חדשות נדל"ן

נטפל בפולשים, מתישהו

פינוי המשפחה האחרונה מהקרקע של משפחת כוזהינוף בגבעת עמל מעלה שוב את השאלה מי אמור לטפל בפולשים בקרקעות שמשווקת המדינה. לפני כארבע שנים החליטה המדינה שלא לשווק עוד שטחים שבהם פולשים, אבל התמשכות הליכי הפינוי בקרקעות שכבר שווקו, כמו גם ההבדלים בטיפול בפולשים באתרים שונים, משקפים את הקושי ליישם את ההחלטה

דותן לוי 08:2830.07.15

פינוי המשפחה האחרונה מהקרקע של משפחת כוזהינוף בגבעת עמל מעלה מחדש את השאלה מי אמור להיות אחראי לפינוי פולשים או מחזיקים בקרקעות ואיך עליו לעשות זאת. אף שזה שנים המדיניות הרשמית של המדינה היא שהטיפול בפולשים נמצא באחריותה עד מכירת הקרקע, בפועל אין מדיניות אחידה. ב־1992, בשלהי כהונתו של אריק שרון כשר השיכון, התקבלה החלטה 531 שלפיה המינהל "יפעל לפינוי מחזיקים משטחי מקרקעי ישראל הדרושים לצורך בנייה" ו"המינהל יפעל להסרת מטרדים במקרקעי ישראל לצורך יצירת עתודות קרקע לבנייה". מאז ההחלטה ההיא המשיכה המדינה לשווק קרקעות רבות עם שעליהן פולשים. כך שמצד אחד היא השאירה ליזמים את ההתמודדות עם הפינוי, ומצד שני הפקירה את התושבים לגורלם ולחסדי היזמים.

 

 

"מנסים ליישם בשטח"

 

עו"ד ינקי קווינט, היועץ המשפטי של רשות מקרקעי ישראל, מספר: "לפני כארבע שנים ישבנו עם צוות של משרד המשפטים והגענו להחלטה שלא ישווקו עוד קרקעות שעליהן פולשים. זו מדיניות שישראל סקופ (מנהל החטיבה לשמירה על הקרקע ברמ"י - ד"ל) ואני מנסים ליישם בשטח". לפי קווינט, מאחורי ההחלטה יש שיקולים הגיוניים, כמו הרצון למנוע פלישות של עבריינים שרואים שהפלישה משתלמת: "כשאתה נותן לאנשים כספים או מנהל איתם משא ומתן על סכום הפיצוי, אתה מעודד פלישות. כשמדובר בפרקי זמן קצרים, קל יותר לנו לפנות. אבל כשהתקופות מתארכות, זה מתחיל להסתבך וההליכים בבתי המשפט אורכים הרבה זמן".

 

בעיה נוספת מבחינת המדינה היא התשלום על הקרקע. כאשר יזם ניגש למכרז על קרקע שיש עליה פולשים, הוא יגלם את עלות הפינוי והפיצויים שככל הנראה יידרש להם. המשמעות היא שהמדינה נאלצת לשווק את הקרקע במחיר נמוך משווייה האמיתי, מה שמפחית את הכנסות הקופה הציבורית והציבור כולו. הרווח כולו של היזמים, שכן ההפחתה במחיר הקרקע לא מורידה את מחיר הדירות שלבסוף ייבנו עליה.

 

גבעת עמל, תל אביב גבעת עמל, תל אביב צילום: שאול גולן

 

כאמור, אחת הבעיות המרכזיות היא שגם כשמדובר בתושבים שטוענים שהמדינה יישבה אותם, בדרך כלל סמוך לקום המדינה כמו בגבעת עמל, הם יתקשו להתנהל מול יזם פרטי, שכל רצונו הוא לפנות אותם מהר ככל האפשר. בגבעת עמל הצליחו חלק מהתושבים להוכיח שהם או הוריהם התיישבו בקרקע בשליחות המדינה, וקווינט עצמו מודה שייתכן שנעשתה כאן טעות היסטורית, ולכן המדיניות החדשה היא ניסיון להימנע ממצבים דומים בעתיד. "גבעת עמל שווקה כשהיו עליה פולשים ומתיישבים שניסו להבטיח להם את הזכויות, ותראה לאן זה הוביל. אם המדינה היתה מולם מצבם היה טוב יותר".

