הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
1נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון אוהב ללוות את דבריו במצגות עם הרבה מאוד גרפים. חלק מהם כמעט בלתי קריאים, חלק מהם מאירי עיניים. כזה הוא למשל הגרף הקבוע שנקרא מספר 7, ובו תחזית בנק ישראל לאינפלציה בחודשים הבאים. הגרף הזה חביב עליי במיוחד לא רק משום שהוא מספק הצצה לעתיד, אלא גם משום שאפשר תמיד לחזור אליו — גרסה מעודכנת שלו מוצגת בכל החלטת ריבית — ולבדוק את יכולת החיזוי של הבנק.
גם השבוע, בהחלטה להוריד את הריבית ב־0.25%, ל־4.25%, גרף 7 הפציע, והציג תחזית אופטימית למדי — בשנה הקרובה האינפלציה תיכנס עמוק עמוק לתוך טווח היעד שלה, כלומר תנוע סביב 2% בשנה. זה אחלה, כי סביבת אינפלציה נורמלית תאפשר, בהמשך, חזרה לשיעור ריבית נורמלי. אינשאללה שכל החיים שלנו יהיו נורמליים.
הבעיה היחידה עם התחזית הזו היא שכבר ראינו אותה. באותו הגרף, באותה המצגת, שוב ושוב, וזה עוד לא קרה. שוב ושוב בנק ישראל העריך שהאינפלציה בישראל תיכנס "בשנה הקרובה" עמוק לטווח היעד, שוב ושוב האינפלציה לא הקשיבה. אולי קשה לה עם גרפים מאירי עיניים.
נחזור, למשל, להורדת הריבית הקודמת ב־0.25%, שעליה החליט הבנק בינואר 2024. גם אז, לפי גרף 7, האינפלציה היתה אמורה להתכנס לתוך טווח היעד, ובתוך חצי שנה להיות 2.3%. חצי שנה חלפה, הגענו ליוני, האינפלציה היתה 2.8%. וזה פספוס. לא רק פספוס של 0.5%, זה פספוס של המגמה כולה. במקום לרדת ולהישאר נמוכה האינפלציה ירדה מעט ושוב עלתה. בקיצור, בנק ישראל טעה לגמרי.
הטעות הזו נבעה בעיקר מהערכה לא נכונה לגבי התפתחות המלחמה. בתחילת 2024, אחרי ארבעה חודשי לחימה, בבנק ישראל האמינו — כמו ישראלים רבים — שהכל ייגמר בתוך כמה חודשים, או שלפחות נעבור את השיא, והכלכלה תתאושש. אבל לאמצע 2024 כבר הגענו אחרי התרחבות המלחמה, הורדות של דירוג אשראי ופגיעה משמעותית ועמוקה יותר במשק. המציאות לא התכתבה עם התחזיות, ולא ראינו הורדות ריבית נוספות.
האם הפעם זה יהיה אחרת?
התשובה לשאלה הזו לא מצויה בבנק ישראל כי אם מעבר לכביש, במשרד ראש הממשלה. אם המים ששופך הממשל האמריקאי על המלחמה יכבו אותה לחלוטין, סביר להניח שהאינפלציה תמשיך לרדת. אבל אם הגחל הלוחש יידלק מחדש, בדמות עוד מלחמה בצפון, או מול איראן או בכל חזית אחרת, גם את התחזיות החדשות יהיה אפשר לזרוק לפח. וסימני השאלה אינם רק ביטחוניים: אם הממשלה לא תפגין את אותה האחריות הכלכלית שמפגין בנק ישראל, אם למשל היא תפזר כסף על הציבור בלי סוף, הנגיד יתקשה לעמוד בפרץ לבד.
מי שאחראי להתייקרות המשכנתא שלכם ולמיחזור בתנאים גרועים אינו בנק ישראל, ואלה אינם הבנקים. אלא המנהיגים, אלה שמשכו את המלחמה מאינטרסים פוליטיים
2כי למרות הפספוס בתחזיות, צריך להתעכב רגע על ההבדל בין שני הצדדים של הכביש ההוא בירושלים. בין ההתנהלות של בנק ישראל ושל הוועדה המוניטרית להתנהלות של הממשלה ושל המערכת הפוליטית.
