גם פיטורים יכולים להיות הזדמנות

פיטורין או התפטרות - הזדמנות? לא נשמע מוזר? איזה הזדמנות יש כבר בפיטורין?

מי שחווה פיטורין או התפטרות, מבלי שיש בידו עדיין מקום עבודה חלופי, זוכר זאת, לרוב, כמאורע המעורר רגשות רבים - כעס, עלבון, תדהמה וחששות. היו כאלה שתיארו בפניי את פיטוריהם כנפילה לתוך "חור

עם התפוצצות הבועה בשנת 2000 שימשתי כמנהלת משאבי אנוש בחברת סטרט אפ, שנאלצה לפטר רבים וטובים מהעובדים. זכור לי היטב היום שבו נמסרה הבשורה המרה. באותה נקודת זמן, למפוטר/ת ישנו מסך ערפל על העיניים, המקשה עליו לחשוב איך ולאן הולכים הלאה, והצער כובש. יחד עם זאת, כשמסך הערפל מתפוגג (עם עזרה או ללא עזרה מקצועית) - יתכן שהשד אינו נורא כל-כך. אפשר להפוך את הפרידה מהחברה למנוף לשינוי, שיביא איתו סיפוק גדול יותר, ואולי אף הכנסה משתלמת יותר.

אמנות הקאמבק

ישנם סיפורים רבים על מצליחנים שהגיעו כמעט עד לפת לחם (איני מאחלת זאת לאיש, כמובן), ודווקא מהמשבר שפקד

אותם - הם צמחו אישית וכלכלית. מה שנקרא - "מעז יצא מתוק". הנה, לדוגמא, סטף ורטהיימר, שעל פי עיתון פורבס (2007), הוא האדם העשיר ביותר בישראל, והונו מוערך בלמעלה מ- 4.4 מיליארד דולר, התחיל את הקריירה שלו ברפא"ל, אך פוטר כיוון שהייתה חסרה לו השכלה פורמלית. לאחר פיטוריו הקים בחצר ביתו בית מלאכה, ובו ייצר סכינים וכלים לחיתוך מתכות. את התוצרת שיווק בעצמו כשהוא רכוב על אופנוע. בית המלאכה הקטן, שגודלו לא עלה על 20 מ"ר, התפתח למפעל "ישקר", שכיום נחשב לאחד מהמפעלים המשגשגים בארץ.

תכשיטי ה. שטרן מוכרים לך? ובכן, הנס שטרן, ממקימי החברה, נמלט בצעירותו מציפורני הנאצים, וקיבל בגיל 16 עבודה כפקיד בחברה למכירה של אבנים יקרות. בגיל 21, רק עם 200 דולר בכיס (הכסף שקיבל תמורת האקורדיון שלו) הוא הקים את ה. שטרן, שהיום היא חברת התכשיטים החמישית בגודלה בעולם.

ואפילו דונלד טראמפ, ששוויו נאמד ב-2.5 ביליון דולר, עם תחילת שנות ה-90 איבד את מרבית נכסיו, שנלקחו ממנו ע"י נושים, ובאופן מרשים הצליח לסלול לעצמו את הדרך חזרה אל העושר. טראמפ אף כתב על כך ספר בשם "אמנות הקאמבק".

אז איך יהיה הקאמבק שלך? או איך הופכים את הפיטורים (או את ההתפטרות) למאורע שיקדם אותך?

ראשית, יש לאמץ את התפיסה שהנה יש בידך הזדמנות, שלא הייתה לך בהכרח קודם; הזדמנות לפסק זמן מהמולת החיים, מהריצות הקדחתניות אחרי הזמן, מהצורך להספיק מטלות בעבודה או בבית. פתאום אין צורך לעמוד בלוחות זמנים קשיחים, אין צורך לתת דין וחשבון לממונים, אין צורך לסיים את העבודה בזמן, לענות לאימיילים, לשלוח את החוזה, לשוחח עם לקוח עצבני או קולגה טרחני, ובין לבין "להשחיל" איזשהו סידורון קטן שקשור בבית או במשפחה. כן, יש לעיתים משהו כובש במציאות האינטנסיבית של עולם העבודה, ויחד עם זה, לפרקים היא שוחקת, מעייפת, ואפילו מתישה.

והנה באו הפיטורים או ההתפטרות המפתיעים, ואפשר לנשום קצת, לעשות חושבים ולקבל החלטות בלב שלם, אשר יצעידו אותך למציאות חדשה, ואולי אפילו טובה מקודמתה.

