שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
נדל"ן

רעידת אדמה

החלטתו הדרמטית של בימ"ש השלום בנתניה שלא לאסור על שימושים שאינם חקלאיים בקרקעות חקלאיות בבצרה עשויה לחולל מהפכה בשוק הנדל"ן בשרון

שי פאוזנר 17:0319.10.10

החלטה תקדימית של בית משפט השלום בנתניה עשויה לשפר באופן משמעותי את מעמד בעלי הקרקעות החקלאיות באזור השרון, זאת במסגרת המאבק שמנהלת נגדם המדינה להחזרת הקרקעות לידיה. ההחלטה שניתנה על ידי השופטת הדס עובדיה קובעת לראשונה כי על בעלי נחלות חקלאיות החוכרים את אותן קרקעות מהמינהל לא חל איסור אוטומטי על בניית מבנים שאינם לצורכי חקלאות.

 

ההחלטה התקדימית של בית המשפט - שלה עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת - התבססה על מפה של האזור משנות החמישים שהוצגה על ידי בעלי הנחלות במסגרת ההליך. מהמפה ששורטטה על ידי המדינה בשנת 1954 - ואשר היתה מבוססת על תוכנית מנדטורית משנת 1946 - עולה כי בשטחים חקלאיים רבים הממוקמים באזור ניתן היה לבנות מבני מגורים. המשמעות: ייתכן שהגדרת הקרקעות כחקלאיות היתה שרירותית, ואינה מעידה בהכרח על השימוש האמיתי שניתן היה לעשות בהן.

 

שטח מהיקרים בישראל

 

השופטת הדס עובדיה השופטת הדס עובדיה

ההחלטה הדרמטית ניתנה על ידי השופטת עובדיה ונולדה בעקבות תביעה סטנדרטית למדי, שכמוה מתנהלות רבות במערכת המשפט בישראל. במסגרת התביעה שהגיש מינהל מקרקעי ישראל נגד שני בעלי נחלות קשישים מבצרה - האחד בן 90 והאחרת כבת 84 - דרשה המדינה מהחקלאים להפסיק לעשות שימוש חורג בקרקע - הנחשבת לאחת היקרות בישראל - לאחר שימוש בלתי ראוי, כביכול, שנעשה בשטח לאורך השנים.

 

על פי התביעה, בני משפחתם של הקשישים השכירו חלקים משמעותיים מהנחלות, שגודל כל אחת מהן כ־15 דונם, לשימושים שונים שהנם רחוקים מאוד משימוש חקלאי. בתביעה צוין כי חלק מהקרקעות שימשו למגורים והוצבו בהן קרוואנים; חלק אחר מהקרקעות שימשו כמחסנים של חברות מסחריות או כמוסכים.

 

במינהל מנהלים זה שנים מלחמה נגד השימושים הלא חקלאיים הנעשים בקרקעות, ואנשיו התחילו כבר במהלך שנות השמונים להגיש תביעות נגד בעלי קרקעות חקלאיות על השימוש החורג שנעשה בהן. בתביעות שהוגשו דרש המינהל מהחקלאים לחדול מלעשות שימוש חורג בשטח ולחזור להשתמש בו למטרות חקלאיות. במינהל אף דרשו לא אחת להשיב אליהם את הקרקעות, לאור השימוש שנעשה בהן.

 

הנקודה המשמעותית ביותר במסגרת ההחלטה התקדימית שניתנה על ידי בית משפט השלום בנתניה היא ההבנה שלפיה לא תמיד ניתן לעשות שימוש חקלאי בשטחים שנחשבו עד היום לחקלאיים. ההחלטה של בית המשפט לא קובעת איזה שימוש מותר לעשות בקרקעות, ומשאירה את ההחלטה בעניין זה לצדדים עצמם אשר יידרשו להגיע למה שמגדירה השופטת כ"בירור משותף של השאלה מהם השימושים המותרים בכל אחת מהנחלות". השופטת ציינה כי ההחלטה בעניין תיעשה "על סמך התוכניות הקיימות".