כמעט שנתיים שבנק ישראל לא הוריד את הריבית. במשך התקופה הזו הוא היה נתון ללחצים אדירים לעשות זאת בכל זאת. הפוליטיקאים רצו ריבית יותר נמוכה, ולעזאזל המציאות הכלכלית. במשך כל התקופה הזו גם צפו רעיונות עוועים לסיוע ממשלתי לנוטלי משכנאות שהריבית הגבוהה חונקת אותם. גם עכשיו מסתובב רעיון כזה, שמגיע, לא פחות, ממשרד ראש הממשלה עצמו. כן, אנחנו בשנת בחירות.
הפוליטיקאים הם לא היחידים שרוצים ריבית נמוכה, ושלוחצים על הבנק להוריד אותה. יש גם את שאר האינטרסנטים שירוויחו מזה — התעשיינים, הקבלנים, הקמעונאים. כולם הזדעקו בשנתיים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, שבלי הפחתת ריבית המשק יכרע וישקע ויגווע. אבל הפוליטיקאים הם האלימים מכולם. שר האנרגיה אלי כהן הגדיר את נגיד בנק ישראל "מנותק", שר האוצר בצלאל סמוטריץ' איים עליו שאם לא יוריד את הריבית הוא, סמוטריץ', יוריד מסים. בנק ישראל המשיך להדוף גם את המתקפות האלה.
הדינמיקה הזו היא לא המצאה ישראלית, ובטח לא המצאה של השנתיים האחרונות. במדינות רבות בעולם, מארצות הברית עד טורקיה, הפוליטיקאים רוצים ריבית נמוכה, ועכשיו. לעומתם, אנשי המקצוע בבנק המרכזי — ככל שיש כאלה, וככל שהם נהנים מעצמאות — טורחים לבחון את הנתונים בדקדקנות, להעריך הערכות מדודות, לנהל סיכונים בהתבסס על כל המידע והניסיון, ולקבל החלטות מושכלות בהתאם. אנשי המקצוע לא תמיד צודקים; כל הבנקים המרכזיים פספסו את המועד הנכון להעלות את הריבית ביציאה מתקופת הקורונה. אבל לפחות מערכת ההפעלה שלהם מקצועית ולא פוליטית. לפחות הניסיון שלהם כן.
שוו בנפשכם איך היתה נראית המציאות אם בנק ישראל לא היה מצליח לעמוד בלחצים הפוליטיים. הריבית היתה מזגזגת מעלה־מטה, וההשתלטות על האינפלציה לא היתה נמשכת שלוש שנים אלא עשר. דמיינו גם את ההפך — איך היתה נראית המציאות אם הפוליטיקאים לא היו בזים לאנשי המקצוע במשרדי הממשלה ובגופים הציבוריים אלא מקבלים החלטות שמתבססות על המלצות של מומחים. איזו מדינה זו היתה יכולה להיות.
בינתיים, עד שנגיע לשם, צריך לחלוק שפע של מחמאות לנגיד בנק ישראל ולוועדה המוניטרית, שעד כה הצליחו לנווט את המשק במים הסוערים של האינפלציה העולמית, החקיקה המשפטית והמערבולות שהיא הביאה איתה, והמלחמה הממושכת והקשה. להוביל את המשק לנחיתה רכה בתנאים האלה זה חתיכת הישג. אם אתם מוחאים כפיים לטייס אל על ברגע הנגיעה בקרקע, בשלב הזה אתם צריכים לצאת אל המרפסות למחוא כפיים לאמיר ירון.
3ועדיין, הריבית גבוהה. והרבה מאוד ישראלים מרגישים את זה בכיס. ההחזר החודשי של המשכנתא גבוה, וכשהוא נהיה גבוה מדי — עוד ועוד ישראלים ממחזרים את ההלוואה, ונאלצים לעשות את זה בתנאים גרועים, בגלל אותה ריבית גבוהה.
