שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
חדשות נדל"ן

דיור עכשיו 2014

"מי שנולד היום למשפחה ממעמד הביניים, יהיה עני"

כתבת "כלכליסט" נפגשה עם זוגות צעירים והוריהם כדי להבין אם פעם היה קל יותר לקנות דירה או שהבעיה נעוצה בדור הנוכחי. והיום: משפחת גרין־פודור. הילדים חסכו 250 אלף שקל, אבל לא יכולים לקנות דירה. לפני 25 שנה ההורים רכשו דירה במזומן עם משכורת של מפרנס יחיד

משפחת גרין־פודור

עדי (27) וארז (30).

לא בתמונה: הוריה של עדי, אתי (48) ורמי (55) גרינברג

 

מתגוררים >> בדירה שכורה ברחוב מעפילי אגוז בדרום־מזרח תל אביב. הם משלמים 3,150 שקל לחודש על דירת 2 חדרים משופצת בגודל 45 מ"ר. "בעל הדירה שלנו מדהים, הוא האיש הכי פחות גרידי שהכרתי בתל אביב", מספרת עדי. "אנחנו גרים בדירה שלוש שנים והוא העלה את שכר הדירה ב־150 שקל, רק כי דמי ועד הבית עלו".

 

לקנות בשכונה >> "כשאנחנו עברנו לפה, השכונה לא היתה מבוקשת, ודירות 3 חדרים בגודל 70–80 מ"ר עלו 900 אלף שקל. היום זה נשמע לי חלומי, כי הדירה הכי זולה כאן עולה 1.35 מיליון שקל. יש פה בנייה חדשה בטירוף, ובבניינים האלה דירה יכולה לעלות גם 1.7 מיליון שקל, תלוי בקומה ובגודל שלה".

 

הכנסה >> 8,600 שקל נטו. ארז הוא ארט דירקטור במשרד פרסום, ובעידודו עדי מתרכזת השנה בלימודים ולא עובדת. היא לומדת היסטוריה כללית והיסטוריה של עם ישראל לתואר ראשון, אבל מותחת את התואר כבר לשנה הרביעית, מפני שבשלוש השנים הראשונות היא עבדה במקביל ללימודים.

 

עדי וארז גרין פודור עדי וארז גרין פודור צילום: עמית שעל

 

"כמה שהאוניברסיטה מדהימה מבחינת שכר הלימוד הנמוך, ככה היא פחות נוחה מבחינת השעות, ובשלוש השנים הראשונות עבדתי בכמה עבודות במקביל", אומרת עדי. "מה לא עשיתי? הייתי מחלקת עיתונים, עבדתי בשירות לקוחות טלפוני, עשיתי בייביסיטר, וניהלתי סניף של אילן'ס".

 

לא מפונקים >> הם אמנם גרים בתל אביב, אבל לא במרכז העיר, אלא בשכונה דרום־מזרחית זולה יותר. עדי נוסעת לאוניברסיטה בשני אוטובוסים, עושה קניות באושר עד בבני ברק או בפתח תקווה, וכל מה שאפשר היא קונה באינטרנט. "אני לא קונה בגדים ומוצרי פארם בארץ כבר חמש שנים - הכל באינטרנט או בחו"ל, אם נוסעים. זה חוסך המון". אבל לא משנה כמה אקרובטיקה הם עושים עם ההוצאות, "8,600 שקל לזוג וכלב זה לא מספיק. אנחנו מתגוררים בדרום תל אביב, וחיים בקושי".

 

לא משתתפים במשחק >> לבני הזוג יש חיסכון של 250 אלף שקל. זו נקודת פתיחה - אבל לא הרבה יותר מזה, ברמות המחירים של אזור המרכז. "עם הון ראשוני של 250 אלף שקל אי אפשר לקנות דירה, זה בגדר חלום, ואנחנו חייבים לגור במרכז, כי ארז עובד בענף הפרסום שיושב בתל אביב. להגיד לך את האמת? אני כבר לא בודקת מה המחירים. אני לא רוצה להיות חנוקה עד גיל 50 עם משכנתא".

 

הדירה של ההורים >> הוריה של עדי, אתי ורמי, קנו את הדירה הראשונה שלהם (4 חדרים) ב־1989 ברחוב לה גארדיה בדרום תל אביב, לא רחוק מהמקום שבו היא וארז גרים היום. הדירה עלתה 250 אלף שקל, ועדי מספרת בגאווה שהם קנו אותה במזומן, בלי משכנתא. "אבא שלי הוא אדם חסכן מאוד, וסבא שלי עזר לו".

 

 

אביה של עדי עבד (ועדיין עובד) בחנות מכשירי הכתיבה של אביו בגבעתיים והרוויח שכר ממוצע, ואמה היתה עקרת בית. ובכל זאת הם יכלו לקנות דירה. מחיר הדירה היה שקול ל־57 משכורות של אביה. אם עדי וארז ירצו כיום לקנות דירה בשכונה, הם יזדקקו ל־157 משכורות לפחות.

