בלעדי
רכישת אלומיי הכניסה את ינאי ולוזון למרוץ נגד הזמן בבמב"י על דוראד
בעל השליטה בנופר ובעל השליטה בקבוצת לוזון הסכימו שאחד מהם ירכוש את חלקו של השני באלומיי־לוזון, שמחזיקה 33.75% מתחנת הכוח. בינתיים, רכישת אלומיי בידי ינאי, שצריכה להסתיים תוך שבוע, מתעכבת
סאגת הפרדת הכוחות בין עופר ינאי לעמוס לוזון בהחזקה המשותפת בתחנת הכוח דוראד הולכת ומסתבכת, כשברקע מתקתק השעון לדדליין להשלמת העסקה שבה נופר אנרגיה שבשליטת ינאי רוכשת את השליטה בחברת האנרגיה המתחדשת אלומיי קפיטל. באמצע חודש דצמבר האחרון חתמה נופר על עסקה לרכישת השליטה (45.8%) באלומיי קפיטל מידי רני פרידריך, שלמה נחמה וענת רפאל תמורת 458 מיליון שקל, ולפי שווי חברה של מיליארד שקל לאלומיי. לפי התנאים שסוכמו בין הצדדים, המועד האחרון להשלמת העסקה הוא יום שני הקרוב. כבר לפני 11 ימים, ב־12 בפברואר, דיווחה נופר לבורסה כי התקבלו כל האישורים הנדרשים וכי "העסקה תושלם בימים הקרובים". אך עד כה העסקה לא הושלמה, ולכלכליסט נודע כי לסאגה סביב דוראד יש קשר הדוק לכך.
השלמת העסקה המדוברת היא תנאי הכרחי להוצאתו לדרך של הליך במב"י (ראשי תיבות באנגלית של "קנה אותי או שאקנה אותך") בין אלומיי לקבוצת לוזון שבשליטת עמוס לוזון בחברה בשם אלומיי־לוזון, שבה כל אחת מהחברות מחזיקה ב־50%. הנכס היחיד של אלומיי־לוזון הוא 33.75% ממניות תחנת הכוח דוראד, שסמוכה לאשקלון. כפי שנחשף בכלכליסט בשבוע שעבר, לאחר עוד סיבוב של התנגחויות ביניהם, ינאי ולוזון הגיעו להסכמות שלפיהן הבמב"י ביניהם יתרחש עד סוף החודש הנוכחי במסגרת הליך שיארך שעה אחת בלבד. המנגנון שנקבע הוא מעין פשרה בין השיטות השונות שהשניים רצו – ינאי העדיף את שיטת ה"וואן שוט" (כלומר, כל צד מניח על השולחן הצעה אחת בלבד, ומי שנקב בסכום הגבוה יותר רוכש את חלקו של השני בסכום זה), בעוד שלוזון העדיף הליך של התמחרות (כלומר, הליך שבמסגרתו כל צד יכול להעלות בתורו את המחיר עד שהשני פורש). כך, לפי ההסכמות בין השניים, ההליך ינוהל בבת אחת, אך בשני טאקטים. לוזון הוא מי שיניח הצעה על השולחן וינאי יוכל או לקבל אותה, ואז אלומיי תמכור 50% ממניות אלומיי־לוזון לקבוצת לוזון, או שינאי יוכל להעלות את המחיר ב־10%, ואז אלומיי היא שתרכוש את החצי של קבוצת לוזון באלומיי־לוזון.
הפרידה הזו צפויה להיות יקרה לכל אחד מהצדדים. זאת, משום שבספרי קבוצת לוזון רשומה ההחזקה בדוראד לפי שווי שמשקף לתחנת הכוח כולה שווי של 3.45 מיליארד שקל. מכאן שמניות אלומיי־לוזון בדוראד משקפות שווי של כ־1.16 מיליארד שקל, כלומר שווי של כ־580 מיליון שקל לחלקו של כל אחד מהשותפים - וזהו למעשה המחיר המינימלי הצפוי במסגרת הבמב"י. בשוק מעריכים שקרבות האגו בין ינאי ללוזון עשויים להעלות את המחיר בצורה משמעותית.
