ספורט ישראלי

מצביעים ברגליים: המדינה נטשה, הילדים בורחים מפעילות הספורט

מנהלי עמותות הספורט זועמים על התעלמות הממשלה מגילאים צעירים בקורונה, חושפים את המצוקה הכספית ומתריעים מפגיעה בדור ספורטיבי שלם

אוריאל דסקל 07:5903.03.21

שנה לתוך הקורונה ומנהלי עמותות הספורט בקהילות עדיין נמצאים בחוסר ודאות מוחלט. הם פשוט לא יודעים איך לבנות את התקציב של העונה הבאה. הם בקושי יודעים עם מה הם יכולים להחזיר חובות. והכי חמור - הם לא יודעים כמה ילדים, ילדות, נערים ונערות יחזרו לספורט. "הממשלה התעלמה לחלוטין מכיתות ז' עד י'", אומר דודי פלאח, יו"ר מועדון הכדוריד הפועל ראשל"צ.

 

 

 

לדבריו, "זה נכון במערכת החינוך וזה נכון בספורט. זה היה להם נוח להתעלם מהם לחלוטין, ואנחנו כבר עכשיו יודעים שהפנדמיה הזו תיקח מהספורט אחוז ענק מהילדים שעשו ספורט. פשוט הפסדנו את המלחמה בין הספורט למסכים. השנה הזו ריסקה אותנו וחוסר ההתייחסות עוד יותר גרוע. הממשלה לא חושבת על פתרון כי זה לא מעניין אותה, ואנחנו ממש לא יודעים עד כמה זה ישפיע בעתיד על בריאות הציבור, בריאות הנפש של הציבור... מספר הספורטאים בעתיד. הנזק הולך להיות עצום ולטווח הארוך. הממשלה החזירה את הספורט המקצועני. מטרת הספורט המקצועני היא למשוך יותר ילדים למשחק. אבל לילדים האלה הממשלה פשוט לא דאגה... ואנחנו עם חרב מעלינו. אנחנו באמת לא יודעים למה לצפות מחר".

 

 

אימון ילדים בקבוצת כדורגל אימון ילדים בקבוצת כדורגל צילום: אורן אהרוני

 

"איבדנו 80% מההכנסות"

 

חוסר הוודאות הזה לא פוסח על אף אחד. שרון לוי־בלנגה, מנכ"לית ארגון הספיישל אולימפיקס בישראל (ספורט תחרותי לאנשים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית), מנהלת גוף עם 2,000 ספורטאים פעילים, 60% מהם ילדים ובני נוער. התקציב ירד השנה ב־60% וקיבל אישור ניהול תקין כעמותה רק ביוני האחרון, לכן לא נתמך על ידי גופים ממשלתיים ונסמך על קרנות ותרומות. העזרה הממשלתית הגיעה, בעיקר, בסיוע בלובינג ופחות בסיוע כספי. "במרץ, כשהכל התחיל, היה תוהו ובוהו", אומרת לוי־בלנגה. "בזכות העובדה שאחנו חלק מאיגוד בינלאומי פניתי אליהם וקיבלתי עזרה כלשהי. בגלל שהאוכלוסייה שלנו היא בעלת צרכים מיוחדים, המצב הרבה יותר רגיש, אבל הם נפלו בין הכיסאות. בין משרד הרווחה למשרד הספורט. הרווחה שלחה אותנו לספורט, הספורט שלחו אותנו לרווחה. הם לא היו יכולים לצאת מההוסטלים. בסופו של דבר ביקשנו שיתייחסו אלינו כאל ספורטאים תחרותיים, מה שהביא לאישור אימונים. זה קרה רק בספטמבר־אוקטובר. עד אז היינו באוויר. ועכשיו אנחנו בבור תקציבי כי אין תחרויות, החסויות והתרומות די נעצרו ואנחנו צריכים להמציא מחדש. הפתרון הזה, סגירת הכל, עשה נזק עצום. פגיעה קשה בבריאות הנפש. שמעתי את זה מהורים, משפחות, מטפלים".

