הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
משרדי חברת NeuroKaire ברחוב יגאל אלון בתל אביב הם הדבר הכי רחוק ממשרדים של חברת הייטק ישראלית טיפוסית, מהסוג שמאכלס את מגדלי הפאר שמסביב. החניון חשוך ומלוכלך, המעלית חורקת, על שוער בכניסה אין מה לדבר, גם לא על נוף לים. ההפתעה הגדולה ממתינה מעבר לדלתות הרחבות של המשרדים: מיקרוסקופים ענקיים, רובוטים מתוחכמים במיוחד והציוד הרפואי המתקדם מסוגו בעולם, שיחד מאפשרים לבצע את אחת המשימות הביולוגיות המורכבות שקיימות: להפוך תאי דם רגילים לתאי מוח אנושיים.
"יכולנו לשבת, כמו כל הסטארט־אפים האחרים, באחד ממגדלי ההייטק באזור, אבל פשוט לא הסכימו שנכניס לשם את כל הציוד שלנו", מסבירות ד"ר טליה כהן־סולל וד"ר דפנה לייפנפלד את הסיבה הפרוזאית לכך שהתמקמו בקומה 2 בבניין האפרורי. ויש עוד סיבה, פרקטית, שמתאימה לפרופיל ה"נשי" של החברה, שמעסיקה 30 עובדים — רובם נשים עם תארים מתקדמים בביולוגיה וכימיה, ורבות מהן עולות חדשות. "ברור שהמגדלים מסביב זוהרים", אומרת כהן־סולל, "אבל גם חשוב לנו מאוד לא להוציא כסף על מה שלא חובה. וגם היה חשוב לנו המיקום, מכיוון שבתחילת הדרך אחת מאיתנו גרה בירושלים והשנייה בחיפה. משרד ליד דרך השלום היה סוג של באמצע".
אחרי ההסברים הרציונליים האלה, כהן־סולל ולייפנפלד יכולות לעבור ולספר על הטכנולוגיה פורצת הדרך של NeuroKaire, שייסדו ב־2018, והיא באמת שומטת לסתות. הפיתוח של השתיים מאפשר לחברה ליצור מעין דגם של "מוח בצלחת", כאשר השימוש הנוכחי הוא התאמה של תרופות נוגדות דיכאון למטופלים במהירות, על סמך בדיקת דם פשוטה. היכולת הזאת כבר מיושמת בחלק מקופות החולים בישראל, וביולי האחרון, בצעד שיש לו משמעויות דרמטיות לגבי המשך דרכה של NeuroKaire, היא אושרה לשימוש בארצות הברית בתוכניות ביטוח הבריאות המרכזיות מדיקייר ומדיקייד.
זה עשוי להישמע בנאלי, אבל כל מי שאי פעם נטל כדורים נגד דיכאון או מכיר מישהו שנוטל אותם יכול להבין מיד עד כמה היכולת שפיתחה החברה משנה מן היסוד את אופן הטיפול. אחת הבעיות המרכזיות והמוכרות בטיפול בדיכאון — מחלה שממנה סובלים לפחות חצי מיליארד אנשים בעולם ושמוגדרת הסיבה השנייה בשכיחותה לתמותת בני נוער — היא הזמן הארוך שנדרש כדי להתאים למטופל את התרופה הנכונה עבורו. בעולם המערבי יש כיום כ־70 תרופות שונות נוגדות דיכאון, ולרופאים לא היתה עד כה דרך לדעת איזו מהן תתאים לאיזה מטופל. ומכיוון שהתרופות הללו לא משפיעות באופן מיידי, כמו כדורים להורדת חום למשל, צריך ליטול אותן לפחות ארבעה שבועות כדי להבין אם הן עוזרות למטופל. זה תהליך ממושך מאוד ומתסכל מאוד, שכן מלבד האפשרות שבסופו יגלו המטופלים שכדור מסוים כלל לא אפקטיבי בעבורם, הם גם עשויים לסבול במהלך ההתנסות מתופעות לוואי קשות: מסחרחורות, דרך השמנת יתר ועד שקיעה בייאוש, שמביא לא מעט מהסובלים מהמחלה לוותר לגמרי על טיפול. הסטטיסטיקה בתחום מראה כי עד שהפסיכיאטר מצליח למצוא למטופל את התרופה שמתאימה ביותר עבורו ועד שהיא הופכת אפקטיבית, חולפים בממוצע 12–18 חודשים. זה זמן קריטי מבחינת חולים בדיכאון, והתהליך הממושך גם מגביר עלויות ועומס על מערכת הבריאות, מוריד את זמינותם של פסיכיאטרים ומעלה את הסיכון להתאבדות.
