יפה יותר זה טוב יותר

מכירים את זה שאנשים אוהבים לומר שהליגה האנגלית היא הליגה הכי טובה בעולם "כי האצטדיונים יפים ומלאים, הקהל קרוב למגרש ומעורב, זוויות הצילום טובות יותר, המדים יפים יותר, איכות השידור טובה יותר והבלורית של הקוון תמיד מתנוססת בכיוון הנכון"? ולטענה הזו, שבמכוון לא אומרת שום דבר לגבי איכות המשחק, יש אחות קטנה: "הליגה הגרמנית היא הליגה הכי טובה כי האצטדיונים הכי יפים ומלאים, הקהל קרוב למגרש ומעורב..." וכו' וכו'.

בשני המקרים אפשר לנסות לגבות את הטענה הזו גם בהסברים מקצועיים: התחרותיות בליגה הגרמנית, עושר השחקנים הבינלאומיים בפרמיירליג או ההצלחה של הקבוצות האנגליות במפעלים האירופאיים ועוד. אבל זו לא הפואנטה.

הפואנטה היא ששתי הליגות האלה עושות לכדורגל שלהן משהו מאוד אמריקאי – הן מנהלות ומשווקות אותו כמו שצריך. מכאן שפחות משנה איכותו האבסולוטית של המוצר, כלומר – של המשחק המשוחק  על הדשא – אם הוא כולו עטוף באריזה מהודרת, מגיע עם המון תוספות מגניבות וחוברת הסברים צבעונית ומדבקה לרכב.

העניינים האלה לא פחות חשובים, ולא רק ביצירת תדמית מושכת ומלהיבה, אלא גם בשורה התחתונה של הגשת מוצר שהוא מושך ומלהיב, ולכן טוב יותר. זו חלק מחוויית השימוש, לה יש תפקיד מכריע בהצלחתו ובתדמיתו של המוצר. תשאלו את אפל.

אוהדי הרטה ברלין. בספרד לא ממלאים ככה אצטדיונים צילום: רויטרס

הפרמיירליג והבונדסליגה כאייפן ואייפד

מהבחינה הזו, הכדורגל האיטלקי יכול להיות פי שתיים יותר טוב ותחרותי, אבל כל עוד היציעים רחוקים מהדשא ורק חצי מלאים, זוויות הצילום מזעזעות, התאורה על הפנים ו-80% מההרכבים מאויישים בשחקנים איטלקים שאת מרביתם האוהד הבינלאומי לא מכיר – המוצר פחות טוב. פשוט ככה. פחות נחשק, פחות פופולרי ובעולם שלנו זה גם אומר פחות טוב. דמיינו מכשיר עם מעבד פי 2 טוב מזה של האייפון, חיי סוללה ארוכים פי 2, מסך טוב פי 2 ומצלמה טובה פי 2. וגם חנות אפליקציות גדולה פי 2. אבל אם הוא גדול יותר, כבד יותר, מכוער, והתפריטים לא זזים בצורה כל כך יפה כמו באייפון, אז השורה התחתונה היא אחת: הוא מכשיר פחות טוב.

לכדורגל האירופאי יש המון בעיות, שלמרות שמדובר ביריעה אלקטרונית, היא עדיין קצרה מלהכיל אותן. ומובן שבכל הקשור לשיווק הוא מפגר בשנות אור אחרי הגאונים מאפל. אבל דווקא הנקודה הזו, של השיווק, מאוד קריטית, ומאוד קל לשפר אותה. גם כי נקודת ההתחלה של ליגה כמו האיטלקית למשל היא איומה, וגם כי יש ממי ללמוד.

הליגה הספרדית נמצאת איפושהו באמצע הדרך בין הסריה A לבונדסליגה והפרמיירליג בעניין הזה. המדים יפים, לרוב הקהל קרוב יחסית לדשא, ולרוב היציעים (לפחות אלה שבפריים) מלאים, המדים צבעוניים ומעוררים, משטחי הדשא מוארים היטב ולא מעט קבוצות מעסיקות שחקנים זרים שמוכרים לקהל הבינלאומי. אמנם היא סובלת מאוד מההבדלים בין הקבוצות הגדולות לקטנות, אבל הממוצע סביר. טעון שיפור, כמובן, אבל סביר.

מחלות שקיימות בספרד

אבל ממש כשם שהעם הספרדי – בהכללה – מפגר אחרי הגרמני והאנגלי באספקטים עמם מודדים קדמה כגון השכלה, תעסוקה, נתונים כלכליים והישגים טכנולוגיים, כך גם הליגה הספרדית מפגרת אחרי הגרמנית והאנגלית באספקטים עמם מודדים קדמה. אחד הבולטים שבהם הוא גזענות.

יציעי הליגה הספרדית נגועים במחלה הזו ברמות שבאנגליה ובגרמניה מיגרו כבר מזמן. רמות שבאנגליה ובגרמניה מצדיקות הובלה למעצר והגשת כתבי אישום.

