ליענקי קצבורג אין עיתון וגם לא אתר אינטרנט, ובכל זאת הוא אחד הצמתים המרכזיים של העברת מידע בחברה החרדית. הוא ככל הנראה הנציג הבולט מקרב אנשי התקשורת במדיה החדשה, זו של קבוצות הווטסאפ וקווי נייעס (מענה קולי טלפוני המספק עדכוני חדשות). לקבוצת התקשורת שלו, הפרגוד, יש קהל של יותר מ־200 אלף אנשים, שעוקבים אחרי הערוצים שלה בפלטפורמות השונות — ווטסאפ, טלגרם, נייעס, צ'אט במייל, אינסטגרם, טוויטר וטיקטוק. הם עושים את זה, בין השאר, משום שקצבורג לא חושש לגרד את גבולות המותר והאסור בעולמות התקשורת החרדית, ולפעמים גם לחצות אותם. בסטנדרטים של הקהילה, האתר שלו כמעט פרובוקטיבי, חושף חדשות שאחרים נמנעים מלחשוף וצילומים שלא תמצאו במקומות אחרים, מה שרק מגדיל את הקהל ומביא לקצבורג עוד ועוד ידיעות.
הפרגוד הוא עסק לכל דבר, שמפרסם בין השאר לא מעט חומרים תמורת תשלום של בעלי אינטרסים. אבל קצבורג אומר שהוא לא שם רק בגלל הכסף, אלא בגלל היצר — צורך עז לדווח, ואיתו איזה צורך פנימי עמוק "להוציא הכל החוצה", "להיות שופר של הציבור". הוא לא אוהב לדבר על ערכים ומהפכות, והוא סופג לא מעט ביקורת אבל נשאר, לדבריו, נאמן לקהל שלו, והרעב שלו לחדשות ולשטח מוביל אותו לשנות את פני החברה שבה הוא חי. "אני נותן במה לכולם, כל מי שבציבור", הוא אומר.
מה המשמעות של זה?
"למשל, כלי התקשורת החרדיים מתעלמים מהמשיחיסטים (חסידי חב"ד שמאמינים שהאדמו"ר שלהם עדיין חי, ושהוא המשיח — ש"ט). המשיחיסטים בכנס אחד ביד אליהו מביאים פי שבעה יותר אנשים מכל הכנסים בעולם החרדי, אבל אתרים כמו בחדרי חרדים או כיכר השבת לא יזכירו את זה. בעיתונים 'משפחה', 'המודיע', 'המבשר' אין משיחיסיטים. 20 שנה אסור לדבר עליהם. אני כן מכניס משיחיסטים. מאז שהפרגוד נפתח משיחיסטים נושמים, פתאום רואים אותם ושומעים עליהם. גם על הקהילה של ברלנד (הרב שהורשע בשלל עבירות, כולל מיניות, וריצה שתי תקופות מאסר — ש"ט) אומרים לי לא לכתוב, ואני כותב. בעבור שום סכום אני לא אסכים לא לכתוב עליהם. יש לו עשרת אלפים חסידים, הם עושים בלגן בעיריית ירושלים, אז מה הפתרון? לא לכתוב כלום, כאילו הם לא קיימים? הם קיימים".
חרדי מהמיינסטרים יגיד שזה אינטרס של הציבור שלכם, לא לכתוב למשל על המשיחיסטים, שהם "כופרים" או "משוגעים".
"מי אומר מי משוגע? אתה קובע מי משוגע? למה, כי הם אומרים שהאדמו"ר שלהם הוא המשיח? הרבה חסידים חושבים שהאדמו"ר שלהם הוא משיח, המשיחיסטים פשוט לא מסתירים את זה, הם אומרים את זה, ויש עשרות אלפים כאלו בארץ, אז אתה יכול להתעלם מהם? מי אתה בכלל שאתה מתעלם מהם? אני נותן במה לכולם, ואני לא מזלזל באף אחד". ואז הוא מוסיף: "מה שכן, ויז'ניץ מרכז זו כת" — ויז'ניץ מרכז הם חסידי האדמו"ר מנחם מנדל הגר, שידוע כמי שמטפח פולחן אישיות סביבו — "ואני כותב את זה כל פעם".