הבדיקה שפיתחה NeuroKaire מאפשרת קיצור משמעותי של התהליך המתיש: המטופל מוסר בדיקת דם רגילה, והטכנולוגיה של החברה תהפוך את תאי הדם הרגילים לתאי מוח של המטופל. במעבדה יחשפו את התאים האלה בבת אחת לכל סוגי נוגדי הדיכאון, כדי לבדוק איזה מהם יהיה היעיל ביותר עבור המטופל. בחלוף כ־40 יום בלבד הרופא המטפל יקבל דו"ח עם דירוג מדויק של התרופות האפקטיביות ביותר למטופל, שגם יגרמו לו למינימום של תופעות לוואי. תהליך הניסוי והטעייה הממושך והמתסכל ייחסך ממנו, וסיכויי ההצלחה יזנקו.
איך אפשר לראות במעבדה, ולא בתוך גוף החולה, האם תרופה מסוימת אפקטיבית למוח שלו?
לייפנפלד: "דגימות הדם מגיעות למעבדות שלנו בניו ג'רזי. שם מחכים להן אינקובטורים ומנדפים, שמכינים תרביות תאי מוח סטריליות. ואז אנחו מסתכלות עליהן במיקרוסקופ מיוחד, שאומנם נראה כמו מדפסת ענקית אבל עולה חצי מיליון דולר".
ואפשר לראות במיקרוסקופ תגובה שונה של נוירונים מתרופה לתרופה ומאדם לאדם? לדיכאון יש נראות?
"מה שעומד בבסיס מחלות הדיכאון הוא בעיה בתקשורת בין תאי העצב, כלומר בין הנוירונים במוח. הנויורונים מתקשרים ביניהם באמצעות אותות חשמליים וכימיים, ואנחנו יודעות להסתכל במיקרוסקופ ולכמת את העלייה ביכולת של הנוירונים לתקשר ביניהם. וכן, כשהם נחשפים לתרופה יעילה רואים עלייה בקישוריות וחזרה לתקשורת בריאה בין הנוירונים".
לייפנפלד: "מה שעומד בבסיס מחלות הדיכאון הוא בעיה בתקשורת בין הנוירונים במוח. אנחנו יודעות להסתכל במיקרוסקופ ולכמת את העלייה ביכולת של הנוירונים לתקשר ביניהם כשהם נחשפים לתרופה יעילה"
4 צפייה בגלריה
מעבדת NeuroKaire בניו ג'רזי. "כשתאי המוח נחשפים לתרופה יעילה רואים עלייה בקישוריות וחזרה לתקשורת בריאה בין הנוירונים"
(צילומים: NeuroKaire)
"כשטליה סיפרה לי על הטכנולוגיה הזאת, נדהמתי"
המנכ"לית כהן־סולל (42), שבעת הריאיון נמצאת רגע לפני לידת ילדה השלישי, מובילה את הפן המחקרי של NeuroKaire, ואילו לייפנפלד (53), שלה ארבעה ילדים, היא סמנכ"לית האסטרטגיה, שמובילה את הפעילות העסקית של החברה. השתיים הכירו ב־meet up, מפגשים שמתקיימים בתעשיית ההייטק למטרות מינגלינג והחלפת רעיונות, שלרוב אינם מניבים הרבה מעבר לקוקטייל איכותי ושיחה נעימה. אבל במקרה של כהן־סולל ולייפנפלד, המפגש שאליו הגיעו, שעסק במצב הנשים בהייטק, היה אירוע משנה חיים. הן דיברו קצת על החידושים האחרונים בפסיכולוגיה ונוירולוגיה, תחום ההתמחות של שתיהן, אבל כשלייפנפלד ראתה עד כמה כהן־סולל נלהבת מהאפשרות להפוך תאי דם רגילים לתאי מוח, סקרנותה ניצתה.