 

קווינט בטוח שהמדינה יכולה לסיים פרשות כאלה ביעילות, גם אם זה יארך זמן רב יותר, ומדגים זאת באמצעות שכונת הארגזים: "זה שיווק מ־1998, ורק היום מתחילים להזיז שם דברים". עו"ד יוסי מילר ממשרד מילר ושות' מחזק את דברי קווינט ומציג כדוגמה את היישוב נווה עובד, הסמוך לטבריה, שבו היו אנשים שטענו לזכויות בקרקע, ואף שלא החזיקו בחוזי חכירה, המדינה עיכבה את ההליכים מולם עד שהוסדרו זכויותיהם, ובצדק. אלא שלא כולם מסכימים.

 

חתול מת ליד הדלת

 

עו"ד צבי שוב, המייצג מספר פולשים במספר אתרים, מעריך שיזם יעשה עבודה טובה יותר. "המדינה לא פרקטית ובהתנהלות היא יותר גרועה מהיזם הפרטי, שלפחות עושה חשבון כלכלי. המדינה לא מסוגלת להתמודד. השוק יותר חזק מהמדינה, שאגב דורסת לא פחות מהיזמים".

 

קווינט מתרשם שהזירה הופכת מסוכנת יותר ויותר. "הרבה פעמים מי שלא חושש לקחת קרקעות כאלה הם בעלי זרוע ואנשים אלימים בעצמם. מי יכול להתמודד עם עבריינים? רק עבריין אחר. זה יוצר קושי לצד השני, כי אם זה אדם שנכנס כדין לקרקע ויש לו מסמכים – נכון יותר שהמדינה תהיה מולו ולא גורם פרטי. אם הוא יבוא אליי, אני יכול להגיד לו שהוא צודק. זה שונה מיזם שישים לו חתול מת ליד הדלת ויגיד, 'אדוני, עוד יומיים נבוא שוב לביקור'".

 

לדברי עו"ד שוב, הכי נכון שהמדינה תקבע תאריך שרירותי שמי שהתיישב בקרקע אחריו לא יקבל פיצוי, ולקבוע את גובה הסכום, אבל לא רטרואקטיבית. "בפארק דרום שכן אחד קיבל מיליון דולר מעירית ת"א ועשרות אחרים לא קיבלו כלום. ב־2010 המינהל חתם ברחוב הירקון בבני ברק על הסכם שמכר את הקרקע לחברה הכלכלית ובגלל הצורך לפנות אנשים נתן לה הנחה של 50 מיליון שקל. ובגלל שהיו חייבים לפתוח את ציר אבוחצירא בדחיפות לתנועה, בעלי העסקים קיבלו מיליונים כדי להתפנות וכל האחרים נתבעו כספית, בעלי העסקים התמרמרו ואז החברה אמרה שלציר אבוחצירא קיבלו תקציב ממשרד התחבורה וליתר לא. כל הדוגמאות האלה מצביעות על היעדר מדיניות סדורה. נכון שהם מנסים להוביל קו מסוים אבל צריך הוראות ברורות".

 

נציין שבעבר הרחוק יותר הכין מני מזוז חוות דעת שלפיה יש לתת ליזם תוספת של 300 יח"ד כדי שיוכל לפנות את משפחת אלפרון מהקרקע. קווינט לא רואה בפיצוי קו אדום. "זה מתחיל להניע את השיח", הוא אומר אבל מדגיש: "גם אם במקרים רבים נציע פיצוי זה יהיה פיצוי שלא בהתאם לערכי הקרקע". 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x