$
עסקי ספורט

יומן פגרת קורונה: השקר אינו יעיל בחדר ההלבשה וגם למאבק נגד הנגיף

אם התדמית של מאמן מבריק כמו ז'וזה מוריניו קרסה בגלל שהוא נתפס כלא כנה, איך זה שכל כך הרבה מדינות נשלטות על ידי מניפולטיבים ושקרנים שקיבלו מנדט ציבורי לניהול המדינה? וכשלא מצפים לכנות מהמנהיגים - התוצאות עלולות להיות קטלניות

אוריאל דסקל 11:4014.04.20

עד שנתו השלישית של ז'וזה מוריניו בריאל מדריד, המאמן הפורטוגלי נחשב למאמן הטוב בעולם. בעונתו השנייה במדריד, קבוצתו שיחקה כדורגל מרהיב שהוביל לשבירת שיאי הנקודות והשערים בלה-ליגה. באותו הזמן (2010-2012) לא נראה שמישהו יכול לעצור את המאמן הכריזמטי ששבר שיאים וזכה בתארים בכל מקום שעבד בו. ואולם, באותה תקופה תדמיתו של מוריניו ספגה מהלומה שעד היום הוא סובל ממנה. במדריד נדבקה למוריניו תדמית של מאמן לא אותנטי, שבראש ובראשונה דואג לעצמו ולכוונותיו ולכן תוכניותיו אינן כנות.

 

בספר "The Special One: The Dark Side of Jose Mourinho", העיתונאי דייגו טורס טוען שקריסת התדמית הזו התחילה כששחקנים בריאל מדריד חשבו שיש למוריניו שיקולים כלכליים-אישיים בבחירות להרכב (מוריניו העדיף שחקנים של סוכנו ז'ורג' מנדש) והגיע לשיא בריבים פומביים עם שחקנים שנחשבו לסמלים של המועדון.

 

לפי טורס השחקנים "התחילו לחשוד שמוריניו עובד בשביל עצמו ולא בשביל המועדון" כבר בעונתו הראשונה, אחרי ההפסד במשחק הראשון בחצי גמר ליגת האלופות נגד ברצלונה. מוריניו דרש מהשחקנים לא לנסות לנצח כי "הפסדנו את המשחק הראשון בגלל ההרחקה של פפה, אז אם נפסיד הפסד מינימלי בקאמפ נואו נוכל להאשים את השופטים בהדחה שלנו". באותה אסיפת שחקנים שטורס מדווח עליה היו כמה עימותים עם שחקנים ואחריה חלק מהסגל הרגישו שהאינטרס הראשי של מוריניו הוא לא ריאל מדריד. אמנם בשנה אחרי, ריאל הגיעה לשיא בזכות עבודה טקטית אדירה של מוריניו, אבל יותר שחקנים - למרות כדורגל מופלא - הרגישו שהעבודה של מוריניו לא כנה.

 

ז'וז'ה מוריניו. מבריק אבל לא אותנטי ז'וז'ה מוריניו. מבריק אבל לא אותנטי צילום: איי אף פי
השחקנים הרגישו שכשהוא מפעיל עליהם מניפולציות - זה לא בשביל להוציא מהם את המיטב אלא בעיקר כדי לחזק את מעמדו ותדמיתו, בתוך הארגון ומחוצה לו. בעונה השלישית כבר אי אפשר היה להחזיק את התחושות הללו בבטן. המשמעת התרופפה, הגיבוש התמוסס לקליקות בחדר ההלבשה והקבוצה קרסה.

 

אחרי התקופה בריאל מדריד, לשחקני צ'לסי נמאס ממוריניו ושיטותיו אחרי שתי עונות. דבריו ופעולותיו - במיוחד אלו נגד הרופאה האהובה של המועדון, אווה קרניירו - הובילו להדרדרות האמונה בשיטותיו של מוריניו. גם בלונדון דיווחו שהביקורות שלו נגד השחקנים נתפסו כניסיונות מניפולטיביים לזרוק אשמה על השחקנים ובריחה מאחריות ולא כאמצעי להגברת המוטיבציה או כניסיון אותנטי לשפרם.

 

במנצ'סטר יונייטד הבעיות עם צוות השחקנים התחילו מוקדם עוד יותר. "הוא לא שחקן תיאטרון", אמר פול פוגבה על אולה גונאר סולשייאר מחליפו של ז'וזה מוריניו. "הוא אמיתי איתנו, אין לו אג'נדות נסתרות". פוגבה אולי דיבר על המאמן הנורבגי אבל בעצם התייחס למוריניו, שכל ביקורת שלו - עצמית או על שחקנים - לא נתפסה כאותנטית בחדר ההלבשה של מנצ'סטר יונייטד ולכן פשוט לא היתה יעילה.

