אחרי 70 שנה: העליון הכריע על גובה הפיצוי לבעלי קרקעות שהופקעו בגליל
הקמת כרמיאל וישובים אחרים בגליל התאפשרה בזכות הפקעות קרקע שיזמה המדינה בעשורים הראשונים לקיומה. ב־2013 נקבע מתווה במסגרתו התאפשר לתבוע פיצוי. מאות תביעות הוגשו אך עד כה המחלוקת על גובה הפיצוי נותרה
עשרות שנים אחרי שהמדינה הפקיעה קרקעות בצפון הארץ וכעשור מאז שהחלו הדיונים בנושא, בית המשפט העליון הכריע בשבוע שעבר בסוגיית הפיצוי שישולם לבעלי הקרקעות. לצד זאת, ההכרעה תוביל גם לכך שיהיו גם בעלי קרקעות שיידרשו להשיב חלק מהפיצויים שקיבלו.
מדובר בתביעות לפיצוי בגין הפקעה היסטורית של קרקעות בשלושת העשורים הראשונים להקמת המדינה לצורך הקמת ישובים חדשים, בעיקר בגליל, למשל, לצורך הקמה של הערים כרמיאל ונוף הגליל (בעבר נצרת עילית) בשנים 1964 ו־1956 בהתאמה. במקרים רבים, בעלי הקרקעות שהופקעו לא דרשו פיצוי בזמן אמת וגם לא בהמשך בחלוף השנים, ועל תביעות מסוג זה חלה התיישנות. בשנת 2013, בעקבות פסק דין שהתקבל בנושא, נפתח לבעלי הקרקע ויורשיהם חלון הזדמנויות של שלוש שנים להגיש תביעות פיצויים על הפקעות עבר, כולל כאלה שחוק ההתיישנות חל עליהן. בעקבות זאת, הוגשו מאות תביעות לפיצויי הפקעה לבתי המשפט המחוזיים, בעיקר במחוזות צפון וחיפה, כאשר עיקר המחלוקת בתביעות אלה נסוב על שיעור דמי החכירה האבודים (הכוונה להכנסות פוטנציאליות מחכירה שנמנעו מבעל הקרקע בשל ההפקעה) המגיעים לבעלי הקרקעות שהופקעו.
במהלך השנים התקבלו בנושא מספר פסיקות של בית המשפט המחוזי בתיקים שעסקו בסוגיה זו, והתגלעו מחלוקות לגבי שיעור הפיצוי, כך למשל בפסיקה אחת נקבע כי בעלי הקרקע יקבלו פיצוי בשיעור של 6% ובפסיקה אחרת פיצוי בשיעור של 5%. ביולי 2022 נקבעה הנוסחה לחישוב הפיצוי, כאשר ביחס לדונם שהוקצה למגורים הוחלט כי המדינה תשלם 5% מהשווי, וביחס ליתר החלקה שבשימושים חקלאיים - 3.25%. עוד נקבע כי במידה שהועבר תשלום חלקי, הוא יקוזז בהתאם למועד בו בוצע.
בעקבות זאת, התבקשה המדינה להגיש תחשיבים מעודכנים מטעמה בדבר סכום הפיצוי המעודכן לו זכאים הנפקעים השונים. בפברואר 2024 הגישה המדינה את תחשיבי התשלומים בכלל התיקים שתחת ההליך המאוחד, ובחודשים שלאחר מכן חלק מבעלי הקרקעות הגישו השגות בנושא. הטענה העיקרית של התובעים היתה שלא ניתן לכלול אותם בהחלטות המשותפות לכללי בעלי הקרקעות שהופקעו, למשל, חלק מבעלי הקרקעות שעל שטחן הוקמה העיר כרמיאל טענו כי השימוש בקרקעות להקמת העיר היה ידוע בעת ביצוע ההפקעה, ולכן מגיע להם פיצוי גבוה יותר. עוד הם טענו, כי בכל מקרה המדינה לא יכולה לשלם להם פחות מהסכום שנקבע על 5%. מנגד, המדינה טענה כי יש להפחית את סכום ההפקעה מאחר שנפלו טעויות בחוות הדעת השמאית.
שופטי בית המשפט העליון בתיק - נשיא בית המשפט יצחק עמית, דפנה ברק־ארז עופר גרוסקופף - הכריעו כי יישאר על כנו שיעור פיצוי אחיד של 5% משווי קרקע ייעודית למגורים ו־3.25% לקרקע חקלאית. פסק הדין גם הורה למספר תובעים, שלהם נפסקו בעבר פיצויים גבוהים מהשיעור שנקבע כעת, להשיב את ההפרשים בהתאם לתחשיב המעודכן, ובאותה נשימה הורה למדינה להשלים לתובעים אחרים סכומים ששולמו מתחת לפיצוי שנקבע.
לדברי עו"ד אביטל חורף, המתמחה בתביעות פיצויים בגין הפקעות, לפסק הדין יש משמעות ישירה לכלל התביעות שעסקו בפיצוי עבור הפקעות היסטוריות: "פסק הדין של בית המשפט העליון שם קו תחתון עקרוני וברור להיקף הפיצוי במקרים דומים, מה שישליך על התביעות הקיימות והעתידיות, ובכללם מקרים שטרם הגיעו להכרעה".