כהן־סולל גדלה בבריטניה ועברה לארצות הברית בזמן שלמדה לדוקטורט באוניברסיטת קולומביה, אבל עלתה באותה תקופה לישראל לאחר שנישאה לבחור ישראלי שהכירה במהלך לימודיה. לייפנפלד, חיפאית במקור, שבה גם היא מתקופת מחקר ממושכת בארצות הברית, שכללה פוסט־דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. בעוד כהן־סולל עסקה במשך השנים ברפואה מחקרית נטו, לייפנפלד התמחתה בהיבטים העסקיים של הרפואה ובתחום הלוהט ביותר בה: רפואה מותאמת אישית. כדי לפתח את הפעילות הזאת היא גם גויסה לטבע על ידי מייקל היידן, מדען בעל שם עולמי ומי שהיה אז מספר שתיים בחברה. אבל המערבולת שאליה נקלעה טבע ב־2016 גרמה לה לשקול את המשך דרכה.
"זו היתה תקופה מאוד לא פשוטה בטבע, אלפי עובדים פוטרו, והבנתי שלמרות שנשארתי בתפקידי, לא יהיו לי תקציבים לפיתוח תחום הרפואה המותאמת אישית שלשמו גויסתי", נזכרת לייפנפלד. "ואז פגשתי את טליה, שסיפרה לי על הטכנולוגיה המדהימה הזאת, שיכולה להפוך תאי דם לתאי מוח כדי לקבל שיקוף של המוח, ונדהמתי. הגבתי בדיוק כפי שמגיבים היום אנשים כשמתארים להם את הטכנולוגיה הזאת בפעם הראשונה".
מהמפגש האקראי בין השתיים נולד המפץ שהן מכנות "מוח בצלחת" (brains in a dish) — טכנולוגיה שמחברת באופן מושלם בין שני תחומי ההתמחות שלהן — מחקרים על תאי מוח שמופקים מתאי דם רגילים, לצורך יישומים של רפואה מותאמת אישית. הבסיס לטכנולוגיה, מסבירה כהן־סולל, הוא פריצת דרך של המדען היפני זוכה הנובל מ־2012 פרופ' שיניה יאמאנקה, שהמחקר שלו הראה שבאופן הפוך מכפי שחשבו, ניתן גם להפוך תאים בוגרים לתאי גזע. תאי גזע הם תאים "ראשוניים" שנוצרים בעובר, שעדיין לא עברו תהליכי התמיינות סופיים לסוגים שונים של רקמות, ולכן יכולים להפוך לכל סוג של תא בגוף האדם. יש להם חשיבות עליונה בטיפול במחלות שדורשות השתלת מח עצם, וכיום קיימים בנקים של תאי גזע שאוספים דם טבורי לאחר הלידה כדי לשמר אותם. פריצת הדרך של יאמאנקה, שגילה שאפשר ליייצר תא גזע מתא דם בוגר בגוף, מפשטת ומוזילה מאוד את השימוש בתאי גזע.
כהן־סולל ולייפנפלד לקחו את העיקרון הזה ומתחו אותו הלאה — קודם NeuroKaire הופכת את תאי דם לתאי גזע, ובשלב הבא הן הופכות אותם לתאי מוח. פיתוח הטכנולוגיה והפטנטים ש־NeuroKaire רשמה פרסמו אותן בקהילה המדעית בעולם, ואף הביאו למועצה המייעצת של החברה את הפסיכיאטר והחוקר בעל השם העולמי פרופ' סטיבן סטאל (Stahl), מחברו של אחר ממדריכי הפסיכופרמקולוגיה החשובים בעולם. יחד עמו פרסמו השנה כהן־סולל ולייפנפלד מאמר מקצועי חשוב על חידושים בטיפול בדיכאון, שמתמקד ברפואה מותאמת אישית.
איך מגיעים עוד לפני גיל 40 לפסגת המחקר הנוירולוגי?
