$
חדשות נדל"ן

בלעדי לכלכליסט

25 בתי ספר נבנו בשיטת פל־קל ומעולם לא חוזקו

אלפי תלמידים יפתחו את שנת הלימודים במוסדות חינוך שנבנו בשיטה המסוכנת ולא חוזקו — כך קובעים נתוני מטה הפל־קל שנמסרו לתנועה לחופש המידע. כתובות המבנים לא גלויות, בעיריות הנתונים אחרים לגמרי, וכך איש לא יודע כמה מבנים מסוכנים בישראל והציבור לא יודע היכן הם

דותן לוי 06:5601.09.16

15 שנה חלפו מאז האסון באולם ורסאי בירושלים ב־2001, שבו נהרגו 23 מאורחי החתונה שנערכה במקום ו־380 נפצעו, והטיפול ב־275 מבנים בישראל שנבנו בשיטת פל־קל, בהם מוסדות חינוך, אולמות אירועים, בנקים, מוסדות ציבור, משרדים ובתי מגורים — טרם הסתיים. על פי רשימת המבנים המנוהלת במטה הפל־קל הממשלתי, שהגיעה לידי “כלכליסט”, אלפי תלמידים פותחים היום את שנת הלימודים ב־25 מוסדות חינוך שנבנו בפל־קל ולא חוזקו אף פעם.

 

היכן נמצאים אותם גנים ובתי ספר? באילו אולמות אירועים ומבני ציבור הרצפה עלולה להתמוטט? מטה הפל־קל לא הסכים להעביר לתנועה לחופש המידע, שפנייתה הביאה לחשיפת הרשימה, את שמות המבנים וכתובותיהם. במטה טענו שאינם יכולים לבדוק את הנתונים מול הרשויות המקומיות, ופרסום המידע עלול לפגוע בבעלי הנכסים. להורים המודאגים ולאלפי המבקרים בבנייני הפל־קל נותר לברר בעצמם מה מצב המבנה, או לסמוך על המזל.

 

הוועדה בראשות השופט המנוח ורדי זיילר שמונתה לבחון את אסון ורסאי ולהמליץ כיצד לטפל במבנים שנבנו בשיטת הפל־קל הגישה את מסקנותיה כבר בדצמבר 2003. מאז הספיק מבקר המדינה להתריע מספר פעמים שהטיפול מתנהל בעצלתיים ורחוק מלהשביע רצון. גם במינהל התכנון — שהמנהלת שלו, בינת שוורץ, משמשת כיו"ר מטה הפל־קל — הודו לא פעם שיש קושי לטפל בבעיה בשל ההליך הבירוקרטי הארוך, היעדר שיתוף פעולה מצד בעלי הנכסים והרשויות ובשל הקושי להשיג הסכמה בנכסים שבהם מספר רב של בעלים.

 

התוצאה עגומה. מרשימת המבנים עולה שמתוך 550 מבני פל־קל שאותרו בארץ, רק 258 — פחות ממחצית — טופלו על ידי חיזוק או שנמצאו תקינים ונכנסו למעקב. עוד 15 מבנים נסגרו על ידי הרשות המקומית או נהרסו על ידי בעלי הנכס. ולגבי 275 המבנים הנותרים, טרם דווח למטה הפל־קל שהטיפול בהם הסתיים.

בין המבנים המסוכנים שטרם טופלו מופיעים ברשימה 79 מבני מגורים, 40 מוסדות ציבור ובהם גם מוסדות דת, קופות חולים ומרפאות ו־56 מבנים שאותם מגדיר מטה הפל־קל כ”התקהלות” — אולמות שמחה, בנקים, מבני מסחר, מוזיאונים, משרדים ותיירות. הרשימה אינה מפרטת מה מספרם המדויק של אולמות השמחה שבנויים פל־קל וטרם חוזקו, 15 שנה אחרי התמונות המזעזעות שנראו באולם ורסאי.

