ניצחון השיטה שהוביל לכישלון הנבחרת הספרדית

ייתכן והמשחק בין ספרד לרוסיה הוא משחק מכונן בתהליך ההתפתחות של הכדורגל העולמי בכלל, והכדורגל הספרדי בפרט. זו לא רק ההדחה המוקדמת של נבחרת ספרד המפוארת, אלא בעיקר כישלון השיטה של משחק רוחב חסר תכלית עם שיא של מסירות בתולדות המונדיאל (1,114). ההצמדות של הספרדים למסירות רוחב אף הוקצנה לאור התמורות שה VAR מחולל שעיקרן הוא עידוד למשחק עומק בתוך רחבת היריב והגדלת הסיכוי לסחוט פנדלים.

זה היה נראה כמו מכונית תקועה על ניוטרל שלא מצליחה לשלב הילוך, תקיעות ונוקשות שלא מסתדרים עם הכדורגל הספרדי היצירתי והמלהיב שהורגלנו אליו. המצדדים במשחק המסירות הספרדי יכולים לטעון שבאותו סגנון ועם אנדראס אנייסטה של לפני שנתיים או צ'אבי של לפני כמה שנים הכל היה נראה אחרת אבל התחושה הכללית היא שלא מדובר במשחק בודד אלא בתהליך שעובר על הנבחרת הספרדית שנמצאת במתכונתה הנוכחית מעבר לשיאה.

תהליך הזדקנות של ארגון

לפי התיאוריה של פרופ' יצחק אדיג'ס שאפיין את מחזור החיים של ארגון, תהליך "ההזדקנות" של ארגון בא לידי ביטוי בכך שהוא מתחיל לאבד את גמישותו והחדשנות נעלמת. זהו השלב בו מדגישים את "האיך" ולא את ה"מה" וה"למה" ומחפשים את מי שגרם לבעיה ולא את מה שניתן לעשות לפתרונה. נשמע מוכר? זה די מאפיין את ההחלטה המיידית לגבי פיטורי מאמן הנבחרת הספרדית רגע לפני תחילת המונדיאל לאור התנהלותו הבעייתית (ה"איך") וללא ניסיון לפתור את הבעיה. המוקד כאן הוא בתהליך קבלת ההחלטות חסר הפשרות, ללא דיאלוג וללא ניסיון לפתור את הדברים ופחות בעצם ההחלטה עצמה.

ספרד נגד רוסיה במונדיאל. להתאחדות הספרדית כמו גם למועדוני כדורגל רבים יש עכשיו הרבה חומר למחשבה צילום: רויטרס

אפשר לטעון שההחלטה היא תולדה של יו"ר חדש עם אגו גדול שעסוק בהתמקמות, אבל האקלים הארגוני "המזדקן" כנראה איפשר לו להוביל מהלך ששם את הדגש על ה"איך" ולא על ה"מה", כלומר עונש חד משמעי לאור ההתנהלות הבעייתית של המאמן, גם במחיר של פגיעה מוחשית בסיכויי ההצלחה של הנבחרת. זוהי גם דוגמא לקשר הקיים בין ההתנהלות הנוקשה של ההתאחדות הספרדית מאחורי הקלעים לבין אופן המשחק על כר הדשא של הנבחרת הספרדית ששמה כאמור דגש יתר משחק מסירות המגיע לשיאים חדשים (ה"איך") אבל בעיקר מגיע לשום מקום (ה"מה"). שחקנים צעירים כמו אסנסיו, טיאגו אלקנטרה, איסקו ואחרים הם עדיין שחקנים נהדרים אבל משחקים בארגון שנמצא מעבר לשיאו.

1. האם מדובר בסוף עידן החינוך לטיקי-טקה באקדמיית הכדורגל הספרדי?

אחת האופנות הרווחות באקדמיות הנוער בעולם היא להכשיר את השחקנים בהתאם לשיטת המשחק של הבוגרים כדי להצליח לשלב אותם במהירות במעבר המורכב מנוער לבוגרים. כדי להשיג תאום ויישור קו המנהל המקצועי דואג שהמדיניות תופנם ותיושם בקבוצות הגיל השונות. הבעיה היא בהקפדה יתרה על שיטת משחק אחת והפיכת השיטה למטרה ולא לאמצעי. מדוע זו בעיה? כי שיטה זה דבר שיכול וצריך להשתנות וכאשר מחנכים בצורה עיוורת לשיטה אחת עלולים לייצר פס ייצור של שחקנים אוטומטיים שיתקשו בהמשך במעבר לשיטה אחרת.