 

מוריניו. הביקורת שלו בחדר ההלבשה לא היתה יעילה מוריניו. הביקורת שלו בחדר ההלבשה לא היתה יעילה צילום: רויטרס

 

ז'וזה מוריניו הוא איש כדורגל מבריק עם קבלות מכאן עד טג'יקיסטן, אבל הוא גם הוכחה לכך שאפשר להצליח, לטווח הקצר, עם תמרונים אנושיים, מניפולציות, משחקי כוח וטכניקות מעולם הפוקר. אבל לטווח הארוך - כנות ואותנטיות מוכיחות את עצמן כמדיניות המשתלמת ביותר - לקבוצה ולמאמן עצמו. וברגע שמאמן נתפס כלא כנה במעשיו ובכוונותיו, הוא פשוט יתקשה להוציא לפועל את תוכניותיו המקצועיות, והוא יאבד את חדר ההלבשה מהר מאוד.

 

מאמנים כמו דייגו סימאונה, יורגן קלופ ובעבר גם אלכס פרגוסון, מראים שמשמעת לטווח הארוך נובעת מאמונה במאמן ובשיטותיו. השחקנים שעבדו איתם לא חשדו או חושדים לרגע שהמאמן צועק עליהם או מותח עליהם ביקורת רק בגלל שהוא מרוויח משהו על חשבון השחקן. שחקניהם תמיד האמינו שהמאמן עושה הכל לטובת הקבוצה. "הכנות היא מפתח כשאתה מדבר עם שחקן - גם כשאתה מבין שצריך למכור אותו", אמר פרגוסון. לא סתם השחקנים של אותם מאמנים מדברים על כנותם כמעלה ראשית ביכולת הניהול שלהם. זה פשוט. אם אין אמונה בכנות ובכוונות המאמן, אין משמעת. אם אין משמעת, המאמן מאבד את חדר ההלבשה במהירות. והקבוצה מתפרקת.

 

ואיפה אמון הציבור, איפה?

 

אמון הוא כלי חשוב וקריטי עבור מאמנים אבל הוא כלי חשוב וקריטי עוד יותר במאבק באויב כמו נגיף הקורונה, שלא ניתן לראות ומחייב פעולות אחידות ומהירות של כלל הציבור.

 הציבור צריך לדעת למה סגירתו בבתים הינה קריטית לקרב הזה. הוא צריך להאמין לרשויות כדי להוציא לפועל את מדיניות הריחוק החברתי. הוא חייב לסמוך על המנהיג שאין לו אג'נדות אחרות וסודיות ושהשבתת הכלכלה והאבטלה הן רק חלק מתוכנית המאבק בנגיף. אם הציבור מאמין שהמנהיגים פועלים לטובתו, האמון והמשמעת יחזיקו הרבה זמן.

 

לצערנו, אנחנו בעידן בו דמוקרטיות המערביות נשלטות על ידי מניפולטיבים שקרנים שקיבלו מנדטים ציבוריים לניהול מדינות. איך הם הגיעו לשליטה? בגלל השקרים וחוסר הכנות שלהם.

 

מדעי המוח שבוחנים דיסאינפורמציה הם נושא מרתק שאפשר להיכנס לעומקו ועדיין לא להבינו. למשל, לפי מחקר של אוניברסיטת שיקגו, אנשים שמורגשים "מוחרמים" או "מנודים" נוטים להאמין יותר לתיאוריות קונספירציה. ההסבר "המכני" הוא שככל שתחושת הנידוי שלהם גדולה יותר, ככה המוח שלהם מרגיש את הצורך לזהות יותר סכנות וסיכונים. תיאוריית קונספירציה - באופייה - מתנגדת לנתונים ולעובדות של החברה שמתעלמת מה"מנודים" ו"המוחרמים". אותה חברה שמנדה אותם גם מתנגדת ל"עובדות" שבבסיס תיאוריית הקונספירציה. כך נוצרת מעיין "אחווה" בין המנודים לתיאוריות קונספירציה. הקונספירציה הופכת לחלק מהזהות שלהם. הרשתות החברתיות רק הגבירו ועדיין מגבירות ומחזקות את התופעה.

 

דונלד טראמפ. עידוד לתיאוריות קונספירציה דונלד טראמפ. עידוד לתיאוריות קונספירציה צילום: אי פי איי
מנהיגים פופוליסטים ברחבי העולם זיהו את זאת אצל תומכים רבים שלהם. תחושות הנידוי נוצלו על ידי אותם מנהיגים, שמטרתם היתה לקבע עצמם בעמדות כוח. מתנועת הברקזיט, דרך מנהיגים של מפלגות פופוליסטיות בסקנדינביה ועד דונלד טראמפ - כמעט כולם עודדו תיאוריות קונספירציה, "הרימו" למפיצי תיאוריות קונספירציה והשתמשו בתיאוריות קונספירציה כדי לחזק את מעמדם הפוליטי. למשל, במחקר של אוניברסיטת קווינסלנד, אוסטרליה, עקבו אחרי האמונות של מצביעי טראמפ לגבי חיסונים. רבים מהם מאמינים בתיאוריות הקונספירציה המופרכות לגבי חיסונים. לפי המחקר בקווינסלנד, ציוצים של דונלד טראמפ על הנושא "גייסו" את המתנגדים לחיסונים לצד שלו. אותו דבר קורה גם בנושאים כגון התחממות גלובלית - גם נושא של "הלא מנודים ומוחרמים".