"לצערי הרב בגיל מוקדם מאוד התחלתי להתמודד עם בני משפחה שלקו במחלות נפש", אומרת כהן־סולל. "למדתי להבין את הדקויות של העולם הזה והוא משך אותי לנוירולוגיה. זה מה שלמדתי באוקספורד ומשם המשכתי לדוקטורט ב־UCL (University College of London)". בגיל 28 כבר השלימה את הדוקטורט, אבל עדיין הרגישה שהיא לא מבינה מספיק לעומק כיצד עובד המוח. "יכולתי לבחור מבין 613 המעבדות בתחום המוח ב־UCL, כי הייתי בתוכנית מיוחדת למצטיינים שאיפשרה לי לעשות כל מה שארצה, אבל מבחינתי זה היה כמו תרי"ג מצוות, כי מה שרציתי זה לעזור לעולם בריאות הנפש. לאחר הדוקטורט המשכתי לחמש שנים באוניברסיטת קולומביה בפוסט־דוקטורט ועבדתי עם מעבדות תאי הגזע המתקדמות ביותר בעולם. בין היתר עבדתי בבית החולים 'סלואן קטרינג ממוריאל', שבו הייתי מעורבת בפיתוח טיפול למחלת הפרקינסון באמצעות נוירונים שהופקו מתאי גזע. שם התחלתי לבדוק אם אפשר לטפל כך גם בסכיזופרניה, אבל המטרה של המחקרים שנערכו שם היתה לפתח תרופה אחת שתתאים לכולם. מצד שני, ראיתי איך תורמים עשירים מעניקים סכומי כסף עצומים כדי שנחקור מחלות מאוד ספציפיות, שהם או ילדיהם לקו בהן. זה דחף אותי להבנה שבתחומי הנוירולוגיה והפסיכיאטריה, המצבים שמהם בני אדם סובלים הם לעתים קרובות ייחודיים. הרי מבנה המוח של כל אחד מאיתנו שונה, ולכן התרופות לא יכולות להיות אחידות כמו אקמול".
בגיל 33, לאחר שפגשה את בעלה לעתיד, כהן־סולל הגיעה לישראל, שלא היתה זרה לה לחלוטין. "סבא וסבתא שלי חיו פה מאז שעלו אחרי מלחמת ששת הימים. כל קיץ הייתי בישראל אצלם, אך מכיוון שאני מאנגליה והם עלו מארצות הברית, תמיד דיברנו בינינו באנגלית ועד היום אני לא יודעת עברית כמו שצריך", היא מסבירה מדוע השיחה בינינו מתנהלת באנגלית.
כמו כהן־סולל, גם לייפנפלד תמיד נמשכה לתחום בריאות הנפש. היא התחילה תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, אבל בשלב מוקדם הרגישה שהוא לא מדעי מספיק עבורה ומצאה את עצמה עולה על מסלול לדוקטורט ברפואה בטכניון, עם התמחות בדיכאון. לאחר שסיימה אותו המשיכה לפוסט־דוקטורט בהרווארד. "הייתי שם שנתיים ושנאתי כל רגע", היא אומרת. "המדע היה מרשים, וזה מדהים מה שאפשר לעשות עם הכסף הגדול שזורם במקומות האלה, אבל הרגשתי כמו בורג מאוד מאוד קטן שלא עושה משהו בעל השפעה, וזה תסכל אותי".
לייפנפלד נשארה בארצות הברית עוד כמה שנים שבהן עבדה בחברות בתחום התרופות, ואז נחתה בטבע בניסיון לפתח את הרפואה המותאמת אישית גם מחוץ לגבולות האונקולוגיה - תחום שבו הרפואה המותאמת כמעט הפכה לפרוטוקול טיפול סטנדרטי. "זיהיתי ברעיון של טליה משהו שאפשר להקביל לעולם האונקולוגיה, כי מה שעושה בדיקת הדם שלנו היא סוג של ביופסיה למוח, והיא זו שמאפשרת את התאמת התרופות המדויקת ביותר לפי סוג ואופי הגידול", היא אומרת.