 

אולם יש לציין שכאשר “כלכליסט” ביקש לאתר חלק מהמבנים ולבקש את התייחסות הרשויות המקומיות לממצאים, התברר שישנם פערים גדולים בין המידע שמוחזק בידי הרשויות לבין הנתונים שהועברו על ידי מטה הפל־קל. מספר רשויות טענו שהמבנים שעליהם דיווח המטה דווקא טופלו על ידן. הפער נובע מפיגור בדיווח של הרשות, או בשל טיפול חד צדדי של הרשות שאינו קביל על ידי המטה. המסקנה המדאיגה היא שאף גורם בארץ אינו יודע בוודאות כמה מבני פל־קל שלא טופלו קיימים בישראל.

 

 

שיטה פסולה

שיטת הפל־קל שהומצאה על ידי המהנדס אלי רון הציעה פתרון זול, מהיר וקל לבניית תקרות בטון, בהשוואה לשיטה הרגילה. הפל־קל השתמש בארגזי פח כתחליף למוטות הפלדה, כך שהארגזים מונחים עם פניהם כלפי מטה ובין החללים שנוצרו ביניהם נוצק הבטון. התוצאה היא תקרת בטון שיש בה חללי אוויר.

 

לאחר אסון ורסאי מומחי הנדסה רבים ניתחו את השיטה והגיעו למסקנה שהפל־קל היא שיטה הנדסית פסולה. מפתח השיטה אלי רון הורשע ברשלנות וריצה עונש מאסר של ארבע שנים. יו"ר איגוד המהנדסים, דני מריאן, מסביר כי לא עקרונות השיטה הופכים את הפל־קל למסוכנת אלא משום שהביצוע שלה בעייתי וכל סטייה ממנו הופכת את המבנה למסוכן. "בפל־קל אין מקדמי ביטחון וזה דבר שאסור שיקרה בבנייה", אמר ל”כלכליסט”.

 

מהנדס העובד בחברה שבודקת את מבני הפל־קל, וביקש להישאר בעילום שם, מחזק את דבריו של מריאן ומסביר כי הבעיה בשיטה כפולה, בשל סבירות גבוהה לכשל ביצועי ולכשל תכנוני.

 

"השיטה מאפשרת לעשות טעויות וכאשר אין הקפדה הן מתפתחות לחמורות”, הוא מסביר. “בבנייה קונבנציונלית יש מתודולוגיה שבזכותה לא צריך לסמוך על אחרון הפועלים, כך שגם אם הקבלן קצת מחפף, הבניין לא אמור ליפול, הודות לשלביות ולפיקוח.

 

“בפל־קל, בגלל שמדובר בבנייה מהירה, נוצר מצב שלא תמיד ניתן לבצע בדיקה הנדסית יסודית ולהבין מה קורה. גילינו הרבה כשלים שלא היה זמן לבדוק במהלך הבנייה, כך שהשיטה נתנה פתח לחפיפניקיות, ואם הקבלן פחות טוב נקבל כשל בביצוע".

 

לגבי הכשל התכנוני מסביר המהנדס כי מדובר במחסור בברזל ברמה התכנונית, או היעדר אלמנטים שמיועדים לסייע להתמודד עם מצבים קיצוניים. "במקרה של רעידת אדמה, הבניין לא מסוגל להכיל את העומס", הוא אומר. בניגוד למבנה רגיל, כאשר תקרת פל־קל הופכת למסוכנת — אי אפשר לראות זאת בעין, כך שייתכן שהבניין מט ליפול, אך לא יראו זאת בלי בדיקת מעבדה, שלאחריה מחליטים אם ניתן לחזק את הבניין או שיש להרוס אותו.