אלמנט בולט נוסף הוא היחס הפחות מחמיר לאלימות, שקשור בצורה הדוקה ובלתי ניתנת להפרדה לחשיבות שהליגה הספרדית שמה על שיווק, וחשוב יותר – מצביע על סדרי העדיפויות הקלוקלים של הליגה הספרדית בבואה לטפל בסוגיות כמו שיווק ותדמית.

במהלך הקלאסיקו האחרון, כשברצלונה ניצחה בשבוע שעבר את ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו במשחק הראשון של רבע גמר הגביע הספרדי, פפה – שחקנה האלים של ריאל – דרך במכוון על ידו של ליאו מסי. הפעולה הייתה כל כך מכוערת, אבל עוד יותר מכך – היא הייתה מסוכנת. מסי בקלות יכול היה לפצוע בצורה חמורה את ידו.

פפה לא הורחק. יתרה מזו – ברצלונה אפילו לא דרשה להעמיד אותו לדין אחרי המשחק. ואם זה לא מספיק, אף אחד בהתאחדות הספרדית לא מצא לנכון לעשות זאת למרות הבלגתה של ברצלונה. פפה חופשי להמשיך לשחק.

כל ליגה חפצה חיים הייתה עושה הכל כדי להעיף את פפה לכמה שיותר משחקים. בייחוד כי לא מדובר בעבירה ראשונה. פפה הוא שחקן שספג לא מעט כרטיסים אדומים וצהובים בקריירה שלו בגין התנהגות בלתי ספורטיבית על המגרש, ושבעבר הלא רחוק הורחק ל-10 משחקים אחרי שהתפרע לחלוטין בתקרית שכללה בעיטה בגבו של שחקן יריב בעודו שרוע על הדשא.

הדריכה על מסי הייתה בבחינת "סטרייק 2", לפחות, ואם סדרי העדפויות של הליגה הספרדית היו נכונים, פפה היה אמור להיות מרוחק עד סוף העונה. הוא עבריין מועד, שעונש ההרחקה הקודם לא הביא אותו לתקן את דרכיו, ומכאן שמגיע לו עונש חמור יותר. במקום זאת, הוא רשאי להמשיך לשחק, כאילו כלום.

פפה על מסי. פפה הוא חלק מהתמונה שהכדורגל הספרדי מוכר: ריאל הקשוחה מול ברצלונה הנקייה. כדי שלא לפגוע בתמונה הזו גם בגומלין בקאמפ נואו, חשוב שפפה ישחק צילום: איי פי

תדמית שרוצים למכור/ תדמית שצריך למכור

קשה שלא לחשוב שפפה, דמות מוכרת, החייל הכי קשוח של ז'וזה מוריניו, הוא מספיק חשוב לכדורגל הספרדי מכדי שמישהו שם ייראה לנכון לזרוק אותו מכל המדרגות. פפה הוא חלק מהתמונה שהכדורגל הספרדי מוכר: ריאל הקשוחה מול ברצלונה הנקייה. כדי שלא לפגוע בתמונה הזו גם בגומלין בקאמפ נואו, חשוב שפפה ישחק.

אלא שברור שהפגיעה התדמיתית ביושרו וטוהרו של הכדורגל הספרדי גדולה בהרבה מהתועלת שבשילובו של פפה, בלם חסר כישרון. אז למה הוא ימשיך לשחק? שילוב מצער של טפשות ובערות..

ומנגד, כאילו לפי הזמנה, מריו באלוטלי– פרחח כמעט ברמה של פפה – דרך על ראשו של סקוט פארקר ביום ראשון, לפני שהבקיע את שער הניצחון על טוטנהאם בפנדל עמוק בתוך תוספת הזמן. הווארד ווב, מהשופטים הגרועים בעולם מבין אלה שמשובצים שוב ושוב למשחקים חשובים, פספס את התקרית. טוטנהאם התלוננה, סיטי תערער – אבל בינתיים כבר עומד כנגד באלוטלי עונש הרחקה מארבעה משחקים.

באלוטלי הוא אחת הדמויות המושכות ביותר בפרמיירליג. הוא איטלקי, צעיר, מעורר מחלוקת, מושך תשומת לב, ושחקן טוב. יש להתאחדות הכדורגל המקומית את כל הסיבות שבעולם לרצות שהוא ימשיך לפזז על מגרשי הממלכה. אבל סדר העדיפויות שם טוב יותר משל הספרדים, ורמת המוסר המוצגת, גם אם היא לאו דווקא תמיד יורדת לעומק וגם אם היא אולי רק לצרכי שיווק, גבוהה יותר.  אלימות שכזו חייבת להיות מוקצית בכל מקום בעולם. בספרד היא לא, באנגליה היא כן, והסיבות לא משנות.

וכך, הליגה האנגלית תסתדר בשבועות הקרובים בלי באלוטלי,אבל תמשיך להיות המוצר הכי טוב על מדף ליגות הכדורגל של העולם, בזמן שהכדורגל הספרדי ימשיך לספק לפפה מקום עבודה. וכשזה המצב, מה משנה רמת הכדורגל או ההצלחות באירופה? אפילו בכדורגל יש דברים חשובים יותר.