לייפנפלד: "בשני שלישים מהמקרים התרופה נוגדת הדיכאון הראשונה שרופא רושם לא עובדת על המטופל. תוצאות הבדיקה שלנו, שכוללת את כל התרופות, יאפשרו לרופאים לגלות תרופות חדשות שהם כלל לא רשמו עד היום"
4 צפייה בגלריה
זוכה פרס נובל לרפואה פרופ' שיניה יאמאנקה. מחקרו, שעליו נשענים הפיתוחים של NeuroKaire, הראה שניתן להפוך תאי דם בוגרים לתאי גזע, ולא רק להפך
(צילום: Shizuo Kambayashi/AP)
"לכל אחד יש קונצרט דיכאוני משל עצמו"
שיתוף הפעולה בין השתיים יצא לדרך, ו־NeuroKaire החלה את דרכה בחלל עבודה משותף לסטארטאפים באוניברסיטה העברית שנקרא BioGiv. לאחר זמן לא רב הן החליטו שהרעיון שלהן אכן ניתן ליישום ויצאו לעצמאות. עד כה הן גייסו 25 מיליון דולר, 2 מיליון דולר בגיוס הסיד, מענק של 3 מיליון דולר מתוכנית "הורייזון" היוקרתית של האיחוד האירופי ומרשות החדשנות בישראל ושני גיוסים של 10 מיליון דולר כל אחד.
קרנות הון סיכון נרתעות לרוב מהשקעה בחברות עם טכנולוגיה שפיתוחה והפיכתה לפתרון יישומי נמשכים שנים, ועקב כך לא נרשמה התנפלות גדולה על NeuroKaire. את הסבב השני, בסך 10 מיליון דולר, הובילה קרן Greybird Ventures מבוסטון, ורק קרן ישראלית אחת השקיעה בה — מירון קפיטל. בימים אלה, לאחר קבלת האישורים הרגולטוריים והכיסוי הביטוחי לבדיקה היקרה — כ־600 דולר מחירה — כהן־סולל ולייפנפלד עסוקות בבנייה מחדש של החברה והפיכתה מגוף מחקרי לגוף עסקי. ככזה נדרשים עבורו עובדי שיווק ומכירות, בעיקר בארצות הברית, ועובדים נוספים למעבדת פענוח הבדיקות בניו ג'רזי, שיש כיום שישה עובדים בלבד. לדבריהן, "כדי לבנות את הפורמט החדש של החברה ולהכין אותה להפיכתה למסחרית, נצא בקרוב לעוד סבב גיוס הון".
כיום לחברה עדיין אין הכנסות, אבל לייפנפלד מעריכה שעם כניסת הבדיקות לתוכניות הביטוח הרחבות בארצות הברית, כבר בשנה הבאה הן יוכלו למכור כ־2,000 בדיקות ברבעון, ובתוך חמש שנים, עם הרחבת ספקטרום המחלות שהבדיקות שלהן יוכלו להתאים להן תרופות, המכירות עשויות להגיע ל־100 מיליון דולר בשנה. ההכנסות יגיעו ברובן מחברות הביטוח שמכסות את הבדיקה בארצות הברית, ובישראל מקופות החולים כללית ומאוחדת, שהביטוח המשלים שלהן מכסה את עלות הבדיקה.
אם כך הצלחת החברה תלויה בשאלה אם רופאים יאמצו את הבדיקה, או שיעדיפו להמשיך בתהליך המוכר של ניסוי וטעייה. הרי בסופו של דבר, ברוב המקרים, החולים מסתדרים עם ציפרלקס או פרוזאק גם אם הם סובלים מתופעות לוואי.
כהן־סולל: "נכון. נוגדי דיכאון נרשמים בעיקר על ידי רופאי משפחה ולא פסיכיאטרים, והם אוהבים ומכירים מקרוב בערך ארבע תרופות. אצל רובם הבחירה בתרופה זו או אחרת לא נשענת על בסיס מדעי — היא פשוט תרופה שהם אוהבים. הם נותנים אותה, מחכים בין 6 ל־12 שבועות לראות אם היא עובדת במינונים שונים, ואם היא לא — או שתופעות הלוואי קשות מדי — הם עוברים לתרופה הבאה. לפי הנתונים בתחום, ב־67% מהמקרים התרופה נגד דיכאון הראשונה שהרופאים רושמים לא עובדת. לעומת זאת תוצאות הבדיקה שלנו, שכוללת את כל התרופות הקיימות, יאפשרו לרופאים לגלות תרופות חדשות שהם כלל לא רשמו עד היום. עד סוף השנה נקצר את זמן קבלת התוצאות משמונה לשישה שבועות, ומ־2027 הן גם יהיו זולות יותר ב־50% מכיוון שבעוד שנתיים יפוג הפטנט על הטכנולוגיה של יאמאנקה להפיכת תאים בוגרים לתאי גזע. וצריך לזכור גם שמבחינת המבטחים, העלות הממוצעת של יישום שיטת הניסוי והטעייה בתהליך התאמת התרופה היא 7,000 דולר, כך שעלות הבדיקה שלנו כבר לא נראית יקרה כל כך".