 

המנהיגים הפופוליסטים נותנים גב לתיאוריות הקונספירציה - תיאוריות אנטי-מדעיות ושקריות - כי זה עוזר להם להיבחר. כי זה מביא אליהם את כל מי שמרגיש מנודה ומוחרם או לא מיוצג. ובימינו זה אולי לא הרוב אבל זה כן "בייס" חזק מאוד מבחינה פוליטית. ולפעמיים זה כל מה שצריך. העניין הוא שהגישה הזו - גישה שמאמצת את השקר - היא קטלנית בעתות משבר בריאותי כמו משבר הקורונה.

 

לפי מחקר של אוניבריסטת ארלינגטון, במצבי חירום בריאותיים אנשים נוטים להסתמך יותר על "סיפורים אישיים" ו"תחושות בטן" מאשר על עובדות. במשבר הקורונה אנחנו רואים שרבים מתנגדים לכל העובדות המוגשות על ידי מדענים ואנשי מקצוע כי הם לא נתקלו אישית בנגיף הבלתי נראה. נראה שתיאוריות הקונספירציה בארה"ב לגבי הקורונה הופצו במהירות גדולה יותר מאשר הנגיף עצמו. אפילו אחרי שסרטונים מבתי חולים הראו מציאות בלתי אפשרית של עומס אדיר על הצוותים הרפואיים ומשאיות שמתמלאות בגופות, היו אנשים שהגיעו לצלם מחוץ לבתי החולים כדי להראות שאין שום עומס והכל המצאה של התקשורת.

 

קורונה בארה"ב. טראמפ האמין שמדובר בקונספירציה של הדמוקרטים נגדו קורונה בארה"ב. טראמפ האמין שמדובר בקונספירציה של הדמוקרטים נגדו צילום: רויטרס
אבל זה לא מפתיע שהתיאוריות הללו כל כך חזקות בארה"ב, שם הנשיא בעצמו מפיץ תיאוריות קונספירציה בנאומיו, ציוציו ודרך גופי התקשורת האהובים עליו. זה, הרי, אותו האיש שבמשך שנים הפיץ וקידם את התיאוריה לפיה ברק אובמה אינו יליד ארה"ב ולכן לא רשאי להיות נשיא ארה"ב.

 

הגישה הקטלנית של טראמפ

 

ומה קרה בתחילת משבר הקורונה? רבים בציבור האמריקאי פשוט התעלמו מהוראות אנשי המקצוע שהיו לצד טראמפ. חוסר האמון במערכת היה כל כך גדול והוא גדל עוד יותר מאחר שטראמפ לא קיבל החלטות מהירות. ואמש, כהרגלו, השתמש בתדרוך היומי לפרופוגנדה חסרת תקדים - כתיבת ההיסטוריה מחדש. ולמה? כי לאחרונה ד"ר אנתוני פאוצ'י מצוות המשימה של הבית הלבן לנגיף הקורונה, אמר שהגבלות מוקדמות היו מצילות חיים. ובממשל טראמפ - שחיסלו את צוותי התגובה לווירוסים לפני שנתיים - לא קיבלו את ההמלצות של אנשי המקצוע. הרבה בגלל שממש עד לפני חודש, טראמפ עדיין האמין שהקורונה היא בסך הכל קונספירציה של הדמוקרטים נגדו. ככה מכר זאת למצביעיו, ככה "חיזק" את הקשר עימם. ככה פיזר שאננות בכל ארצות הברית.

 

הגישה הזו של טראמפ התגלתה כקטלנית וארה"ב כיום היא המדינה עם הכי הרבה מתים מהמחלה - ועדיין רחוקה משיא ההתפרצות. "התגובה של ארה"ב לקורונה תילמד במשך דורות כדוגמה לתגובה שהובילה לאסון", אמר רון קליין, מי שהוביל את צוות התגובה האמריקאי למגפת האבולה ב-2014. "מה שקרה בוושינגטון הוא פיאסקו על-זמני".

  

מדינה בה לא מצפים לכנות מהמנהיגים, היא מדינה בה השקר ניצח. והתופה הזו גורמת לנזקים עצומים.

 

 

x