המהפך של בת ים וחולון מחזיר את הבנים הביתה

שרון לב, יליד בת ים, עזב את העיר עם משפחתו בשנת 2000 לטובת מגורים במערב ראשון לציון. "בת ים סבלה אז מתדמית נחותה וראשון לציון נראתה תחליף קרוב ואיכותי. היא הציעה חינוך טוב יותר וחזות יפה יותר, ובכלל, המעבר נחשב לשינוי הטוב ביותר שתושב בת ים יכול לבקש עבורו ועבור משפחתו". שמונה שנים מאוחר יותר החליט שרון לחזור למקורות, על רקע השינויים שהתחוללו בעיר. "בת ים כיום היא עיר שונה. כשראיתי את המהלך החיובי שהנהיגה העירייה ואת כוחות השוק שהחלו לפעול בעיר - החלטתי לחזור".

ההגירה השלילית מבת ים ומחולון לכיוון ראשון לציון החלה באמצע שנות התשעים, בעיקר לאור המחסור בפרויקטים חדשים בערים אלו. ראשון לציון הפכה באותה עת למוקד משיכה לבני הערים השכנות בעקבות הפיתוח האדיר במערב העיר. לפי הערכות של גורמים בענף הנדל"ן, כ־35% מאוכלוסיית מערב ראשון לציון כיום הם תושבי חולון לשעבר, 30% מתושבי האזור הגיעו מבת ים והשאר מערים אחרות בפריפריה. מעט מאוד מרוכשי הדירות במערב הם תושבי ראשון לציון עצמה.

בשנה האחרונה, כך מסתמן, התהפכה המגמה וכעת רואים הגירה משמעותית של אותם תושבים בחזרה אל הערים שעזבו.

נתוני המכירות של החברות מספקים גיבוי למידע. לדברי דני לוי, מנהל השיווק של קבוצת מזרחי הבונה בשכונת ח־300 בחולון, בתקופה האחרונה מכרה החברה עשר דירות בחולון לתושבים שחזרו לעיר הולדתם ממערב ראשון לציון. לוי מייחס את חזרתם של תושבי חולון לתנופת הפיתוח בעיר.

"ראש העירייה עשה מהפך בחינוך, יש בעיר מכללה מצוינת, תרבות ופארקים חדשים. במרבית המקרים מדובר בזוגות צעירים שעברו למערב ראשון לציון וחוזרים כעת עם ילדים בני תשע־עשר".

הטיילת בבת יםצילום: אביגיל עוזי

בנייה איכותית

חלק מהזוגות, שקנו דירות בראשון לציון כשהמחירים היו נמוכים ורוכשים כעת דירות בערים כמו חולון ובת ים במחירים סבירים, יצליחו אפילו לגרוף רווחים מהמעבר. לדברי לוי יצחק, סוקר ועורך מחירון דירות, תושבי חולון שעזבו לא חזרו לעיר עד היום בגלל היצע נמוך של בנייה איכותית - למעט קריית בן גוריון שמיקומה אינו נחשב אטרקטיבי.

הבנייה בשכונת ח־300 בחולון מושכת אליה כיום את התושבים שהיגרו לפני שני עשורים לכיוון הבנייה בחולות ראשון לציון. לדברי לוי יצחק, אותם תושבים היו קשובים לשינויים שנעשו בתחומי העיר, וכאשר היא חזרה להיות אטרקטיבית - הם הראשונים שהגיעו בחזרה.

לפי נתוני חברת בוני התיכון, הבונה שלושה פרויקטים הכוללים כ־270 יחידות דיור בעיר, כ־40 מרוכשי הפרויקט בבת ים הם תושבי העיר לשעבר. "אלה תושבים שתמיד אהבו את העיר, אבל בגלל התדמית הגרועה שלה, מערכת חינוך לא מספקת ואחוזי פשיעה לא מחמיאים עזבו לטובת הערים הקרובות", אומר חיים קקון, מנהל השיווק של החברה.

לדברי קקון, מחירי הדירות החדשות בבת ים הצופות לקו המים דווקא גבוהים יותר מהמחירים במערב ראשון לציון. לפי לוי יצחק, המהפך בבת ים החל להסתמן כבר בתחילת 2007, והמגמה נמשכת גם היום. "לא רק שנפסקה ההגירה השלילית, אלא תושבי בת ים גאים להתגורר בעיר, משקיעים ורוכשים דירות והמחירים עולים".

אין פרויקטים

גם בירושלים נרשמת מגמת חזרה אל עיר המקור, אם כי שם, בגלל המחירים הגבוהים, מדובר בעיקר בתושבים בני המעמד הבינוני ומעלה. בקרב תושבי ירושלים בני המעמד הנמוך נרשמת מגמה הפוכה של הגירה שלילית ליישובים שמסביב לעיר. לדברי נדב ליסובסקי, סמנכ"ל השיווק של חברת ב. יאיר, הגורמים לעזיבת העיר היו בעיקר בעיות נגישות והיעדר פרויקטים המתאימים לאוכלוסייה אמידה. "בעלי המקצועות החופשיים, שמרכז העסקים שלהם הוא תל אביב, עברו עם השנים להתגורר ביישובים בסביבות ירושלים שהיו נגישים יותר לאזור המרכז כגון מבשרת ציון, מוצא, הר אדר ומודיעין. מדובר באנשים מבוגרים שמתכננים קדימה, רואים את תוכניות הרכבת הקלה ושיפור קו הרכבת הקיימת לתל אביב ומחליטים להשקיע בעיר".