 

 

בניין בית הספר חורב בירושלים. חוזק והוכשר בניין בית הספר חורב בירושלים. חוזק והוכשר צילום: עמית שאבי

 

מגלגלים את האחריות

המדינה החלה את הטיפול בבעיה בהקמת המטה שמורכב מנציגי משרדי הממשלה ומתוקצב ב־15.5 מיליון שקל בשנה. המטה החל באיתור מבני הפל־קל, אולם ב־2007 יצא חוזר של מנכ"ל משרד הפנים, האחראי באותה עת על המטה, שהעביר את האחריות לטיפול במבנים לרשויות המקומיות. המדינה טענה שלרשויות יש סמכות חוקית לטפל במבנים שהוגדרו מסוכנים, בעוד למדינה עצמה אין סמכות כזו.

 

המשרד הנחה את הרשויות לפנות לבעלי הנכסים, לוודא שהמבנה אכן נבנה בשיטת הפל־קל, להזמין חוות דעת הנדסית, לקבוע האם המבנה מסוכן ולהוביל את הטיפול לשלב הגמר. המדינה השאירה לעצמה את תפקיד המשקיף.

 

איש אגף ההנדסה לשעבר ברשות מקומית גדולה אמר ל”כלכליסט” שהתחושה היתה שהמדינה הפילה את מלוא האחריות לפתחן של הרשויות, עד הטלת אחריות אישית על מהנדס העיר. "נכסים בבעלות פרטית נדרשו לקבל אישור על כך שאינם מסוכנים כך שעברנו נכס־נכס ו’זיכינו’ אותם. המדינה לא סיפקה לנו שום כלים: היא לא מימנה את חוות הדעת והמסמכים נוסחו כך שברור שהאחריות היא עליך", הוא אמר.

 

זו הנקודה שבה החלה הסחבת בטיפול במבנים, כשחלק מהרשויות גוררות רגליים עד היום. בענף מרמזים שחלק מכך נעשה ביודעין בגלל חוסר רצון לטפל בנכסים, וחלק בשל היעדר משאבים ואי יכולת להתמודד עם בעל נכס שמסרב לבצע את ההנחיות. גם טיפול במבנה לא הוביל תמיד למצב אידיאלי. כך למשל בעיריית גבעתיים נאלצו להכריז על בית הגמלאי שברחוב כצנלסון כמבנה מסוכן, אך לא נמצא תקציב לבנייתו מחדש.

 

עלות חיזוק מבנה יכולה להגיע ל־1,500 שקל למ”ר, כך שעלות חיזוק מבנה ציבורי בשטח של 5,000 מ”ר יכולה להגיע ל־7.5 מיליון שקל, מבלי לכלול בכך את ההפסדים על השבתת המבנה לתקופה ארוכה. זהו בלי ספק חסם שפוגע ברצון של הגורמים המעורבים לטפל בבעיה.

 

 

בית הגמלאי בגבעתיים. נסגר בית הגמלאי בגבעתיים. נסגר צילום: אוראל כהן

 

סכנה ברורה ומיידית

יו”ר איגוד המהנדסים מריאן אומר ש"העברת האחריות לרשויות המקומיות היתה נכונה, אבל כמו בהרבה מקרים בישראל לא היתה אכיפה של ההנחיות בשל חוסר אחריות. זה בדיוק כמו שיש בתי ספר שלא מחוזקים נגד רעידות אדמה ואיש לא מטפל בזה", הוא אומר.

 

התוצאה בשטח, כפי שמציג עובד החברה שבודקת את מבני הפל־קל — קשה. לדבריו, בכמה רשויות יש בניינים שהבדיקות קבעו שהם מסוכנים והם עלולים להתמוטט גם ברעידת אדמה שאינה נחשבת לקשה, אך איש לא מפנה אותם או מחייב את בעליהם להרוס או לחזק אותם.

 

"אני מעריך שיש לפחות 20 בניינים שלא הייתי מעז להיכנס אליהם ומדובר במבנים גדולים שפתוחים לציבור הרחב, כולל אולם שמחות, קופת חולים, בנק ומבני מסחר שאיש לא יודע על מצבם". עוד הוא אומר, כי חלק מהמבנים נמצאים בבעלות חברות ציבוריות וחלקם בבעלות הרשות המקומית — שאמורה לטפל בהם. “יש מבנה ענק שהלך לארבע מעבדות שכולן כתבו חוות דעת נחרצת שמדובר במבנה מסוכן. בסוף הלכו למהנדס שאיש לא מכיר שהסכים לחתום שהבניין תקין", הוא מספר.

