מרכז הנדל"ן
ישראל נערכת להגדיל את אספקת המים לירדן, והבנייה בצפון תוגבל לאורך 50 ק"מ
מוסדות התכנון מקדמים את "צינור אברהם", תשתית מים שתשתרע מהמוביל הארצי באזור כפר יהושע, דרך עפולה ובית שאן ועד לגבול עם ירדן, ותאפשר להגדיל משמעותית את אספקת המים לממלכה. במסגרת קידום התוכנית יוטלו מגבלות על היתרי בנייה ועבודות לאורך רצועה של כ-50 ק"מ וברוחב של עד 100 מטר. המטרה: לשמור כבר היום על התוואי מפני בנייה שעלולה למנוע את הקמת התשתית בעתיד
מוסדות התכנון מקדמים בימים אלה תוכנית להקמת תשתית שתאפשר להעביר מים מישראל לממלכת ירדן, בהתאם להסכמים בין המדינות. אלא שקידום התוכנית צפוי להביא כבר בשלב הנוכחי להטלת מגבלות בנייה משמעותיות על שטחים נרחבים בצפון הארץ, כך נודע ל"מרכז הנדל"ן". התוכנית, תת"ל 143 א', מתווה את הקמתו של "צינור אברהם", שייצא מהמוביל הארצי באזור כפר יהושע ויגיע עד לגבול עם ירדן באזור בקעת בית שאן. בין היתר, יעבור הצינור באזור עפולה ובית שאן וימשיך עד נהר הירדן. עד להשלמת הליכי התכנון צפויות לחול מגבלות על מתן היתרי בנייה וביצוע עבודות לאורך התוואי.
התוכנית חולקה למספר מקטעים לאורך התוואי. בין היתר מדובר במקטע שבין אזור כפר יהושע לעפולה, מקטע העובר באזור העיר עפולה, המשך מעפולה לכיוון בית שאן ומקטע נוסף מבית שאן מזרחה לעבר נהר הירדן. החלוקה נועדה לאפשר את קידומה של התשתית לאורך תוואי ארוך, שעובר באזורים בעלי מאפיינים שונים, משטחים פתוחים וחקלאיים ועד אזורים עירוניים ותשתיות קיימות.
במסגרת קידום התוכנית פרסמה המועצה הארצית ביולי האחרון מגבלות מכוח סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה. משמעותן היא שבשטחים שעליהם חלה ההודעה לא ניתן יהיה לקדם באופן חופשי היתרי בנייה, שימושים ועבודות שעלולים לסכל את הקמת התשתית המתוכננת. מדובר בכלי תכנוני שמאפשר למדינה למעשה "לשמור" את התוואי במהלך הכנת התוכנית ולמנוע אישור של מבנים או עבודות שעלולים להקשות בעתיד על הנחת התשתית.
ממסמכי התוכנית עולה כי קידום צינור אברהם צפוי להטיל מגבלות בנייה לאורך רצועה תכנונית ברוחב של עד 100 מטר ובאורך של כ-50 ק"מ, מהחיבור למוביל הארצי באזור כפר יהושע ועד גשר שייח' חוסיין, כ-10 ק"מ מזרחית לבית שאן ובסמוך לקיבוץ מעוז חיים. רוב התוואי עובר בשטחים חקלאיים: מדרום למסילת העמק בין כפר יהושע לעפולה, מדרום לעפולה, מצפון לכביש 71 בדרך לבית שאן, מצפון לבית שאן ומשם לאורך כביש 71 עד הגבול עם ירדן.
בתחומי הרצועה לא ניתן יהיה לקבל היתרי בנייה או לבצע עבודות ללא אישורה של מתכננת הוות"ל. עם זאת, במקומות שבהם קיימות זכויות בנייה נעשה ניסיון לצמצם את הקו הכחול. בנוסף נקבעו מספר חריגים, ובהם עבודות תחזוקה ושדרוג של תשתיות ודרכים קיימות, וכן עבודות נוספות שאינן פוגעות באפשרות לממש בעתיד את תוכנית המים.