למה הדבר משול? תחשבו על מוסד אקדמי שמלמד מדעי המחשב ומתמקד בלימוד שפות תכנות "חמות" מתוך אמונה שבוגריו יחטפו בשוק. מדוע זאת טעות? כי שפות תכנות משתנות ומתחלפות וצריך להתמקד בפיתוח כישורי חשיבה שיהיו לעזר בלמידה עתידית של שפות תכנות חדשות. מצד שני, לא יהיה חכם ללמד תיאוריה ותהליכי חשיבה בלבד ורצוי לשלב בין הפרקטיקה לבין התיאוריה. כך גם באקדמיית נוער – המטרה של האקדמיה היא לבנות לשחקן בסיס פיזיולוגי, מנטלי, טכני, לפתח את כישורי החשיבה שלו, תפיסת המרחב שלו, להעניק לו חוויות של למידה בתפקידים שונים, כל זאת כדי שלא לייצר רובוט שמותאם למשחק בשיטה אחת ובעמדה אחת. יחד עם זאת, צריך לייצר קו של סגנון משחק המתאים למועדון. איך יודעים שהאיזון נשמר? התשובה לכך היא פשוטה אבל קשה ליישום - סדר ושיטתיות לא נועדו כדי לקדם סדר ושיטתיות אלא כדי לקדם יצירתיות .

פרננדו היירו מאמן נבחרת ספרד, אחרי הדחה ממונדיאל 2018 צילום: רויטרס

2. האם ה-VAR ישנה את פרופיל השחקן העתידי?

כפי שהוזכר בכתבות מקצועיות, ה-VAR העלה את מספר הפנדלים והוריד את מספר הנבדלים כתוצאה מקו הגנה נמוך יותר. מבדיקה ראשונית שערכתי עולה כי אלו ממצאים דומים להטמעה של ה-VAR בליגה האיטלקית השנה. השער המאזן של רוסיה הובקע בפנדל לאחר הרמת כדור לחלוץ בגובה 1.94 (ארטיום דזיובה) שנגח לידיו של שחקן הגנה ספרדי (ג'רארד פיקה). גם נבחרת דנמרק הקפידה על זריקות חוץ ארוכות לתוך הרחבה של קרואטיה ולמקם 6-8 (!) שחקנים ברחבת היריב. במלים אחרות, בזכות מצלמות ה-VAR הרחבה הופכת לזירה חשובה ביותר ופונקציית המטרה היא לא בהכרח לכבוש שער כמו לסחוט לפנדל שיוביל להבקעת שער.

הדבר מסמן את שובו למרכז של חלוץ מספר 9 הגבוה שרחבת היריב היא אזור מחייתו? עדיין מוקדם לקבוע אבל דבר אחד מתחיל להיות ברור וממשיך מגמה שכבר

זוהתה והיא המעבר לשחקנים ורסטילים שיכולים לאיים גם במשחק קרקע מהיר וגם במשחק אוויר ברחבת היריב. ייתכן ואנחנו אף לקראת סיומה של התקופה הרומנטית בה כל ילד נמוך עם מבנה גוף רגיל יכול לחלום להיות אנייסטה הבא. מגמה זו כבר ניכרת (מישהו אמר פול פוגבה?), וב-NBA נשברו מיתוסים רבים של גבוהים שלא מסוגלים לקלוע מרחוק או לא יכולים להיות בעלי קואורדינציה גבוהה, וייתכן שנראה מגמה זו מואצת בכדורגל. האם לא יהיו עוד אנייסטות, צ'אבים ואיסקואים? בוודאי שיהיו שחקנים פנומנלים כאלה כמו שסטפן קרי הצנום מככב ב-NBA, אבל הכיוון הוא לשחקנים שלמים וה-VAR כנראה יאיץ מגמה זאת.

בעקבות ההטמעה המוצלחת של ה-VAR באיטליה, ההמלצה הכי טובה שאפשר להציע לכל מועדון בליגות שה-VAR אמור להיכנס אליהם הוא לקנות כרטיס טיסה לאיטליה וללמוד מאנשי המקצוע שם כיצד זה שינה את המשחק עצמו.

ה-VAR הוא כבר לא עניין פנימי של שופטי כדורגל אלא אמצעי טכנולוגי שמשנה את המשחק. זה הזמן לטקס עצה ולחשוב האם פרופיל השחקן ישתנה קצת והאם זה משנה את המיקודים של אקדמיות הנוער. בסופו של דבר, הארגונים שיודעים להתאים את עצמם למציאות משתנה הם הארגונים המצליחים, ועושה רושם שלהתאחדות הספרדית כמו גם למועדוני כדורגל רבים יש עכשיו הרבה חומר למחשבה.

הכותב הוא יועץ ארגוני בספורט ובחברות עסקיות, דוקטורנט לניהול ספורט באוני' בן גוריון ומרצה לניהול ופיתוח ארגוני בקריה האקדמית אונו