קודם כל קח אוויר

פגשתי מפוטרים שהחליטו מייד לקפוץ על לוחות הדרושים, ולהעביר את קורות החיים לכל מי שנקרה בדרכם, ואחרים בעקבות ההלם או העלבון משהים מעט את החיפוש עד שיאספו את השברים, וימשיכו הלאה.

ואני אומרת - כמה ימים של שקט, של רגיעה, לעשות בהם דברים שמזמן רצית ולא הספקת לעשות הם כמו "אוויר לנשימה". זה זמן טוב לנוח, ולהשאיר את דאגות הפרנסה לרגע בצד (לדאוג אנו תמיד מוצאים זמן). הדברים ימשיכו להתקיים בסביבתך גם אם "יצאת להפסקה" של כמה ימים מהדאגות, מהמרוץ אחרי המשרה הבאה, מהמרוץ אחרי הפרנסה. רגע, תנו לנשום...

מה אחר כך? אמר לי השבוע חבר שהוא יסתכל מה קיים באינטרנט או בעתונים, ואחר כך יחליט על מה ללכת, לאיזה משרות לשלוח קורות חיים. הצעתי היא - עשה/י את ההפך.

הזדמנות להגשים חלום

קודם כל, התחל/י בך - במה שהכי מעניין אותך לעשות, במה שבוער לך. מה חלמת בעבר לעשות ומעולם לא ניסית? חשוב גם לערוך רשימה מפורטת (כמה שיותר) של הכישורים או המיומנויות שרכשת עם השנים (בעבודה ואפילו בחיי המשפחה), אשר יכולים לשמש אותך היום בעבודה החדשה. לעיתים איננו לוקחים את ההזדמנות בכוחות עצמנו, וההזדמנות ניתנת לנו - אז תאפשר/י לעצמך למצות אותה עד תום, כדי לראות מה הדבר הטוב ביותר עבורך לעשות עכשיו בעבודה ובחיים.

יהיה מי שיגיד "זה הזמן למיזם הייטק שרציתי שנים, ולא היה לי האומץ לקום וללכת ממקום העבודה שלי כדי לממש את החלום". תהיה מי שתאמר - "התלוננתי שנים על מה שאני עושה בעבודה, ואולי זה הזמן לקחת קורס מקצועי ולעבור לעיסוק אחר". אדם אחר יאמר - "הנה הבחירות המוניציפליות בפתח- רציתי כל השנים להיות מעורה במה שקורה אצלי ביישוב, ואף פעם לא עשיתי כלום, ועכשיו אפעל למען הדברים שחשוב לי לקדם". ויתכן שתהיה מי שתהפוך את התחביב שלה (למשל, עיצוב תכשיטים) לעיסוק המרכזי.

במשך שנות עבודתי ליוויתי אנשים רבים בעת עשייה של שינוי תעסוקתי. התהליך מלווה בתחילה בהרבה סימני שאלות מבחינתם, לעיתים גם הרמות גבה מהסביבה, או אפילו התנגדות להחלטה שעשו. מצאתי אצל חלקם פקפוק באשר לדרך החדשה שבחרו בה, ואפילו פיק ברכיים לפני ההחלטה החשובה, ולמרות כל אלה (ויש יאמרו - בזכות כל אלה), הם מצליחים לממש את התוכניות שלהם, ולשנות את הקריירה שלהם (לעיתים, מהקצה אל הקצה).

אין זה אומר שבהכרח הכל יזנחו עתה את משרותיהם הישנות, וילכו לחטוב עצים, או שיחליטו על שינוי משמעותי בחיים כמו הקמה של עסק עצמאי בתחום שמעניין אותם. אלא יש שיחליטו לעשות קורס מקצועי שהם שנים חלמו לעשות, ואף פעם לא היה להם פנאי לכך, ויש כאלה שיחליטו שנושאים מסויימים מתוך התפקידים שעשו בעבר הם אלה שמעניינים אותם, ועל אותם הדברים ישימו את הדגש בחיפוש העבודה שלהם, ויהיו שימצאו תחום שנושק לעיסוק שלהם, ובו יבטאו את מלוא כישוריהם.

אם נסכם, הרשות נתונה, ומציאות חייך ניתנת לשינוי. צריך רק לקחת את ההזדמנות שנפלה בידך.

זכרו - "האדם אינו יציר הנסיבות; הנסיבות הן יציר האדם" (בנג'מין ד'יזראלי)

הכותבת היא מבעליה של חברת הייעוץ הארגוני "חשיבה אחרת". שיבר בעלת M.A בלימודי עבודה מאוניברסיטת ת"א, ובעלת הכשרה באימון ובהנחיית קבוצות