לפי רשות המים, ישראל מספקת כבר כיום מים לממלכת ירדן בהתאם להסכם השלום, והמערכת החדשה נועדה לאפשר בעתיד הגדלה משמעותית של הכמויות. התכנון נעשה כבר כעת כדי להימנע ממצב שבו התרחבות אזורי הבנייה והפיתוח תקשה בעתיד על הקמת תשתית ארצית בהיקף כזה. אחת ממטרות התכנון היא אפוא לשמור על "מסדרון תכנוני", שימנע מצב שבו בעוד מספר שנים כבר לא ניתן יהיה להעביר בתוואי קווי מים חדשים.
ירדן היא אחת המדינות העניות בעולם במים, ואספקת המים מישראל מהווה זה שנים רכיב משמעותי ביחסים בין המדינות. לכן מאחורי הדיונים התכנוניים על התוואי עומדת סוגיה רחבה יותר הנוגעת למערכת היחסים בין ישראל לירדן בתחום המים.
בישראל מקודמים כיום שני פרויקטי מים גדולים שאמורים להתחבר למערכת אחת ולאפשר הגדלה משמעותית של אספקת המים מישראל לירדן. הראשון הוא מתקן ההתפלה בעמק חפר, שנועד להתחבר למערכת המים הארצית ושכבר פורסם מכרז להקמתו. השני הוא מערכת הולכת המים המכונה "צינור אברהם", שנועדה להזרים את המים מזרחה לכיוון עמק יזרעאל, בית שאן והגבול עם ירדן.
הצורך ב"צינור אברהם" נובע בין היתר מהגדלת מתקן ההתפלה המתוכנן בעמק חפר. המתקן תוכנן בתחילה לכושר ייצור של כ-200 מיליון מ"ק מים בשנה, אך צפוי להגיע בפועל לכושר של כ-400 מיליון מ"ק בשנה, זאת בתמורה ל-600 מגה-ואט חשמל סולארי מירדן. לצורך כך לא די בהקמת מתקן ההתפלה עצמו, ונדרשת גם מערכת צינורות בעלת קיבולת גבוהה שתוכל לקלוט את כמויות המים ולאפשר את הזרמתן למערכת הארצית וליעדים נוספים.
ברשות המים מסבירים כי הפרויקט אינו מיועד רק לאספקת מים לירדן, אלא גם ליצירת גמישות רבה יותר בהעברת מים בין אזורים שונים בישראל. עם זאת, אספקת המים לירדן היא אחד היעדים המרכזיים שמערכת ההולכה אמורה לאפשר.
במסגרת העבודה המקדמית על הפרויקט נבחנו שלוש חלופות מרכזיות להולכת המים מהמערכת הארצית לירדן. החלופה הראשונה התבססה על הכנרת, שממנה מספקת ישראל מים לירדן גם כיום. החלופה השנייה היא "ציר העמקים" – צינור אברהם, שבמסגרתו יוזרמו המים דרך עמק יזרעאל ועמק חרוד עד לנקודת המסירה בגשר שייח' חוסיין. החלופה השלישית משלבת בין השתיים, כך שאספקת המים לירדן תחולק בין ציר העמקים לבין הכנרת.
ברשות המים בחנו את החלופות על פי שורה של שיקולים, בהם עלויות ההקמה, תוך קביעה שהפרויקט לא יושת על הצרכן הישראלי ולא יביא להעלאת תעריף המים; בטוחות פיננסיות; מורכבות התכנון והביצוע; השליטה והניהול של אספקת המים; וההשלכות על היחסים האזוריים. במישור הסביבתי נבחנו בין היתר צריכת האנרגיה בכל אחת מהחלופות, ההשלכות על זיהום האוויר והשפעתן על מאזן המים בכנרת.
מאיפה יישאבו המים?
אחת השאלות המרכזיות שעולות במסגרת התכנון היא לאן יגיעו המים המותפלים ומהיכן ישאבו הירדנים את המים. המהלך המקודם מעלה גם סוגיה רחבה יותר הנוגעת למשק המים הישראלי, שכן הגדלת אספקת המים לירדן מחייבת את ישראל להבטיח לאורך זמן מקורות מים בהיקף שיאפשר לתת מענה גם לצורכי המשק המקומי.
מכאן שהסוגיה התכנונית מעלה שאלה בעלת משמעות לאומית ואזורית: כמה מים תצטרך ישראל לייצר בשנים הקרובות, וכמה מהם יידרשו לא רק לצריכה בישראל, אלא גם לעמידה בהתחייבויותיה כלפי שכנותיה.