מהניסיון שצברתן עד כה ראיתן הבדלים משמעותיים בין מטופלים, או שמתברר שהתרופות הפופולריות הן גם אלה שמתאימות לכולם?
"זו היתה גם השאלה שסטיבן סטאל שאל אותנו לפני שהצטרף לחברה, אבל כל הדו"חות שקיבלנו מראים הבדלים משמעותיים ואף דו"ח לא נראה דומה לאחר. יתרה מזאת, קיבלנו פידבק מהרופאים שאכן תרופות שדורגו נמוך בדו"חות שהבדיקה שלנו הפיקה לא השפיעו על המטופל הספציפי".
יש לכן השערה ממה נובעים ההבדלים בין האנשים? האם זה סוג הדיכאון שהם לקו בו, הסיבות לדיכאון או מבנה האישיות והמוח הספציפי שלהם?
"זו שאלה מחקרית שכמובן מעסיקה אותנו, ואם נמצא את התשובה לה כנראה נקבל פרס נובל", מחייכת כהן־סולל. "ביליתי 12 שנה בניסיון להבין טוב יותר את המוח ואת הקונצרט המיוחד שכל אחד יוצר, אבל אנחנו עדיין לא מבינים לגמרי את ההבדלים. מה שאנחנו הצלחנו לעשות זה לבנות את המודל של המוח שלך, ולתת את המענה לסימפוניה הספציפית של הדיכאון שלך. מחקרים מראים שבעוד שנטייה לדיכאון עוברת בתכונות הגנטיות, יש גם תכונות נרכשות, כך שאם גדלת עם אמא דיכאונית בבית, זה ישפיע גם על איך שהמוח שלך 'חווט' בתהליך ההתבגרות שלך. ידוע גם שיש סוגים שונים של דיכאון, ולכן התפיסה כיום היא שכמו במחלות הסרטן, תחום הטיפול בדיכאון מאוד מתאים לרפואה מותאמת אישית. פסיכיאטריה יכולה להפוך לתחום השני בגודלו אחרי אונקולוגיה בתעשייה המתפתחת הזו".
כהן־סולל: "אם נגלה מה הסיבות לדיכאון אצל בני אדם, כנראה נקבל פרס נובל. ביליתי 12 שנה בניסיון להבין יותר את המוח ואת הקונצרט המיוחד שכל אחד יוצר, אבל אנחנו עדיין לא מבינים לגמרי את ההבדלים"
4 צפייה בגלריה
תצפיתניות שורדות 7 באוקטובר בריטריט הילינג בתאילנד, 2024. "גם פוסט־טראומה מתבטאת בקשר בין הנוירונים במוח"
(צילום: חוד החנית)
"נוגדי דיכאון זו רק התחנה הראשונה שלנו"
דיכאון הוא מחלה נפוצה מאוד, אבל בישראל של סוף 2025 מדובר בבעיה אקוטית במיוחד, לאחר שנים של טלטלה חברתית ומלחמה ממושכת. מסקר שערך באחרונה משרד מבקר המדינה עולה כי כשליש מהנשאלים דיווחו על תסמיני פוסט־טראומה או דיכאון ברמה בינונית או חמורה וכחמישית על תסמיני חרדה. במילים אחרות, כמעט מיליון אנשים בארץ סובלים מתסמינים כאלה או אחרים של דיכאון או חרדה, ובגלל העומס החריג שנוצר על מערכות בריאות הנפש, זמן ההמתנה עד לקבלת טיפול בקופת חולים עומד על יותר מחצי שנה.