 

בצרה. מפה מ-1954 שינתה את התמונה בצרה. מפה מ-1954 שינתה את התמונה צילום: צביקה טישלר

 

החלטה שתכה גלים

 

ההחלטה שניתנה על ידי השופטת עובדיה נחשבת לראשונה מסוגה ועשויה להכות גלים, היות שזו הפעם הראשונה שבה לא נקבע על ידי בית המשפט - באופן אוטומטי וחד־משמעי - כי אסור להשתמש בשטחים חקלאיים לצרכים שאינם חקלאיים.

 

עו"ד משה גרין, שייצג את הנתבעים, טען בבית המשפט כי בשנות החמישים נמכרו חלק מקרקעות המושב לבעלי הנחלות, כחלק משורת הסכמים עם חברת רסקו שייצגה את המדינה בעניין זה. גרין הציג לבית המשפט תוכנית של האזור שיצרה המדינה ואשר על פיה ניתן היה לבנות ברבים מהשטחים החקלאיים במושב מבני מגורים. השטחים עצמם צבועים במפה בצבע כתום. חשוב להדגיש, כי התוכנית לא חלה רק על מושב בצרה, שהוגדר בתחילת דרכו כ"מושב לחיילים משוחררים", אלא גם על מושבים דומים נוספים בשרון.

 

"בית המשפט פתח כאן פתח לדיון שעשוי לשנות את מצבם של בעלי נחלות בעשרות אלפי דונמים באזור השרון", מסביר גרין בשיחה עם "כלכליסט". גרין, שהנו בן המושב ומשמש בעשור האחרון כיו"ר מפלגת צומת, טוען כי ההליך המשפטי אמור לאפשר הפשרה לבנייה של עשרות אלפי דונמים באזור השרון. הכוונה היא למושבים חרב לאת, בצרה, בני ציון, שדה ורבורג, מגשימים, גן שומרון, גן יאשיה, נורדיה, הבונים, רגבה, אביחיל, בני דרור, אמץ, בית יצחק, מבקיעים ואחרים.

 

"קשה להגדיר בדיוק את גודל השטח שמופיע במפה משנות החמישים, אבל ברור שההכרה במפה הזאת כלגיטימית עשויה לשנות את עמדת המיקוח של תושבי המושבים, כאשר יחליט המינהל להחזיר למדינה את השטחים הללו", אומר גרין. "למדינה לא תהיה ברירה אלא להגיע עם החקלאים להסכם שיביא לידי ביטוי את העובדה שמדובר בשטח שבו ניתן על פי חוק לבנות".

 

מושב בצרה הוקם בשנת 1947, ובמהלך השנים עסקו תושביו בעיקר בחקלאות, עד אמצע שנות התשעים. לטענת גרין, באותה תקופה הפך העיסוק בחקלאות בלתי כדאי בשל ההטבות שניתנו לחקלאים המתגוררים בפריפריה, בעיקר בנגב ובגליל (הטבות מס, מכסות ועוד). הטבות אלה החלישו את יכולת התחרות של חקלאי השרון ועודד אותם - כמו גם תושבים של מושבים רבים אחרים במרכז ­- להפוך את הלולים והרפתות שלהם בעיקר למחסנים שהושכרו לחברות הגדולות במשק.

 

"התושבים תקועים עם שטחים שאי אפשר לבלוע או להקיא אותם", אומר גרין. "מצד אחד, המדינה דרשה מהתושבים להשתמש בשטחים רק לצרכים חקלאיים, אולם מצד שני גרמה לכך שהחקלאות במושבים אלה אינה משתלמת כלכלית. כך עשוי השטח להישאר ריק, בלי שהמדינה תרוויח עליו ובלי שבעליו ירוויחו. אין צורך להוסיף ששטחים אלה נמצאים באזורים הצפופים ביותר במדינה, אזורים שמשוועים להפשרות קרקע לבנייה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x