מנועי הכסף
סוף עידן הגלובליזציה - הכלכלה משנה כיוון
פרופ׳ מנו טרכטנברג מתארח בפרק כפול מיוחד של פודקאסט מנועי הכסף של כלכליסט (מספר 368): מדוע הכלכלה נדחקה למושב האחורי לטובת משחקי כוח, התרומה של ה-AI לפיצול בין המדינות והדרישה החריגה מוושינגטון כשהגיעה לארץ משלחת אקדמאים מסין: "במשך שנים התרגלנו לעולם עם מעצמה אחת הגמונית. אבל העולם הזה נעלם; אנחנו בנקודת שבר היסטורית; העולם בו יש מעצמה אחת הגמונית נעלם״
השבוע בחלק הראשון של פרק מספר 368 של פודקאסט מנועי הכסף של כלכליסט עם הכלכלן והאסטרטג הראשי באגם לידרים אורי גרינפלד:
"אנחנו נמצאים בנקודת שבר היסטורית. אם עד לפני עשור ידענו באיזה עולם אנחנו חיים - עולם של מעצמה אחת הגמונית (ארה״ב) וגלובליזציה שבה ׳העולם הוא שטוח׳ - היום הסדר הזה קרס לנגד עינינו". את המילים האלו אומר פרופ' מנו טרכטנברג, מבכירי הכלכלנים בישראל, בחלק הראשון מבין שניים של הפרק המיוחד שהקלטנו.
השיחה עם טרכטנברג משרטטת תמונה של עולם נפרד מהסדר המוכר של העשורים האחרונים. טרכטנברג מתאר מציאות שבה חוקי הכלכלה נדרסים על ידי משחקי כוח, והשווקים הופכים לכלי משחק בזירה מסוכנת יותר. ״אנחנו נמצאים בתקופה מטלטלת ומרתקת", אמר טרכטנברג. ״במשך שנים התרגלנו לעולם שהוגדר היטב לאחר נפילת ברית המועצות ב-1991. היה קל לתאר את העולם ההוא. הייתה מעצמה אחת הגמונית, ארה"ב, שקבעה את כללי המשחק הגלובליים. הספר שהגדיר את התקופה היה ׳העולם הוא שטוח׳ של תומס פרידמן - הכל פתוח, הכל זז, אפשר לסחור בכל מקום. ארגון הסחר העולמי (WTO) חתר כל הזמן להורדת מכסים. זה העולם שהכרנו״.
אבל העולם הזה, לפי טרכטנברג, נעלם. ״אנחנו רואים את הסדר העולמי הקודם קורס לנגד עינינו. בעצם הוא כבר קרס, אבל טרם התהווה סדר עולמי אחר. אין דבר יותר מסוכן ומתעתע מאשר תקופות השבר האלה, שבהן העבר כבר איננו והעתיד טרם התהווה״. טרכטנברג משווה את התקופה הנוכחית לצמתים היסטוריים דרמטיים: 1918 (סוף מלחמת העולם הראשונה) ו-1945 (סוף מלחמת העולם השנייה). ״נשיא פינלנד אמר בדאבוס שאנחנו עוברים מתקופה של 'סדר' לתקופה של 'פוליטיקה של כוח'. אני מסכים איתו לחלוטין. הריקוד הכי נפוץ בפינלנד הוא טנגו, אבל גם הם מבינים שהמוזיקה השתנתה״.
אחת הנקודות המרכזיות בשיחה נוגעת לשינוי התפקיד של המכסים. אם בעבר מכס היה כלי כלכלי שנועד להגן על תעשייה מקומית או לייצר הכנסות למדינה, היום הוא נשק אסטרטגי. ״מכסים ככלי של מדיניות כלכלית? חשיבותם הלכה וירדה באופן סיסטמטי מאז מלחמת העולם השנייה״, מסביר טרכטנברג. ״הפעם האחרונה שבה הוטלו מכסים משמעותיים הייתה ב-1929, בטעות אדירה שהחריפה את השפל הגדול. מאז, הקונצנזוס הכלכלי היה ברור: מכסים זה רע לכולם״.
טרכטנברג מספק בפרק עדות אישית לגבי הלחץ האמריקאי על ישראל להתנתק מסין. ישראל, שנהנתה במשך עשור מהיכולת לרקוד על שתי חתונות - ברית ביטחונית עם ארה"ב ופריחה מסחרית מול המזרח - נאלצה לבחור צד, והמחיר היה מיידי. "העולם הקודם, העולם השטוח, התאים לנו ככפפה ליד. היינו בקשרים מצוינים עם כולם, נהנינו ממיקום גיאוגרפי אידיאלי בין האוקיינוס האטלנטי לפסיפיק, וההייטק שלנו פרח. אבל כשהסדר העולמי מתערער, זה פוגש אותנו מיידית״.
