון בנובמבר פגע במפעל חייו של הדי אור בעיר: אוסף מונומנטלי של פריטי עיצוב ישראלי, מכרזות פרסום, דרך תרסיסי "פליט" ועד מדים של דיילות אל על. עכשיו הוא עובד על שיקום התצוגה ומקווה לפתוח בקרוב
״לא היו אבידות בנפש וזה הדבר הכי חשוב, כן נפגע המצב הכלכלי ונפגעו המון חפצים״, מרגיע האספן הדי אור מרמת גן, בעל אחד מאוספי העיצוב והנוסטלגיה הישראליים (״ישראליאנה״ בלשון האספנים) הגדולים ביותר. כבר שלושה חודשים ברציפות שאור בן ה־68, יליד רמת גן, אומד נזקים, מפנה שברים ועמל על הצלת ושיקום האוסף המונומנטלי שלו, מפעל חייו, שנפגע מטיל ששוגר מלבנון בנובמבר. שבר הטיל שיורט זרע הרס – שרובו ניכר גם עתה – בכמה בניינים ברחוב בן גוריון בעיר, כולל הבניין שבו מאוחסן ה״מוזיאון״ של אור, כפי שהוא מכנה את האוסף בחיוך.
את אוסף ״בן גוריון עשר — היסטוריה ישראלית על המדף״ (נמצא בכתובת בן גוריון 10) יצר אור, מעצב גרפי בהכשרתו שבעבר היה שותף ברשת בתי דפוס, באובססיביות ובתשוקה למעלה משלושה עשורים. הכוונה שלו היתה ליצור קפסולת זמן שתשמר את העיצוב הישראלי בראשיתו, רק שזו תפחה לממדי ענק: ״אני אוטודידקט בלי תעודת בגרות. כל הידע שלי הוא למרות מערכת החינוך, לא בזכותה. כמעצב גרפי מה שמשך אותי אל החפצים הללו היו העיצובים הנהדרים של הדברים הקטנים שלעתים נוצרו בארץ באמצעים צנועים מאוד, בשניים או שלושה צבעים בסך הכל. בעיקר נמשכתי לעיצוב האותיות והאריזות, לברושורים של פרסום, תוויות של בתי מלון ושל אלכוהול ישראלי – שנוצרו על ידי טובי הגרפיקאים העבריים שבכלל לא התייחסו אליהם כאמנים, אף שהם אמנים לכל דבר. נקודת הפתיחה שלי היתה כאספן של בקבוקי אלכוהול, כי הגרפיקה והפונטים של יינות כרמל מזרחי ואחרים היו משובחים, בניגוד גמור לאלכוהול הישראלי עצמו שהיה אז איום ונורא״.
"באותו ערב של 19 בנובמבר היתה אזעקה ברמת גן וירדתי עם אשתי לממ״ד ושמענו בום חזק", מספר אור. "כיוון שאנחנו גרים קרוב לרחוב בן גוריון אשתי אמרה לי: 'אני חושבת שהטיל פגע קרוב לאזור שבו נמצא המוזיאון, ובאמת כשיצאתי כעבור זמן מה והלכתי לבדוק את האוסף, האזור עלה באש, וההדף ניפץ את כל הזכוכיות בבניין שלנו ובסמוכים לו. בתחילה לא נתנו לי בכלל להיכנס, הבניין היה מוגדר כמסוכן, אבל התפלחתי בכל זאת פנימה וקיבלתי הלם. זה היה כאב לב אדיר לראות את הנזק: מאות פריטים נותצו, הכרזות וכל מה שהיה במסגרות נפל ונשבר, והמקום הריח כמו יקב, כי כמות גדולה של בקבוקוני אלכוהול רוסקו".
במשך עשרות שנים נהג אור להתייצב כבר בשעות הקטנות של הבוקר בשוקי הפשפשים בארץ כשהוא רוכש כמויות עצומות של חפצי יום־יום ישראליים מהשנים המעצבות של המדינה, מכרזות פרסום לתיירות, מסחטות מיץ, מאפרות מאוניות ״צים״, תרסיסי ״פליט״ ועד מדים ותיקים של דיילות של אל על. גם לאחר פגיעת הטיל, האוסף מונה מעל 100 אלף פריטי עיצוב מכל הסוגים והחומרים, משנות ה־20 ועד תחילת שנות ה־2000, שכולם נוצרו בישראל. בסיור במקום, שאור בסיוע פועלים מקים מחדש בכאב אבל בנחישות, מתגלה השפע העצום והמסחרר של הפריטים – שמוטלים בערבוביה, חלקם סדוקים ומנותצים אבל רובם שרדו – וניכר שעדיין ארוכה הדרך להחזיר את חדרי המוזיאון, שהוא למעשה דירה גדולה, ליופיים וארגונם המקוריים.
״זה לא באמת מוזיאון, ובאופן רשמי אסור לי להגדיר אותו כך, אבל המקום שימש לתצוגה של האוספים שלי, למפגשי אספנים, להרצאות ושימור כל מה שהיה בישראל של אז ויכולתי לרכוש", אומר אור. "אומנם כל האוסף חשוב לי, אבל במיוחד אני כואב את מצבן של מראות הזכוכית המקוריות מחדרי שירותים של בתי קולנוע בארץ בשנות ה־60. מודפסות עליהן פרסומות צבעוניות והן נדירות מאוד היום, ולצערי חלקן לא שרד. למרות ההרס, חזרתי די מהר להמשיך ולרכוש חפצים למוזיאון, אם כי קצת פחות בהתלהבות ותנופה. אגב, בשביל להגביר את ההרס של הטיל, מכניסים לתוכו המון ריבועי מתכת קטנים שבזמן הפיצוץ עפים לכל עבר ומנקבים כל מה שלידם. לאחר הפגיעה בבניין עליתי לגג ואספתי המון מהם – וכמובן שעכשיו גם הם הפכו לחלק מהאוסף שלי״.