 

אמסטרדם >> בעוד שנה, אחרי שעדי תסיים את התואר הראשון, בני הזוג מתכננים לעבור לאמסטרדם, שם היא תלמד לתואר שני בהיסטוריה, ואחריו היא רוצה לעשות דוקטורט ולהשתלב באקדמיה. ארז מתכנן להשתלב בענף הפרסום המקומי.

 

"הסיבה שאנחנו עוברים היא לא שיקר פה כמו שאין הזדמנויות ואופציות להצלחה ולמימוש עצמי", מסבירה עדי. "אני מגיעה ממעמד נמוך. היו לנו דברים בסיסיים, לא היו לנו מותרות. אני לא יודעת מה זה הרבה כסף. היום, מי שנולד למשפחה ממעמד הביניים, יהיה עני בסוף. בהולנד ובמדינות נורדיות אחרות יש יותר הזדמנויות ויותר אופציות. שם, למשל, אני יכולה לעבוד במקצועות הומניים. מה אני אוכל לעשות פה, חוץ מלהיות מורה להיסטוריה?".

 

לישון בלילה >> "לפני שהכרנו, ארז גר חצי שנה במרכז אמסטרדם בדירה של 50 מ"ר, שעלתה לו 250 יורו לחודש, כולל חשמל ומים. הוא עבד בחנות בגדי יד שנייה והשתכר 8 יורו לשעה, כלומר בשבוע ויומיים של עבודה הוא כיסה את שכר הדירה. תראי לי מישהו שבשבוע ויומיים מכסה את שכר הדירה שלו. זה לא קורה, וזו הסיבה שאנחנו עוברים. אני רוצה רווחה כלכלית, וילדים, ולישון בלילה. יש חודשים שאני מפחדת. נשבר לנו הכיור, וזה 5,000 שקל. מאיפה אני אביא את זה? אני הולכת להוציא את הסכום הזה מהחסכונות שלנו".

 

ילדים >> כשאנחנו מדברות על ילדים, עדי מתחילה לדמוע. היא מספרת כי "החלום שלי הוא להיות אמא, יותר מכל דבר אחר. לפני שבוע אמא של ארז שאלה אותי מה התסריט הגרוע ביותר במקרה שנישאר בארץ, ואמרתי לה שלא אביא ילדים", היא אומרת ונחנקת. "אני לא רוצה שכשהילדים שלי יגדלו, הם יחשבו כל הזמן על כסף, יחשבו על כל שקל שהם מוציאים, אם הם שמו מספיק ממתקים במשלוח מנות, שלא יגידו שהם קמצנים, שלא יצטרכו לעבוד בגיל צעיר.

 

"בגיל 14 אני עבדתי חמישה ימים בשבוע במקדונלד'ס בתחנה המרכזית. זה לא מקום נעים. אני לא יודעת איך אמא שלי הרגישה, ואני לא רוצה שהילדה שלי תעבוד בגיל 14".

 

מחאה >> לעדי וארז יש אזרחות אירופית ותוכניות מסודרות. ובכל זאת עדי פעילה בארגון הפגנות, מנסה לעורר את המחאה ולקחת בה חלק. "אני חושבת שצריך להביא שינוי, ולכן אני פעילה.

 

"אנשים צריכים לצאת מהאכזבה מכך שהמחאה של קיץ 2011 לא עבדה, ולהפסיק לשבת בבית. אני מאמינה שההפגנות יכולות להצליח, ושאנשים שאינם שבעי רצון יכולים להפיל את הממשלה. ביבי יכול להיות שר חוץ מצוין. הוא יודע לדבר, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו. אבל ראש ממשלה? הוא גומר אותנו".

 

האכזבה מלפיד >> ארז הצביע עבורו, "ואני רואה את האכזבה העמוקה שלו", אומרת עדי. "הוא פגוע, כאילו שיקרו לו בפנים. בהתחלה צחקתי על אנשים שהצביעו ללפיד, אבל עכשיו אני מבינה שזה היה מעמדה של ייאוש. הוא הבטיח את מה שכולם רצו לשמוע, ועשה זאת בצורה משכנעת.

 

"אני לא כועסת על לפיד, כי מי שחי עם כסף לא יכול לדמיין חיים עם אתגרים קיומיים. הוא וביבי פשוט לא יודעים מה אנחנו עוברים, הם לא באים מהעולם הזה. כשאתה מורם מעם, אתה לא יודע מה קורה בשכבות החלשות".

 

משפחות שמעוניינות להשתתף במדור מוזמנות לפנות ל: mail@calcalist.co.il

 

  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x