 

 

משה דניאל, סמנכ"ל תפעול וטכנולוגיה בקבוצת עוגן משה דניאל, סמנכ"ל תפעול וטכנולוגיה בקבוצת עוגן

 

אריק שפץ, מנכ"ל מועדון שחייה מכבי קריית אונו, אומר שבמשרד הספורט התעקשו יותר להחזיר ספורטאים תחרותיים ומקצוענים מאשר בני נוער וספורטאים חובבנים – מה שהוביל להגדלת ההוצאות במקביל להקטנת ההכנסות. "ההכנסות שמשאירות אותנו בחיים אלו ההכנסות מהחוגים", הוא אומר. "הקבוצות התחרותיות הן בעיקרון נטל על המועדון. הטיפול בהן יקר וההכנסות מהן לא גבוהות. לא הצליחו להחזיר את החוגים. החזירו אבל חלק מהתחרותי – עם הגבלות ותוספת הוצאות. אני מאמין שאיבדנו 80% מההכנסות שלנו".

 

גם פאלח מאמין שאובדן ההכנסות מחוגים ופעילות נוער וילדים יגרום לבור שקשה יהיה לכסות. "זה לא הסוף", הוא אומר. כ־300 ילדים מתאמנים בהפועל ראשון לציון בכדוריד. הם נפגשו השנה רק ל"אימונים" בזום, וכשאפשר היה, לתקופה קצרה של אימונים מחוץ לאולמות. "אנחנו לא יודעים כלום, והגופים האחראים לא יודעים לתת תשובות. אם אנחנו מסתמכים על העירייה, הרי שאי אפשר לדעת כמה כסף יהיה לה לתת לנו בשנים הקרובות. דיברו איתנו כבר על ירידה של 40% בהקצאות, אבל זה יכול להיות יותר כי ההכנסות מארנונה ירדו לחלוטין. הסימפטומים עוד יגיעו בכל הכוח. כרגע ההכנסה הבטוחה היחידה היא מאלטשולר שחם, הספונסר הראשי שלנו. אבל ההכנסות מחסויות אחרות צפויות לקרוס. כל מה שאני צריך עכשיו זה ודאות. לדעת איזה כסף לא יהיה".

 

כשמנהלי ארגוני הספורט נשאלו אם הם היו יכולים לעשות משהו אחרת כדי להתכונן טוב יותר למשבר מהסוג הזה, כמעט כולם ענו שבהחלט אפשר היה להתנהל אחרת וגם להשקיע יותר בהקמת קרן חיסכון או קרן חירום. ואולם, לפי משה דניאל, סמנכ"ל תפעול קבוצת עוגן, "המדינה מרעיבה עמותות, קונה בחסר שירותים מהן, לא ממש מאפשרת להן לחסוך ליום גשום. כשיש משבר, היא לא שם כדי לתת גב. הבנקים בקושי נותנים הלוואות לעמותות, וגם אם נותנים, זה רק לעמותות עם תיקי נכסים שאפשר לשעבד או עמותות עם קשרים מאוד חזקים בממשלה".

 

"זו החמצה מול שער ריק"

 

קבוצת עוגן היא קבוצה פיננסית-חברתית ללא כוונת רווח, המחזיקה כיום ברישיון אשראי מורחב מרשות שוק ההון והיא בתהליך מול בנק ישראל להפוך לבנק החברתי הראשון בישראל ללא כוונת רווח. מיום היווסדה בשנת 1990 העניקה עוגן כ־70 אלף הלוואות בסכום של למעלה מ־1.4 מיליארד שקל. במהלך משבר הקורונה העניקה קבוצת עוגן הלוואות בסכום של 156 מיליון שקל, כ־20%, 30 מיליון שקל, ניתנו למלכ"רים, כגון קבוצות ספורט. "הגיעו אלינו גם קבוצות מקצועניות", אומר דניאל. "ההלוואות למלכ"רים ניתנו עוד לפני תקופת הקורונה, אך עם פרוץ המשבר, שפגע קשות במגזר השלישי, ניתנה תשומת לב מיוחדת למגזר זה. בתחילת המשבר ניתנו הלוואות דרך קרן חירום בגובה 32 מיליון שקל שהקמנו עם הסוכנות היהודית. ראיתי עשרות תקציבים ותוכניות עסקיות. הכסף לבוגרים מגיע, הרבה פעמים מהחוגים של הילדים מהנוער. לא ההפך. בהרבה מלכ"רים הקבוצות הבוגרות הן פשוט נטל על המועדון. המדינה גם החמיצה כאן מול שער ריק. בגלל היעדר מערכת החינוך, עם מתווה ברור אפשר היה לעשות הרבה מאוד פעילות ספורטיבית לילדים בצורת חוגים. אבל לא חשבו לכיוון".