כך, לדוגמה, 10% מרוכשי הדירות בפרויקט משכנות האומה הם תושבי חוץ, ואילו 35% הם ירושלמים שחוזרים לעיר. "מרביתם גרו עד כה בבית גדול בפאתי ירושלים, וכעת החליטו להקטין את שטח הבית ולחזור לבירה", אומר ליסובסקי.

תושב כזה הוא אורי בן נון, מנכ"ל חברת החשמל לשעבר, שרכש דירה בפרויקט של ב. יאיר. "בצעירותי גרתי בירושלים, אך בשל אילוצים הקשורים לעבודתי נדדתי בין ערים שונות בארץ עד שלפני כמה שנים התמקמנו במבשרת ציון, שם אנחנו מתגוררים בבית בן שלוש קומות. כעת, כשאחרון הילדים עזב את הבית, החלטנו לחזור לירושלים", מספר בן נון.

לדבריו, המגורים במבשרת ציון אינם מאפשרים התניידות בתחבורה ציבורית, ואילו בירושלים יוכלו הוא ואשתו לצעוד ברגל לקונצרטים של הפילהרמונית שמתקיימים בבנייני האומה הסמוכים, ולעשות קניות בשוק מחנה יהודה כפי שנהגו לעשות בצעירותם. "גם המדרגות היוו שיקול מכריע; הבית החדש יהיה שטוח ללא מדרגות כלל", הוא מספר.

כאמור, ישנם גם מהגרים שנוטשים את העיר. לפי לוי יצחק, תושבים רבים בעיר אינם יכולים לעמוד במחירי הדירות. הגירה שלילית נרשמה גם אצל החרדים, שעוזבים לכיוון בית שמש ואשדוד. מהנתונים עולה כי 21% מתושבי ירושלים מתכוונים לשפר דיור בעיר אחרת, בעיקר בסביבות ירושלים.

החזרה לעיר ההולדת היא תופעה שעליה מדווחים יזמים רבים ברחבי הארץ. רינה גולד, מנהלת המכירות של פרויקט יובלים בכרכור, מדווחת כי כ־30% מרוכשי הבתים בפרויקט הם דור שני ושלישי של בני המקום. מגמה דומה מתרחשת גם בנתיבות וברחובות. לדברי עמוס דבוש, מנהל השיווק של חברת י.ח דמרי, מדובר בתופעה מוכרת שהתגברה לאחרונה. המחיר בנתיבות היה מאז ומתמיד זול יותר מאזור המרכז, אבל רק לאחרונה החל המקום להיתפס כראוי לגידול ילדים ומושך אליו תושבים בני המקום. י.ח דמרי בנתה ביישוב כ־600 יחידות דיור ולדבריו, כ־30% מהרוכשים הם בנים חוזרים.

מבצע לבנים ממשיכים

בפרויקט של קרדן נדל"ן ברחובות מדובר בכ־40% מהרוכשים של כ־670 דירות שנמכרו עד כה. לדברי אבי רוזן, מנהל השיווק בחברה, הרוכשים הם צעירים בעלי משפחות שחוזרים לשכונות המגורים היוקרתיות בצפון העיר, המציעות איכות חיים וסמוכות למרכז ויצמן ולמרכזי תעסוקה נוספים.

אנשי השיווק בחברות הבנייה היו הראשונים לאתר את תופעת ילידי המקום שחוזרים ליישוב, והשכילו לנצל זאת כדי לשווק להם פרויקטים. בפרויקט של חברת גינדי החזקות בכפר גנים ג' בפתח תקווה יזמה החברה מבצע שנקרא "בנים ממשיכים" - המבצע נותן מענה לפתח תקוואים לשעבר ולתושבים מאזור בקעת אונו שרוצים לחזור לאזור, ומקבלים מהחברה הנחה של כ־65 אלף שקל לדירה. הנחה דומה מוצעת גם בפרויקט גינדי הילס של גינדי החזקות ברמת גן.

חברת ב. יאיר מנסה לאתר מראש תושבים כאלה, הן על ידי דיוור ישיר במבשרת ציון ובמוצא, והן באמצעות שיחות עם הרוכשים, שמספקים להם שמות של ירושלמים לשעבר. לדברי רוזן, עידוד המכירה לבני האזור נעשה בשני מישורים: בראשון הוצעו מבצעי רכישה מיוחדים לזכאים תושבי רחובות, לפי קריטריונים שקבעה החברה הדומים לאלו שקבע משרד השיכון והבינוי. הפעילות השנייה היא דיוור ישיר, שמטרתו היתה הגעה אל הוריהם של הצעירים שעדיין מתגוררים ברחובות.