מעל הבמב"י בין השניים מרחפת עננה – טענה מצד הפניקס, שמחזיקה ב־10% מדוראד, ואדלטק של משפחת אדלסבורג, שמחזיקה ב־18.75% ממניות התחנה, שלפיה הבמב"י בין אלומיי ללוזון מאפשר להפניקס ואדלטק להפעיל זכות סירוב ראשונה על כלל המניות של אלומיי־לוזון בדוראד. כלומר, שלא משנה מי ינצח בבמב"י, השותפים של ינאי ולוזון בדוראד יוכלו לרכוש במחיר הבמב"י את הנתח (33.75%) של אלומיי־לוזון בתחנת הכוח. לכלכליסט נודע כי בימים אלו לוזון וינאי עסוקים בהשגת חוות דעת משפטיות שינטרלו את הטענות הללו של הפניקס ואדלטק, שמתבססות, לשיטתן, על התקנון של דוראד. לטענת ינאי ולוזון, התקנון והפרשנות לו אינם כה חד משמעיים. עוד נודע כי במקביל לכך, בימים האחרונים נערכות שיחות בין לוזון, ינאי, אדלטק והפניקס בניסיון להגיע להסכמות שלפיהן הפניקס ואדלטק יוכלו לממש זכות סירוב רק בנוגע לחלק מהמניות של אלומיי־לוזון בדוראד. המדינה, שמחזיקה ב־37.5% מדוראד באמצעות החברה הממשלתית קצא"א, יכולה גם היא לטעון לחלקה בזכות הסירוב, אולם היא כבר קיבלה החלטה עקרונית שהיא מעוניינת למכור את ההחזקות שלה בתחנה, ולכן אין לה רצון לנקוט בצעד שיביא להגדלת ההחזקות בה.
לינאי ולוזון אין אינטרס לבצע את הבמב"י, אם בסופו של דבר שניהם יוותרו ללא החזקה עקיפה בדוראד בשל הפעלת מנגנון ההיפרדות. ומכיוון שקבוצת לוזון שלחה מכתב רשמי לאלומיי בנוגע להפעלת הליך הבמב"י, ובכך הקדימה את ינאי, שהצהיר שיעשה זאת מיד עם השלמת עסקת אלומיי, ינאי כעת מתעכב עם השלמת עסקת אלומיי, שכן השלמת העסקה תזניק את הבמב"י.
בשיחה עם כלכליסט הציג ינאי קו אחר. לדבריו, "אני התקררתי בכל הנוגע לדוראד. יש שם בעיות. חברת מיצובישי היפנית ביטלה את בניית הטורבינה שדרושה לפרויקט הרחבת התחנה (שמכונה "דוראד 2", ג"ח), ואישור לסקר מחייב – שיבטיח את חיבור דוראד 2 לרשת החשמל – יתקבל, אולי, רק באוקטובר. אז אני מעדיף שעמוס יקנה את החלק של אלומיי. יש כאן בעיות שאינן פתירות. יש גם את סוגיית הריכוזיות של אדלטק, שעשויה למנוע מדוראד להרחיב את התחנה, והיחסים בין אדלטק לעמוס הזויים. אם הוא רוצה, שיקנה. אין לי בעיה להישאר עם הנכסים האחרים של אלומיי". את הדברים האלו יש לקחת בעירבון מוגבל, כמובן, ואין לשלול שהם נאמרים במסגרת הטקטיקה של ינאי לקראת ביצוע הבמב"י במטרה "להרדים" את לוזון. מה גם שבעת שנחתמה עסקת רכישת השליטה באלומיי, שבוצעה ללא בדיקות נאותות, ינאי הסביר שהנכס המרכזי שאליו הוא לוטש עיניים הוא ההחזקה בדוראד. למעשה, מה שהניע את ינאי ולוזון סופית לצאת לבמב"י הוא הקרב על תפקיד יו"ר זמני של דוראד, ששניהם רוצים לעצמם. לוזון סיכם עם יתר השותפים שהוא ייכנס לתפקיד באופן זמני עם עזיבתה של יו"ר קצא"א מיכל עבדי־בויאנג'ו את התפקיד משום שמונתה לחשכ"לית, והדבר עורר את זעמו של ינאי, שטוען שלוזון פעל מאחורי גבו.
כך או כך, בשל לוחות הזמנים להשלמת רכישת השליטה באלומיי על ידי נופר, בימים הקרובים כל הנקודות יצטרכו להתחבר ולהתכנס, או להפך – להתפרק. או שימצא פתרון – בהסכמה או משפטי – לסוגיית זכות הסירוב בדוראד, ואז עסקת אלומיי תושלם והבמב"י יצא לפועל, או שלא. ינאי, מצידו, טוען שעסקת אלומיי תושלם בכל מקרה.