לפני שלוש שנים, בנובמבר 2022, היינו אחרי כמעט שנה של העלאות ריבית, והיא היתה 3.25%. ישראלים רבים הרגישו את העלייה בהחזר החודשי, אבל היתה להם תקווה שהמגמה תיעצר ותתהפך. לכן שיעור המיחזור של המשכנתאות היה יחסית נמוך — רק 6% מהמשכנתאות החדשות באותו החודש היו ממוחזרות. אחר כך הריבית המשיכה לעלות, עד לשיא, 4.75%, במאי 2023, וההחזרים המשיכו לתפוח. בספטמבר 2023, לפני המלחמה, 31% מכלל המשכנתאות החדשות כבר היו ממוחזרות. בינואר 2024, כשבנק ישראל צפה שהאינפלציה תתכנס, לא פחות מ־51% מהמשכנתאות החדשות היו מיחזור. אלה בערך המספרים בכל השנתיים האחרונות, שליש עד חצי.
צריך להבהיר את המשמעות של העניין: בשנתיים האחרונות מיחזור משכנתא היה צעד נואש. בטווח הקצר הוא הקל את ההוצאות החודשיות, אבל בטווח הארוך יש לו מחיר כבד. כי במשכנתא שנלקחה במקור לפני שהריבית התחילה לעלות הריביות היו טובות מאוד, הכי טובות, היסטורית. כשממחזרים אותה בתקופה של ריביות גבוהות משמעותית, נדפקים למשך שנים.
הנה מספרים, לדוגמה: מי שלקח משכנתא של מיליון שקל שנלקחה בינואר 2022 ל־25 שנה היה מחזיר לבנק ריבית של כ־270 אלף שקל, אולי אפילו פחות. מי שלא היתה לו ברירה ומיחזר את המשכנתא הזאת, אחרי שהחזיר רק משהו כמו 60 אלף שקל, נאלץ לקחת אומנם פחות כסף הפעם אבל לפרוס את ההלוואה על פני 30 שנה, כדי לצמצם את ההחזר החודשי, ובריביות הרבה יותר קשוחות. בהלוואה החדשה הזאת, הריביות כבר יצטברו לכ־800 אלף שקל.
כן, פי שניים ריביות, עוד 500 אלף שקל. מה יכולתם לעשות עם ה־500 אלף שקל האלה במקום לשלם אותם לבנק...
זה נכון שב־30 השנים הבאות הריבית עוד תרד, ויהיה אפשר למחזר את המשכנתא שוב, אבל הריבית לא תרד כל כך מהר. הנגיד מדבר על ירידה מתונה מאוד, של פחות מ־1% בשנה הקרובה. ההחזר של המשכנתא, לעומת זאת, דופק בכל חודש.
שיהיה ברור — במלחמה לא היתה לבנק ישראל ברירה אלא להשאיר את הריבית גבוהה. הורדתה היתה מחלישה את השקל ומגדילה את האינפלציה, ובסוף מתגלגלת לכך שלא היתה ברירה אלא להעלות את הריבית. וזה — מדיניות מוניטרית מזגזגת, לא אמינה — כבר נזק כבד, שהיה מוביל לאובדן אמון של השווקים במשק הישראלי. טוב שהיה לנו מבוגר אחראי על ההגה. אבל במכונית ללא בלמים, עם דלק שבוער בלי הפסקה, יש גבול למה שנהג אחראי מסוגל לעשות.
מי שאחראי להתייקרות המשכנתא שלכם ולמיחזור בתנאים גרועים אינו בנק ישראל, ואלה אינם הבנקים. אלא המנהיגים. אלה שמשכו את המלחמה, אלה שהעדיפו את האינטרסים הפוליטיים הצרים של הישרדות הממשלה מעל לכל. הריבית הגבוהה היא רק עוד אחד מהמחירים הגבוהים שהישראלים משלמים על הממשלה הזאת ועל המלחמה הזאת.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
