מזכ"ל תנועת המושבים נגד תוכנית הפקעת הקרקעות: "אם אטיאס חושב שזה ילך בשקט, הוא טועה"
בניסיון לפתור את מצוקת הדיור אישרה הכנסת הפקעת קרקעות חקלאיות. מזכ"ל תנועת המושבים איתן בן דוד יוצא נגד התוכנית של אריאל אטיאס ומכריז: "אנחנו נשיב מלחמה. בדור הזה לא תהיה בנייה על הקרקעות החקלאיות"
בשבוע שעבר החליטה ועדת הכספים על שינוי חקיקה שבמדינות אחרות היה מעורר הפגנות המוניות, אלימות ברחובות ומשא ומתן מיידי עם צמרת השלטון. אלא שבישראל 2010, כשמאשרים למינהל מקרקעי ישראל להכריז על חוכרי קרקעות - כמו קיבוצים, מושבים וחקלאים - כעל פולשים ולסלקם מאדמותיהם בצו מינהלי שלא באמצעות בית משפט, הצעד מתקבל בהכנעה.
איתן בן דוד צילום: אוראל כהן לא ברור אם המושבניקים הפנימו את השינוי בחוק סילוק פולשים שהתרחש מתחת לאפם, ואת כוונת המינהל לבנות 12 אלף יחידות דיור על קרקעות במרכז, אך מי שהתעמק בהחלטה האחרונה, כמו מזכ"ל תנועת המושבים איתן בן דוד, יודע כי מדובר בלא פחות מאסון להתיישבות העובדת.
האסון אינו נובע רק מכך שאלפי דונמים במרכז הארץ יוחזרו מהחקלאים למדינה, אלא בגלל התקדים והקלות היחסית שבה הפכה המדינה את מעמד החקלאים, ממלח הארץ משומרי ומעבדי הקרקעות עוד לפני קום המדינה לבעלי מעמד נחות של פולשים, אויבי המדינה ומטרפדי זכות הדיור של הזוגות הצעירים.
או פיצוי או פינוי
ההחלטה שהתקבלה ונחתמה בתוך כשבוע על ידי שר האוצר תאפשר למינהל מקרקעי ישראל להציע פיצוי מוגדל לחקלאים שיתבקשו לפנות את הקרקע ויעשו זאת בתוך 60 יום. היא גם תאפשר להם לקבל פטור ממכרז ולהתמודד על חלק מאותן קרקעות. אלא שהצד השני של המטבע קובע שבמידה שלא יעשו כן, יוגדרו כפולשים ויהיה אפשר לפנות אותם בהליך מהיר וללא צורך בהליך משפטי. למעשה, מדובר במעמד נחות מזה של הפולשים, שכידוע נאבקים במשך שנים על קרקעות וזוכים בדרך כלל לפיצויים נדיבים מתוקף חוק ההתיישנות, ומתוך הרצון לזרז את הזרמת הכספים לקופה הציבורית.
בראיון ל"כלכליסט" מתרעם בן דוד על ההחלטה: "היה לי עימות קשה עם שר השיכון אריאל אטיאס. אמרתי לו שאם הוא חושב שזה יילך בשקט, הוא טועה. בדור הזה לא תהיה בנייה על האדמות האלה, אנחנו לא רוצים את זה. נשיב מלחמה ונפנה לבתי המשפט. אחת הבעיות שלנו היא שאף אחד לא מדבר איתנו, וזה כולל את השר אטיאס. כל ההתייחסות למתיישבים בעייתית. לאורך השנים אנחנו יושבים על חוזי חכירה קצרים מאוד, והמעמד שלנו נחות יותר מזה של פולשים. אנחנו חושבים שאלה אדמות של המדינה ואנחנו כאן למטרות שליחות. לו היו צריכים את האדמות למטרת תשתיות, היינו מפנים אותן, אבל לא כדי למסחר אותן בצורה הכי זולה שיש".
אך יש במועצת מקרקעי ישראל מי שיאמרו שדווקא עושים לכם טובה כשמציעים לכם פיצוי מוגדל.
"כסף לא מעניין אותנו. גם אם יציעו לנו פיצוי גבוה פי חמישה, לא נסכים לפנות את הקרקעות. גם לנו יש ילדים שצריכים פתרונות דיור. אם באמת צריך, אני אשלח את הילדים שלי לגור בפריפריה, אבל מבחינת הצרכים הלאומיים מדובר בהחלטה נוראית. הבעיה הכי גדולה של מדינת ישראל היא פרבור מתמשך. מגדילים את גוש דן ומחפשים פתרונות בין גדרה לחדרה, וזה פתרון לא נכון שעוקף את הבעיה האמיתית ומעכב את התפתחות הפיתוח של הנגב והגליל. במצב הנוכחי יש הזדמנות ליישב בפריפריה זוגות שמתקשים לרכוש דירות במרכז. בנגב ובגליל המחירים לא יקרים והקרקעות החקלאיות הן פתרון טוב עבורם. לעומת זאת, למושבים במרכז הארץ יש תפקיד של שמירה על ריאות ירוקות, מורשת וחקלאות שעלולים ללכת לאיבוד".
"פקידי הממשלה מכופפים חוקים"
איפה ממוקמות הקרקעות שהמינהל רוצה חזרה מהחקלאים?
