הכדורסל הישראלי צריך לשחק ללא הגבלות זרים

אחד המחזות המביכים ביותר בספורט הישראלי  היה הנפת הידיים בחגיגות הניצחון של מורן רוט. לא הפעולה עצמה כמו מה שהיא חושפת - סט זרועות צנומות, חיוורות. נקניקיות במקרה הטוב, גפרורים במקרה הרע.

גם זרועותיהם של "כוכבי" כדורסל ישראלים אחרים גורמות מבוכה, וגם

אין לי שום דבר אישי נגד רוט או שחקני כדורסל אחרים בישראל – יש לי משהו נגד הגוף שלהם. הוא לא גוף של כדורסלנים מקצוענים.

כן, הם אולי יותר גבוהים מהממוצע ולבטח הם יותר כישרוניים מהשחקנים בספורטק אבל זה נראה כאילו מאסת השריר שלהם לא קיימת. בהשוואה לגוף של כוכבי הכדורסל האמריקאי, אין להם בכלל מה למכור. אפילו בהשוואה לכוכבים האירופאים הגדולים, הם לא נראים כמו כדורסלנים מקצוענים. 

נראה כי הכדורסלן הישראלי לא ממש יודע איך נראה חדר כושר מבפנים.

למה הם לא ישנים בחדר כושר? למה רק מעטים יכולים להתגאות בגוף אתלטי, חזק וגמיש כמו שרואים על הכדורסלנים בארה"ב? איך זה שעמרי כספי עלה 10 ק"ג בשריר ב-NBA? האם לא הגיעה לישראל טכנולוגיית חדרי הכושר? האם התזונאים הישראלים לא יודעים לנפח מאסה של כדורסלן במזון ותוספי מזון? האם לכדורסלנים הישראלים אין זמן לעבוד על עצמם?

למה? כי הם יכולים. הגבלת הזרים בכדורסל הישראלי מגינה על הכדורסלנים הישראלים מהאבולוציה של המשחק. ובעיקר על משכורותיהם.

ההגבלות השונות על החתמת שחקנים זרים מאפשרות לכדורסלנים לא מספיק חזקים, לא מספיק טובים לקבל דקות משחק בליגה המקצוענית העליונה של ישראל מבלי באמת להיות שווים את זה. הדקות הללו לא משפרות אותם כשחקנים או את הכדורסל הישראלי – אלא מייצרות זן מוגן של שחקנים, אשר שלא משנה מה הם יעשו או יותר נכון מה הם לא יעשו, הם יקבלו את החוזה הגדול שלהם.

זה לא סתם שכל שחקן אמריקאי דרג ט' שמגיע לישראל הופך לכוכב. הוא מקבל מקום בחמישייה באופן כמעט אוטומטי. לשחקן הישראלי, שאינו ברמה המקצועית או הגופנית של הכדורסלן האמריקאי הממוצע, משאירים מקום אחד בחמישייה "כדי שיהיה כדורסל מקומי".

אבל בשידורים זה עדיין נשמע ככה: "ג'יימסון לג'קסון, שעובר את מוריסון ומוסר לג'ונסון. מוטי מנסה לחטוף אבל קולמן מוצא את שמטביע על הפנים של סמית'". עלק כדורסל ישראלי. בשנה שאחרי סמית' וג'קסון יוחלפו על ידי ג'קסון וסמית' אחרים. זה לא ממש משנה. האוהדים לא מתחברים אליהם בדרך כלל וגם הם לא יכולים כי אחרי שנה הם עוזבים למקום אחר.

אריאלי, דניאלי, אזולאי, הרוש, ברקוביץ', גורדון ואחרים יושבים על הספסל. וגם אליהם האוהדים לא מתחברים - כי מי הם בכלל? מיעוט מוכשר מהם מקבל דקות משחק אבל בסופו של דבר, המאמנים הולכים עם הזרים כי השחקנים הישראלים פשוט לא מספיק טובים.

בכדורסל הישראלי מתווכחים כעת על עצם קיומו של הפיינלפור וגם על כמה זרים רשאים לחתום בכל קבוצה – אבל שוכחים שגם אם ימנעו לחלוטין הזרמת זרים לכדורסל הישראלי, זה לא יהפוך אותו לטוב יותר.

מה שיהפוך את הכדורסל הישראלי לטוב יותר זה לא הדקות ששחקנים, שהם תוצר מוגמר של מערכת חלשה, יקבלו, אלא ההשקעה גדולה יותר במחלקות הנוער.

כשמחלקות הנוער בישראל יתחילו לייצר שחקנים שלמים יותר בליגת כדורסל ללא הגבלת זרים - השחקנים הישראלים לא יצטרכו טובות או הנחות כדי לקבל מקום בחמישייה – אלא לעבוד יותר קשה. ללכת יותר לחדר כושר, להתאמן כדי להתמודד ברמה הכי גבוהה.

במקום להגביל את הקבוצות הישראליות בהחתמת זרים, תנו להן חופש להחתים ולהעסיק את מי שהן רוצות וכמה שהם רוצות. במקביל, תחייבו את הקבוצות להשקיע 3 מיליון שקל לפחות במחלקות הנוער וילדים – זה יביא לשיפור הכדורסלן הישראלי - בטח שיותר מאשר להעניק לכדורסלנים הלא מספיק טובים היום מקום בחמישייה.

במקביל, הגבילו העברות שחקנים מתחת לגיל 21 כך שקבוצות יוכלו ליהנות ממוצרי מחלקות הנוער שלהם לפחות עד אחרי שירותם הצבאי.

בקשר להמשכיות, משהו שלא קיים כיום בכדורסל הישראלי – שאיגוד הכדורסל ידרוש שינוי במיסוי הזרים.

זר שמגיע לשנה ראשונה ישלמו עליו מס מלא ובשנה השנייה פחות מס. בשנה השלישית תתבצע עוד הפחתת מס. זה יאפשר לקבוצות להשאיר מצבת זרים ליותר משנה ולזרים להתחבר יותר לקהילה המקומית ולא להרגיש שהם כאן לשנה, מקסימום שנתיים, ואז לעזוב.