תג מחיר: אדריכלי הנוף תובעים את עלבונם של השטחים הציבוריים

"תוכנית נוף חייבת להיות חלק אינטגרלי מכל תוכנית כוללת, עם תוכניות אחרות של כבישים ומבנים. יחס הרשויות לנוף בישראל אינו רציני. גם היחס אל אדריכלי הנוף המייצגים והאחראים לנושא הוא בהתאם, ולעתים הם אפילו צריכים להילחם על שכר הטרחה שלהם", כך אומרת תמר דראל פוספלד, יו"ר ארגון אדריכלי הנוף בישראל בשיחה עם "כלכליסט".

דראל פוספלד סבורה שתחום אדריכלות הנוף בישראל סובל במשך שנים מחוסר הכרה של הרשויות והגופים הפרטיים. בדיקה קצרה בענפי הגננים ומעצבי הגינות מעלה שחלקם משווקים את עצמם כאדריכלי נוף, אף על פי שלא קיבלו הסמכה בתחום. בניגוד לתחום האדריכלות הקונבנציונלית, הכולל אלפי אדריכלים וכמה משרדי ענק שמעסיקים יותר ממאה עובדים, בתחום אדריכלות הנוף כוללים המשרדים הגדולים כ־20 איש, והבינוניים כוללים כעשרה אנשים. נכון להיום רשומים בישראל כ־250 אדריכלי נוף.

תמר דראל פוספלד. "לו היה הקבלן נדרש לשלם את המחיר המלא להעתקת העץ, הוא היה משנה את התוכניות ומציל את העצים" צילום: עמית שעל

רק 20 בשנה

לדברי דראל פוספלד, בטכניון - המקום היחיד שבו אפשר ללמוד את המקצוע לקבלת תואר אקדמי - החליטו שלא לתמוך בחוג, ולכן מתקבלים מדי שנה כ־20 איש בלבד ללימודים, שאורכים ארבע שנים.

"אדריכל הנוף חושב לטווח ארוך ואילו קבלן חושב לטווח קצר", אומרת דראל פוספלד. "חלק מהקבלנים בארץ דווקא מכירים במקצוע אדריכלות הנוף ומבקשים מאדריכלים לתכנן את השטחים הציבוריים, אולם לא תמיד הם מקשיבים לדבריהם. למשל אם קבלן מתכנן לבנות מרתף גדול אך האדריכל ממליץ לו לצמצם את היקפו כדי לא לפגוע בצומח, הקבלן לרוב לא יאהב את זה".

דראל פוספלד מספרת שבכפר סבא הוקם קניון מקורה ללא מיזוג אוויר, אך באותה עיר בדיוק אפשרו ליזמים לכרות עצים בני 80 שנה במסגרת פרויקט פינוי־בינוי. "הוויתור הבלתי נסבל על העצים הוא כי אין להם תג מחיר מתאים. לו היה הקבלן נדרש לשלם את המחיר המלא להעתקת העץ בשיטה השומרת על הנוף, המחיר הגבוה היה גורם לשינוי התוכניות בהתאם ומציל את העצים ואת שלמות השדרה. האכיפה חייבת לבוא מהרשויות והן צריכות לדבוק בכך", היא מסבירה.

כביש 6. "הגן הגדול ביותר במדינת ישראל" צילום: צפריר אביוב

אחד המקרים הבודדים שבהם היה לאדריכלי הנוף מקום מרכזי הוא תכנון תוואי הנוף לאורך כביש 6. 5% מהפרויקט הוקצו להתמודדות עם הסביבה, ועוד 3% לחדשנות ולשיתוף עם הסביבה. "מדובר ב־8% בונוס. הסיבה שזה קיים בכביש 6 היא רק כי הציבור קם על רגליו והתנגד לפרויקט", אומרת דראל פוספלד.

בתקציבי הפרויקטים של התשתיות הלאומיות לא קבע משרד האוצר תג מחיר להיבטים סביבתיים, נופיים ואדריכליים. בעקבות זאת, מזמיני העבודות והקבלנים הקשורים לפרויקטים מנסים לצמצם ככל האפשר את ההוצאות הנדרשות לשיקום הנוף שניזוק בגלל פעולותיהם.

גינון עונתי

כביש 6 הוא אחד הפרויקטים המרכזיים של דראל פוספלד בשנים האחרונות. מדובר בעשרת אלפים דונם של פיתוח — הגן הגדול ביותר במדינת ישראל. "לפני כביש 6 לא היה ניסיון בשיקום שטחים חקלאיים, והיתה התלבטות אם להפוך אותם לגן או לחזק את הנופים הקיימים. היזמים ואנחנו רצינו להעצים את התחושה של האנשים שנוסעים בכביש, ולכן הצמחים שנבחרו הם עונתיים, ורק במקום שבו יש ממשק עירוני כמו בראש העין הגינון הוא קונבנציונלי יותר".

לדבריה, התפיסה שהתוותה את תכנון הצומח היתה כמות ההשקיה. גינון קונבנציונלי צורך כמות גדולה יותר של מים, ואילו גינון טבעי משקם את עצמו. "איתרנו את כל הצמחים שהיו במקום, וניהלנו ופיקחנו על עבודות העפר, כך שלא תהיה חוסר התאמה בין הקרקע לצומח", היא אומרת.

במקביל לעבודתה כאדריכלית נוף מתנדבת דראל פוספלד בוועדה לשמירה על הסביבה החופית של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (וולחוף), "בוועדה אנחנו מדברים על נגישות ופתיחה של החופים, אבל אין שם אף אדריכל נוף או בעל מקצוע אחר שיכול לבדוק אם תכנון במרחב העירוני פוגע בציבור הרחב או מועיל לו", היא אומרת.

אחת מפריצות הדרך בתחום האורבני התרחשה בבת ים, בזכות אירוע הביאנלה שזכה לשיתוף פעולה מלא של העירייה. "ניסינו להוציא אנשים החוצה מהבתים ולשבור את המרקם הבנלי של ספסלים ודשא. אני מקווה שזה יושרש גם בערים אחרות. הכוונה היא ליצור עיר שתהיה מוטת שירות לציבור".