"אנחנו לא יודעים איפה התוכניות לבינוי. אני לא מכיר מושב שהשטח שלו מאושר לבנייה".
אם אתם לא יודעים על תוכניות ספציפיות, אז אולי אין בעיה?
"יש בעיה, כי יש קרקעות שהיום הן חקלאיות והממשלה זוממת עליהן".
מה לגבי קרקעות לא מעובדות?
"מי שלא מעבד את הקרקע, שייקחו לו אותה. כך אני מחנך את הציבור שבראשו אני עומד. אני לא מגן על אדמת טרשים. יש חוזה חכירה, וחוק ההתיישבות והעיבוד החקלאי הוא חלק מתנאי החוזה".
במהלך הראיון, בן דוד, בעצמו בעל משק חקלאי במושב רינתיה, מעשן בשרשרת ולא מסתיר את כאב הלב האישי שעולה מעיסוקו בנושא. הוא לא מסתיר כי תחושותיו הן שהוא והמושבניקים בני גילו נזנחו על ידי המדינה. "כשהמדינה הזדקקה לנו כדי לשמור על הקרקעות היינו שם, והטרגדיה הגדולה היא שהקרקעות שהיו בעבר חסרות ערך נהפכו לבעלות ערך רב כל כך, שגם פקידי הממשלה מוכנים לכופף את החוקים כדי לשים עליהן יד".
אתה טוען שלא מעניין אתכם הכסף, אך מנגד רואים תהליך מסחור ברור בחלק מהמושבים והקיבוצים במרכז הארץ
אני מסכים איתך שיש קומץ של מושבים שגרם לנו נזק תדמיתי, אבל חשוב להבין מה עומד מאחורי המהלך הזה. במשך השנים המושבים קיבלו שתי זכויות על קרקע - חקלאות ומגורים, בעוד שהקיבוצים קיבלו גם את הזכות לתעסוקה חליפית - מפעלים, מרכזי מסחר ותיירות. משנות התשעים חל מפנה בחקלאות שלא אפשר לנו להתפרנס, ואנשים נקלעו לחובות. אם בעבר 30 דונם חקלאיים הכניסו 250–300 אלף שקל למשק בשנה, היום זה הצטמצם ל־1,000 שקל לדונם, וכדי להרוויח את אותו הסכום אתה צריך לעבד 300 דונם. כך קרה שהרבה אנשים פנו להתפרנס מפעילות בלתי חקלאית. ויש פרט נוסף שהוא החשוב מכולם: לאורך השנים, החקלאות היתה בתפקיד משני, והשמירה על הקרקע היא התפקיד העיקרי שלנו".
המדינה לא יכולה לשמור היום על הקרקעות בעצמה?
"המושבים יושבים היום על 5 מיליון דונם (רבע מקרקעות המינהל - ד"ל), והמדינה לא מסוגלת להתמודד עם פינוי של הקרקעות הללו", אומר בן דוד ומתריס: "אולי אנחנו צריכים להפסיק לחתום עם המינהל על חוזי חכירה ולהיהפך לפולשים, כך לפחות ידברו איתנו. לא ייתכן שהמדינה מציעה לבדואים בנגב שנחשבים לפולשים זכויות קנייניות, ואילו אנחנו, שיושבים על זכויות מסודרות וחוזי חכירה, נקבל פחות זכויות ולא נזכה אפילו להליך משפטי אם נידרש לפנות קרקע. אני כבר מעדיף להיות כמו הבדואים".
רפורמת הקרקעות עוצרת במושבים
במסגרת רפורמת הקרקעות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלו להסדיר רישום בטאבו של נכסי נדל"ן באזורים עירוניים, וכן הקניית בעלות על הנכסים לאזרחים.
מדוע לדעתך במסגרת הרפורמה המדינה נמנעה מהטיפול ברישום בטאבו במגזר החקלאי?
"למדינה נוח לשמור על מעטפת של עמימות בכל מה שקשור למושבים. יש החלטה מ־1965 שלפיה אנחנו צריכים לקבל חוזים ארוכי טווח לארבע תקופות של 49 שנה, וזה לא קורה. ברור שזה לא הגיוני שרפורמת הקרקעות לא חלה עלינו".
מה היית רוצה שיקרה?
"אני רוצה שקרקעות המושבים יהיו האפשרות האחרונה של מדינת ישראל, ששטחי החקלאות יישארו בלתי מושגים בדיוק כמו שמורות הטבע והחופים. אני לא אומר שאין מקום לפיתוח אורבני בהתיישבות, אבל זו צריכה להיות האפשרות האחרונה. קודם כל צריך לבצע פינוי־בינוי, לפתח את הנגב והגליל, ובעוד עשרות שנים כשיהיו כאן 30 מיליון תושבים ולא יהיה מקום - אז יש על מה לדבר. מושבים רבים לא מיצו את ההרחבה שלהם, ולהערכתי בין גדרה לחדרה מדובר ב־12 אלף יחידות דיור, אך המינהל מתעקש על כך שהמשך הרחבות המושבים ייעשה דרכו. זה עלול לפגוע בוועדות הקבלה, ולכן הוצאתי למושבים מכתבים שלא ייזמו הרחבות. אבל על זה אף אחד לא מדבר".
למה אתם לא מתקוממים נגד התוכנית, יוצאים להפגנות?
"זו כבר בעיה מנטלית, אנחנו מורידים את הראש".
