פסיקה מעוררת מחלוקת של העליון: יש מנוף בחוץ? אל תצאו החוצה
ברוב של שניים מול אחד קבע העליון כי אין לחייב קבלן להעביר עגורן המסכן את תושבי בניין מגורים משותף, אלא על הדיירים להימנע מלהשתמש בגינת הבניין
גם אם הוכח שעגורן מסכן את תושבי הסביבה שבה נבנה פרויקט, אין לחייב את הקבלן להעבירו, אלא על התושבים הנמצאים בסכנה להימנע מלצאת מבתיהם ולקבל על כך פיצוי כספי הוגן. כך קבע בשבוע שעבר הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון ברוב של שניים מול אחד, בפסק דין מעורר מחלוקת.
פסק הדין ניתן לגבי ערעור שהגישו דיירי בניין מגורים ברחוב הפרחים ברמת השרון כנגד חברת מנרב, עיריית רמת השרון וגורמים נוספים. את התביעה המקורית יזמו הדיירים בעקבות הצבתו של עגורן באתר בנייה הסמוך לבניינם. דיירי הבניין, שיוצגו על ידי עורכי הדין זיו גרומן ולירן זילברמן ממשרד זילברמן, גרומן ושות', טענו כי הסמיכות של העגורן לבניין יוצרת סיכון חיי אדם, הן מחשש לקריסת העגורן על הבניין והן מחשש לקריסת מטענים המורמים בסמוך לבניין. עמדה זו קיבלה חיזוק בחוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט ובהסכמת הצדדים.
שופט העליון אדמונד לוי דרש להפוך את החלטת המחוזי והשלום, וקבע כי יש להעדיף את שיקולי הבטיחות של דיירי הבניין המשותף על פני שיקולים כלכליים של הקבלן. "מנוף שמשקלו כ־20 טונות תלוי ומתהפך מעל ראשיהם של אזרחים שעה שחלופה מסוכנת פחות מצויה על הפרק, הוא מציאות שאינה מתקבלת על הדעת", אמר.
השופטים עדנה ארבל ויורם דנציגר קבעו כי אין מחלוקת שממיקומו הנוכחי של העגורן נשקף סיכון, אולם דחו את הערעור והציעו: "נראה כי הפתרון הבטוח ביותר מבחינת הדיירים הוא כי הם יימנעו משימוש בשטח גינת הבניין למשך שארית תקופת הבנייה. הפיצוי בגין היעדר הנאה מן הקרקע יתברר וייקבע במסגרת התביעה הכספית".
עו"ד זילברמן מסר: "הפתרון של ארבל ודנציגר הוא בלתי נתפס, בלתי סביר ומהווה פגיעה קשה בקניינם ובחופש תנועתם של אזרחים בביתם הפרטי".
את היזמים וחברת הבנייה ייצגה עו"ד מיקה בנקי ממשרד יגאל ארנון ושות'.
