הסופר גיא לרנר: "אף פעם לא אדע לקלל נכון ביוונית"
ישראלי מגיע לאי יווני לאחר שחווה אובדן אישי והוא מחפש להתנתק מסיר הלחץ הלאומי. כך נפתח הרומן "ומסביב הים", שכתב גיא לרנר, סופר ועורך דין ישראלי החי על קו ישראל־יוון. "הבית ביוון הוא לא תחליף לישראל. הלוואי שהייתי יודע לחיות במקום אחר"
ישראלי מגיע לאי יווני. הוא מתכנן לקנות שם בית, מכונית קטנה, לטייל, לתת מנוחה לנפש, להתנתק מהמשבר האישי ומסיר הלחץ הלאומי. זו נקודת הפתיחה של הרומן "ומסביב הים" (ידיעות ספרים) שכתב גיא לרנר, עורך דין ישראלי שמחלק את זמנו יחד עם משפחתו בין ישראל לבית ביוון. אלא שלרנר החליט לעשות את זה הרבה לפני 7 באוקטובר, לפני שצמד המילים "בית ביוון" הפך כמעט קלישאה, ולפני הטראומה הגדולה שהריצה ישראלים רבים לחפש מקלט ביוון, פורטוגל או איטליה.
"ומסביב הים" מתאר בחור ישראלי שמגיע לאי יווני אחרי חוויה של אובדן קשה. הוא ביקר שם עם אשתו עשר שנים קודם לכן, וכעת החליט שהוא רוצה להתמסר למקום, להשתקע בו. הוא פוגש שתי אחיות, אחת נכה בכיסא גלגלים, השנייה לא מדברת ומתקשרת עם הסביבה בלי מילים. בין השלושה מתפתח קשר רגשי עמוק, מרפא. כאב פוגש כאב. הספר רצוף בתיאורים חיים של האי: ההר והצוקים היורדים אל הים, הכנסיות, העיירה הקטנה עם בית הקפה המקומי, דוכן הסופלקי, הסופרמרקט, הילדים בתלבושת אחידה בדרך מבית הספר.
ספרו של לרנר מצטרף לשורה של ספרים העוסקים בישראלים שעוברים לחיות בחו״ל, החל ב״בית בפורטוגל״ של יגאל סרנה, ״כשהחיים קורים לך״ של מור רמות על ישראלית ברילוקיישן נצחי בברלין, וכלה באוסף הסיפורים ״ארזנו לבד, סיפורים על הגירה וחזרה". ואל זה מצטרפת הוצאת הספרים אלטנוילנד שפתחו בברלין דורי מנור ומשה סקאל, ומפרסמת ספרות עברית בתפוצות.
לרנר (62) נולד בארצות הברית וגדל בתל אביב, למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, כתב על ספורט במקומון "העיר", ועד מהרה פתח משרד עצמאי המתמחה בנדל"ן. "יהודים אוהבים נדל"ן, אוהבים חיבורים", הוא אומר.
ישראל הפכה למדינת נדל"ן.
"מתחילת שנות האלפיים הנדל"ן נהיה בון טון. כולם מרגישים שאפשר להשקיע ולהרוויח הרבה כסף, ויש בזה מספיק ביטחון כי זה נכס וזו השקעה סולידית. חוץ מזה ישראלים רוצים דירה משלהם. לא אכפת להם אם חצי מזה שייך לבנק, העיקר שיש להם דירה. בעניין קניית נדל"ן בחו"ל — יש יזמים ישראלים בכל תחום, לאו דווקא בנדל"ן, ולרוב הם אגרסיבים וזריזים. ומכיוון שבישראל הנדל"ן כל כך יקר, אז בחו"ל זה אטרקטיבי. קניתי בית באחד האיים הקיקלאדיים ב־80 אלף יורו לפני שמונה שנים. פחות ממחיר של חדר בתל אביב. זה מקום שאני אוהב ויש לי שם חברים מקומיים. חיפשתי ומצאתי איזה בית איכרים בן מאה שנה, ושיפצנו אותו. אני נמצא שם חודש וחצי־חודשיים בשנה, ואשתי והילדים נוסעים לשם מדי פעם — אנחנו משתמשים בו די הרבה. זה גם תלוי בעונה. בחורף האיים 'נסגרים', ורק המקומיים הוותיקים נשארים בו. אצלנו זה בערך 2,500 איש. בית קפה יהיה פתוח כמה שעות ביום, ועוד איזו מסעדה, אבל כל שאר החנויות סגורות".
איך נולד הספר?
"כתבתי תמיד, בדרך כלל סיפורים קצרים. זה התחיל מסיפור קצר שגיבורו היה הדמות הגברית בסיפור, וזה התפתח לרומן ואז דמות נשית השתלטה על הספר".
הגיבור שלך נמצא אחרי אובדן גדול, ולזה מתווספת פציעה עקב נפילה. הוא בעיצומו של משבר, וזה מתאים לחוויה של הרבה ישראלים עכשיו.
"הסיפור עוסק באובדן וסוף שהם מתוכננים, לצד אובדן וסוף פתאומיים, אלה התמודדויות שונות. הוא חולם חלומות וכותב אותם, בגלל הטראומה שהוא סוחב. החלום הוא הדרך לפגוש משהו שאיבדת. מבחינתו זו הדרך היחידה שלו לפגוש את אשתו והבן שלו שאבדו לו".
מאז פרוץ המלחמה ישראלים מנהלים רומן עם יוון, זה אפילו הצמיח סדרת מערכונים משעשעת ב"ארץ נהדרת".
"הרבה קליינטים שלי עשו את המהלך הזה. אבל עם כל הצרות מאז 7 באוקטובר והממשלה הזאת, עבורי הבית ביוון הוא לא תחליף לישראל. אני מגלה שאני לא מסוגל לחיות במקום אחר. הלוואי שהייתי יודע לחיות במקום אחר. פה קבוצות הכדורגל והכדורסל שלי, המשפחה, החברים. ביוונית יש מילה, מלאקה, זו הקללה הכי נפוצה ביוונית, הכוונה היא למשהו כמו בן זונה, הם משתמשים בזה גם כביטוי חיבה וגם כקללה. ואני יודע שאני אף פעם לא אדע להשתמש במילה הזאת נכון, אני זר, אף פעם לא אדע לקלל נכון ביוונית. ואני לומד יוונית כבר שנתיים.
"אני מכיר הרבה מאוד אנשים שקנו בשנה וחצי האחרונות בתים ביוון ולא רק שם. היום אנשים פותחים חשבונות בנק וקונים בתים בחו"ל, עושים עזיבה חלקית שבעיקר מאפשרת להם אופציה, למקרה שיגיע הקו שמאחוריו הם לא ירצו יותר לחיות פה. יוון פופולרית כי היא זולה יחסית ומאוד קרובה, כל יום יש 12-10 טיסות ליוון בכל כיוון, לפעמים אני טס ליוון ב־50 דולר, המונית עולה לי יותר. והאופי של היוונים מזכיר את האופי הישראלי, הם משפחתיים מאוד, מזג האוויר דומה. הם כמו הישראלים, רק בלי הלחץ".
