כשכולם משתמשים ב-AI היתרון עובר למקום אחר
כשהיכולת זמינה לכולם, הרווח עובר למי ששולט בתשתית. שופיפיי מדגימה מדוע עתיד השייכות הוא לא למי שמוסיף פיצ'רים, אלא למי ששולט בעסקה עצמה
הבינה המלאכותית כבר אינה יתרון תחרותי. היא מתחילה להיראות כמו חשמל. וכשחשמל נעשה זול וזמין, הרווח אינו נשאר אצל מי שמייצר אותו. הוא עובר למי ששולט בתשתית ובנקודת החיבור. בשנתיים האחרונות הדיון סביב AI היה דיון של התייעלות. מי מטמיע מהר יותר, מי מקצר תהליכים, מי כותב קוד מהר יותר. אבל בשלב שבו כל מתחרה יכול לשלב מודל מתקדם, היכולת עצמה מפסיקה להיות גורם מבדל. השאלה האמיתית היא לא מי משתמש ב-AI, אלא מי שומר על כוח התמחור כשהיכולות זמינות לכולם.
במונחים כלכליים, מוקדי הרווח זזים. הבינה המלאכותית מקטינה חסמי כניסה ומאיצה חיקוי. התוצאה היא שחיקת כוח התמחור אצל מי שמוכר רק יכולת. כאשר היכולת נעשית זמינה וזולה, הרווח כבר אינו נמצא במנוי על פיצ'ר. הוא עובר לנכסים שקשה להעתיק. תשתיות, רגולציה, פטנטים, זכויות שימוש, אינטגרציה עמוקה, תהליכי שירות ועלויות מעבר. מי ששולט בנכסים האלה שולט גם בתהליך העסקי. זה שינוי עמוק בלוגיקה העסקית.
זו גם הסיבה ששוק ההון מתחיל להבחין בין חברות שהבינה המלאכותית מחזקת להן את שולי הרווח לבין חברות שהיא מערערת את מודל ההכנסות שלהן. השיח כבר אינו על אימוץ מוקדם או מאוחר של היכולות, אלא על השאלה מי שולט במערכת שסביב היכולת.
שופיפיי היא דוגמה מעניינת למעבר הזה. בעבר, הערך של שופיפיי היה בהקמת חנות מקוונת בקלות. עצם היכולת להקים חנות מקוונת היוותה חסם. עיצוב, כתיבת קוד, תבניות, אחסון, סליקה, ניהול קטלוג, העלאה והורדה של מוצרים. היום, בזכות הבינה המלאכותית, הקמת חנות יכולה להתבצע דרך שיחה פשוטה עם מודל בינה והיכולת הזו רק תמשיך להשתכלל ולהשתפר.
עצם שילוב הבינה המלאכותית בתוך שופיפיי אינו מהווה יתרון תחרותי כשלעצמו. יכולות בינה מלאכותית המשמשות לכתיבת תיאורי מוצרים, יצירת קמפיינים וניהול תוכן, כבר אינן מספיקות וניתנות להעתקה.
יחד עם זאת, המודל העסקי של שופיפיי, אינו נשען רק על האפשרות לבנות חנות מקוונת בקלות. לשופיפיי מודל עסקי שמייצר הכנסה מהעסקאות שזורמות דרך אותה חנות ודרך Shopify Payments. שופיפיי מרוויחה מעמלות עסקה, שירותי סליקה, מימון לסוחרים ופתרונות לוגיסטיקה. כלומר היא שולטת בתהליך העסקה עצמו וזה כשלעצמו מייצר לה חוסן עסקי כרגע.
אבל בטווח הארוך גם זה אינו מספיק. לכן שופיפיי ממשיכה לפתח את המודל העסקי שלה. לאחרונה שופיפיי השתלבה בתוך GPT. המודל מאפשר להשלים רכישה ישירות מתוך סביבת השיחה ב-GPT, מבלי לעבור לאתר חיצוני באמצעות Shopify Payments. כלומר, נקודת המכירה זזה. זו אינה תוספת טכנולוגית, זו שליטה בערוץ. כאשר הלקוח מבצע רכישה מתוך מודל הבינה עצמו, הכוח נמצא אצל מי שמחובר לתשתית התשלומים ולמערכת המסחר. במקרה זה שופיפיי.
ניתן לראות את ההבחנה הזו גם בביצועים של שוק ההון. המשקיעים בוחנים מי מצליח לשמור על כוח תמחור גם כאשר היכולת עצמה נעשית נגישה לכולם.
אם נבחן את מחיר מניית שופיפיי בחצי השנה האחרונה, נראה שלמרות המודל העסקי המניה לא הצליחה לשמור על מסלול עלייה ברור והפגינה תנודיות ונעה בין שפל של דולר69.84 לשיא של 182.19 דולר. היום היא נסחרת סביב 120 דולר, נמוך מהשיא השנתי שלה, אך עדיין שומרת על יציבות יחסית.
השווקים אינם מחפשים רק מי מוסיף פיצ'ר של בינה מלאכותית, אלא מי שולט במרכיבי הערך של העסק. וזו הנקודה שמנהלים צריכים להבין. השלב שבו הבינה המלאכותית הייתה סיפור של התייעלות הסתיים. עכשיו מתחיל שלב שבו היא מפרקת מודלים עסקיים שמבוססים על מכירת יכולת בלבד.
המבחן החדש פשוט. מה היתרון התחרותי שיוותר אם מחר מתחרה קטן עם צוות מצומצם וגישה למודל פתוח יכול לשחזר את מה שאתם מוכרים בתוך 30 יום.
אם התשובה היא פיצ'רים או ממשק טוב יותר, המרווחים זמניים. אם התשובה היא שליטה בכסף, שליטה בסיכון, שליטה בתהליך עבודה שלם, אינטגרציה עמוקה או רגולציה, יש לכם בסיס אמיתי לכוח תמחור.
הבינה המלאכותית לא מבטלת רווחים. היא רק מזיזה אותם. ומי שלא יתאים את המודל העסקי שלו למציאות הזו עלול לגלות שהטכנולוגיה שאימץ כדי להתייעל היא דווקא זו שמערערת את העסק שלו.
עו"ד ענת צימט היא יועצת אסטרטגית ובעלת GETSTARTED, המלווה הנהלות וחברות בגיבוש אסטרטגיה, מיצוב ומודלים עסקיים