 

 

שרון לוי בלנגה, מנכ"לית ספיישל אולימפיקס ישראל שרון לוי בלנגה, מנכ"לית ספיישל אולימפיקס ישראל

 

בקבוצת עוגן מנסים לסייע לא רק עם מזומן והקימו את תוכנית "מנט-אור": אלף מנטורים מתנדבים, IVN (Israel Venture Network), הסוכנות היהודית וקרנות הביטוח הלאומי. התוכנית מציעה למל"כרים ועסקים חברתיים מנטורינג של מנהלים בכירים במשק וחבילת ליווי פיננסי שתסייע להם לשרוד את המשבר הכלכלי שאליו נקלעו בעקבות נגיף הקורונה.

 

"זה מאוד עזר", אומר אריק שפץ. "מהממשלה קיבלנו, במקרה הטוב, אוזן קשבת. מעוגן קיבלנו הרבה יותר". לוי־בלנגה נעזרת כיום במנטורית מטעם מיזם מנט-אור, שסייעה לה לגייס כ־65 אלף שקל בקמפיין גיוס המונים. היא קיבלה סיוע גם בלובינג מול משרד הספורט, ובנטוורקינג ליצירת שיתופי פעולה עם גופים שיוכלו לסייע לקיום הארגון במהלך התקופה וביום שאחרי.

 

אלי שהרבני, מנהל מיזם מנט-אור, אומר כי "החסויות היו הדבר הראשון שנפגע. חסויות קשורות לתחרויות וכשהן בוטלו, נעלמו איתן רוב החסויות. פגיעה משמעותית. ואז התחילה אי הוודאות מכל העמותות שדיברנו איתן ובטח מעמותות הספורט. אז המטרה היתה לחבר מנהלי עמותות למנהלים בישראל שעברו קשיים, שהתגברו על קשיים ושיעזרו להם עם רעיונות ושיחות. זה חשוב מאוד. דבר שני, המישהו הזה מבחוץ, עם ידע בניהול, בבניית תקציב, בהתייעלות, עם כוח נפשי שמגיע מניסיון, אלו דברים שמאוד עזרו ועוזרים לעבור את המשבר".

 

גם עם המנטורינג וההלוואות, כולם מסכימים שהמדינה צריכה לעשות הרבה יותר כדי לעזור לספורט. "כולם אומרים שהספורט חשוב אבל לא מתייחסים אליו ככזה", אומר פאלח. "בראש ובראשונה המדינה צריכה להפנים את מה שקורה ויקרה עם עמותות הספורט", אומר דניאל. "הם צריכים לסייע לעמותות להתנהל כמו שצריך. בדגש על השקעה בתשתיות, ניהול בר קיימא, הקמת קרנות חירום ועוד. אין ארגוני תשתית שיעשו זאת".

 

ובסופו של דבר זה תמיד מגיע לנער שאחרי שנה בבית, שולח הודעת פרישה בקבוצה של קבוצת הכדורסל שלו. בכל זמן רגיל הקבוצה נתנה לו מסגרת, חברות, משמעות, פעילות גופנית, כלים להתמודדות עם לחץ. נשלחו עשרות, אם לא מאות של הודעות כאלו השנה. והנזק האמיתי יורגש בעתיד הלא רחוק.

 

x