״בתשתיות, אין הרבה גורמים שיכולים להקים לך פרויקט בשנתיים ושזה יעבוד - הסינים הם אלופים בזה. עכשיו אנחנו צריכים לבחור צד״
טרכטנברג חושף בפרק את מה שהתרחש מאחורי הקלעים באקדמיה הישראלית: ״בזמנו נשלחתי על ידי הממשלה, כיו"ר ות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב שאחראית על תקציב ההשכלה הגבוהה, ש״ס), לבצר את הקשרים האקדמיים עם סין. חתמנו על הסכמים, הבאנו לארץ עשרות פוסט-דוקטורנטים סינים, הקמנו קרנות מחקר משותפות, הטכניון הקים שלוחה בסין. הייתי גאה בזה מאוד״. אבל אז הגיעה הדרישה מוושינגטון. "בשלוש השנים האחרונות היינו צריכים לעשות ׳אחורה פנה׳ - ביג טיים״, אמר טרכטנברג. ״זה התחיל עוד לפני טראמפ, בתקופת ביידן. האמריקאים אמרו לנו בצורה מפורשת ׳אתם לא יכולים'. הסיבה הייתה חשש לזליגת ידע טכנולוגי ומדעי לסין שיש לו השלכות ביטחוניות״.
להצטרפות לקבוצת הטלגרם של מנועי הכסף - לחצו כאן
טרכטנברג מרחיב על ההשלכות של הניתוק הזה. ״זה מגיע כמעט מיידית לסקטורים מתקדמים בתעשייה, כמו תשתיות, מטרו ורכבת קלה. פרשת נמל חיפה היא עד היום פצע פתוח שהם לא יודעים איך לאכול אותו. בתשתיות, אין הרבה גורמים שיכולים להקים לך פרויקט בשנתיים ושזה יעבוד - הסינים הם אלופים בזה. עכשיו אנחנו צריכים לבחור צד״. ואיך מגיבים בבייג'ינג? ״לא טוב״, מעיד טרכטנברג. ״אני יודע את זה ממקור ראשון. לישראל יש מעמד בסין שהוא חסר פרופורציה לגודלה, והשינוי הזה מאוד מפריע להם״.
בשיחה עלתה גם השאלה האם ההגמוניה של המטבע האמריקאי בסכנה. טרכטנברג מודה שהנתונים הבסיסיים של הכלכלה האמריקאית בעייתיים. "יש סדקים בנתונים הבסיסיים. איך יכול להיות שלמדינה עם יחס חוב-תוצר כל כך גבוה, שממשיכה לקיים גירעונות עתק, יש עדיין את המטבע הדומיננטי בעולם? כשהתוצר של סין (במונחי כוח קנייה) כבר עבר את ארה"ב, נוצר מתח בין הנתונים למציאות״.
עם זאת, טרכטנברג לא רואה את היואן הסיני מחליף את הדולר בטווח הנראה לעין. ״כדי שמטבע יהיה בינלאומי צריך סקטור פיננסי עמוק וחופשי - וזה משהו שלא יהיה כנראה בסין. מה שבאמת מערער את הדולר זו לא האלטרנטיבה הסינית, אלא אי-הוודאות שמייצר טראמפ. כשמנהיג משתמש בכלכלה ככלי ניגוח ויוצר כאוס, אתה לא רוצה להחזיק נכס שמאחוריו יש כל כך הרבה אי-וודאות. לכן אנחנו רואים את הזהב בשיאים״.
לקראת סיום, טרכטנברג מנתח את התמונה הגדולה והצביע על התכנסות נדירה ומסוכנת של שלושה משברים עולמיים במקביל. ״התקופה שאנחנו חיים בה היא יוצאת דופן לא רק בגלל השבר הגיאופוליטי״, הוא מסכם. "יש עוד שתי טלטלות ענק: התערערות הדמוקרטיות הליברליות. היה לנו מובן מאליו שהעולם שואף לשם, אבל המגמה התהפכה. יש נסיגה לדמוקרטיה פחות ליברלית, ועלייה של פופוליזם מסוכן שאין לו תחליף ברור.
בנוסף מציין טרכטנברג את הטלטלה הטכנולוגית עם ה-AI: הבינה המלאכותית היא ׳טכנולוגיה רב-תכליתית׳, כמו מנוע הקיטור או החשמל. השיבוש בשוק התעסוקה יהיה מסיבי, ומאזני הכוח בין תאגידים למדינות משתנים דרמטית - תראו את עשר החברות הגדולות בארה"ב היום לעומת לפני 20 שנה״.
למרות התחזית הקודרת, טרכטנברג מוצא נקודת אור אופטימית דווקא בישראל: ״אם יש משהו חיובי שמאפיין אותנו, זו יכולת אדפטציה - להמציא את עצמנו מחדש. בעולם של כאוס ושינויים מהירים, מי שמצליח להרים ראש הוא מי שלא מפחד משינוי ויודע לזוז מהר. למגזר העסקי והאזרחי בישראל יש יתרון עצום בעולם כזה, ועל זה אנחנו יכולים להיות גאים״.
האזנה נעימה!