 

והאם לציבור אין זכות לדעת מהם המבנים המסוכנים? היועץ המשפטי של התנועה לחופש המידע, עו”ד אור סדן, אמר כי “לצערנו, מינהל התכנון סירב להעביר את כתובות המבנים העשויים פל־קל. קשה לקבל את הטענה של המינהל, שבחשיפת המידע עלולים להיפגע האינטרסים של בעלי המבנים. האינטרס הציבורי הוא שלכל אזרח תהיה אפשרות לדעת אילו מבנים עשויים פל־קל”. לדבריו, התנועה תשוב ותפנה למינהל התכנון בבקשה שיפרט את כתובות המבנים ברשימה. “אנו מקווים שעצם חשיפת המידע תזרז את הטיפול במבנים”, הוסיף סדן.

 

עד כה, לא ננקטו הליכים נגד רשויות שלא עמדו בהנחיות משרד הפנים כיצד לטפל במבני הפל־קל. ל"כלכליסט" נודע שבמינהל התכנון שוקלים כיום לקדם חקיקה שתפרק את מטה הפל־קל ותעביר את סמכויותיו לגוף אחר, בין היתר בשל חוסר הסמכות של המטה.

 

 

ירושלים: כל המבנים טופלו

ממטה הפל־קל נמסר כי “המטה שהוקם בהחלטת ממשלה לאחר אסון ורסאי ודו"ח זיילר, זיהה את המבנים, דיווח עליהם ופועל מול הרשויות המקומיות. אלו פונות לבעלי הנכסים ודורשות מהם לבדוק את המבנה ולחזק אותו לפי ההנחיות. ישנם לצערנו מקרים שבהם בעלי הנכסים אינם פועלים לבדיקת המבנה וחיזוקו. מטה הפל־קל פועל לקידום החלטת ממשלה שתאפשר לו לבצע בדיקות במבנים חשודים גם ללא שיתוף פעולה מטעם בעל הנכס”.

 

“כלכליסט” פנה לכמה מהרשויות המככבות ברשימת מטה הפל־קל ורובן הכחישו את הנתונים — מה שמדגיש את אי־הסדר ברמה הלאומית. מעיריית ירושלים נמסר כי “לאחר אסון ורסאי מיפתה העירייה את כל המבנים שנחשדו כמבני פל־קל וככל הידוע לעירייה כל מבני הפל־קל בעיר נבדקו וטופלו. כל מבני הציבור והחינוך שזוהו לאחר מיפוי מעמיק, טופלו, חוזקו והוכשרו לשימוש. עיריית ירושלים לא קיבלה משום גורם רשימה של מבנים שלטענת מינהל התכנון לא טופלו, ועל כן כל טענה שבירושלים יש מבני פל־קל שלא טופלו אינה נכונה”.

 

עיריית בני ברק מסרה כי “חלק גדול מהמבנים טופל וחלק נוסף מהמבנים נמצא בהליכי טיפול בעקבות חוות דעת הנדסיות”. עיריית נתניה מסרה כי העירייה “טיפלה באופן מיידי ויסודי בכל המבנים שהופיעו ברשימה שהתקבלה. מתוך כ־40 מבנים ברשימה נותרו רק שלושה שנמצאים בטיפול, שניים מהם בהליכי חיזוק”.

עיריית גבעתיים הדגישה כי “כל המבנים שהוגדרו על ידי משרד הפנים כ’חשודים’ — טופלו. בנוגע לבניין אחד שנבנה בכלל עוד טרם שיטת הפל־קל ביק שנו הבהרה ממטה הפל־קל ולצערנו, עד כה לא ניתנה תשובה מדוע הוא מופיע ברשימה”.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x