רוב הסטארט־אפים הישראליים בתחום הרפואה כלל לא מתעניינים בשוק המקומי, אלא מכוונים לארצות הברית ולאירופה, אבל אתן הכנסתן את הבדיקה שלכן גם לקופות החולים בישראל. האם זה קשור לעלייה במקרי הדיכאון והפוסט־טראומה בעקבות המלחמה?
לייפנפלד: "לפי ההסכמים שלנו עם קופות חולים, 75% מהישראלים יקבלו כיסוי לבדיקה וזה משהו שהיה לנו חשוב במיוחד גם לאור התקופה הנוכחית, אבל גם מתוך הערכה שרופאים בישראל יאמצו אותה מהר. בישראל יש תרבות ייחודית של אימוץ מהיר של חידושים ופחות רתיעה שמאפיינת תרבויות אחרות. מבחינתנו, עצם העובדה שנמצאה הדרך להכניס את הבדיקה שלנו לקופות חולים היא מרגשת מאוד".
האם יש אפשרות להרחיב את הבדיקות שלכן גם להתאמת תרופות ספציפיות לפוסט־טראומה?
"הקישוריות העצבית עומדת בבסיס הרוב המכריע של מחלות הנפש, וגם פוסט־טראומה מתבטאת בקשר בין הנוירונים במוח. ההתפתחות המרכזית בתחום הזה כיום היא מעבר לטיפול בתרופות פסיכדליות, שמשפיעות על הקישוריות בין הנוירונים ולכן הן נבחנות במקביל גם לטיפול בדיכאון — אבל אף אחת מהתרופות האלה עדיין לא אושרה לשימוש על ידי ה־FDA. בחנו גם את נושא הטיפול בקטאמינים במסגרת שיתוף פעולה עם הסטארט־אפ הישראלי קלקסיו, שמפתח אותם כטיפול לפוסט־טראומה, וראינו שאנחנו יכולים להבחין ולנתח את ההשפעה של הקטאמינים על המטופלים שסובלים מפוסט־טראומה".
מה לגבי תחרות? לא ייתכן שאף אחד לא חשב לפניכן להתאים את נוגדי הדיכאון למטופלים.
לייפנפלד: "היו ניסיונות לבצע בדיקות מטאבוליות או לחלופין לעשות למטופלים בדיקת EEG. הבדיקות המטאבוליות מתייחסות רק לאופן שבו החולים מעכלים את התרופות וכמה זמן הן נותרות בגוף שלהם, אבל מהתוצאות שלהן אפשר להסיק מסקנות מסוימות רק לגבי תופעות לוואי. ואילו EEG היא בדיקה מסובכת למדידת פעילות חשמלית במוח שדורשת חיבור של המטופל לאלקטרודות — מה שלא דומה לבדיקת דם פשוטה. ובסופו של דבר גם התוצאה שמתקבלת מבדיקת ה־EEG תאמר לך אם באמת המטופל סובל מדיכאון ושהוא זקוק לתרופה, אבל היא לא תאמר לך איזו תרופה הוא צריך לקחת".
ואם זה כל כך מוצלח, מה הסיכוי שלכן להישאר חברה עצמאית שפועלת בשוק הפארמה, שבו רוב השחקנים הם כרישים גדולים?
"יש בשוק חברות שמבצעות בדיקות שמייצרות הכנסות של 150 מיליון דולר ושומרות על עצמאות. אנחנו לא מתכוונות להישאר חברה שמבצעת רק בדיקות להתאמת תרופות נגד דיכאון — זו רק התחנה הראשונה שלנו מכיוון שזה השוק הגדול ביותר: 6 מיליארד דולר בשנה. באמצעות אותן בדיקות דם יהיה אפשר להתאים תרופות להתקפי חרדה ולהפרעות קשב וריכוז (ADHD) ואלו שני התחומים שניכנס אליהם בשנה הבאה. תרופות נגד התקפי חרדה הן שוק של 1.8 מיליארד דולר, ושל הפרעות קשב וריכוז, 2.5 מיליארד דולר נוספים. יחד עם אלצהיימר, סכיזופרניה, פרקינסון, הפרעה דו־קוטבית וטרשת נפוצה, העולם הזה של "מוח בצלחת" מגיע ל־20 מיליארד דולר, כך שמדובר באוקיינוס כחול ענק מבחינתנו".