"העיתונות החרדית מתעלמת מ־99% ממה שמעניין את הציבור, כותבת רק על דברים יפים. אני כותב שוויז'ניץ מרכז זו כת, אני מעלה תיעודים של הטרדות מיניות, תיעודים של גניבות. אומרים לי 'זה לא יפה'. מה לא יפה בזה?"
לא כל מה שקצבורג עושה או אומר קל להכלה. למשל, כשהוא אומר "אני יודע על פגיעות מיניות של אדמו"רים מסוימים, ואני לא מפרסם את זה". הקווים המנחים שלו לעתים מבלבלים, בוודאי בעיניים חילוניות, וספציפיים מאוד לפוזיציה שלו. אבל הוא מאמין בביקורת גלויה, והוא מאמין, לפחות בבסיסו, שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. שפרסום הוא חשוב, לכולם. זו גישה שונה מאוד מזו שנהוגה בתקשורת החרדית כל השנים, עד היום.
"העיתונות החרדית מתעלמת מ־99% ממה שמעניין את הציבור, כותבת רק על דברים יפים", אומר קצבורג. "ויז'ניץ מרכז זו כת, למה אתם לא כותבים את זה? לי הציעו כסף כדי לא לכתוב את זה, אבל אני לא רוצה, ואני כותב את זה כל יום. והם לא כותבים גם על פגיעות מיניות, על הטרדות. עד היום לא כתבו על זה כמוני — אני הבאתי המון תיעודים של תוקפים מינית, ממש תוקפים מינית במצלמות האבטחה. ממש לאחרונה העליתי מקרה של תקיפה מינית, ובתוך כמה שעות תפסו את האיש. אני עוקב גם אחרי הטרנד של אנשים שלוקחים קופות צדקה מחנויות. היה טאבו כזה שאם בן אדם גונב ורואים אותו גונב במצלמות אבטחה, לא מעלים את זה כי זה לא יפה. מה לא יפה בזה? קיבלתי טלפון מאשה שהמחשב הנייד של הבן שלה עם כל המסמכים הרפואיים שלו נגנב, רואים אברך לוקח את זה, נראה ירא שמים, עם זקן ופאות והכל, פרסמתי את זה ותוך שלוש שעות הצדדים כבר ביקשו למחוק את זה, כי האברך החזיר ובכה. פעם לא היה לך איפה לפרסם את כל זה".
פרסום של דברים כאלה יכול לשנות את החברה?
"תחשוב שהפרגוד היה קיים ב־2005 ואחר כך, בכל הימים של סכסוך הירושה האלים בישיבת פוניבז'. כל רהיט שעף שם אז בקטטות היה מצולם ומגיע לכל העולם, התורמים לישיבה היו רואים את זה, משפיעים היו רואים את זה, שופטים, עורכי דין. אני למדתי אז בפוניבז', והייתי במצוקה מהסכסוך, היתה אלימות, איש הישר בעיניו יעשה. אור השמש היה יכול לפתור את זה. אם זה היה מתפרסם, אנשים היו מתביישים לפעול כמו שפעלו".
בתוך החברה שבה אתה חי אומרים שאתה לא צריך לחשוף דברים. למשל, שהסרטון שבו תלמידים מישיבת חברון שרים "אוהב אותך, בית"ר" פוגע בחינוך החרדי.
"למה פרסמתי את זה? כי יושבות המון אמהות חרדיות בבית וחושבות שספורט זה דבר בעייתי. אני רוצה להראות להן שגם החרדים במיינסטרים מבינים בספורט, יודעים. לא קרה כלום, זה לא זימה, זה לא משהו בעייתי, זה ספורט. באמת באתי כשליחות להגיד להרבה אמהות שלא ייבהלו אם הבן שלהן מתעניין בספורט, זה מצוין. וקיבלתי הרבה מאוד תגובות טובות על זה".
ומה עם הטענה שיש לך אחריות לאיך שנראית החברה? שכשאתה מפרסם סרטון שבו צעיר חרדי משחית תמונה של רותם סלע בשלט פרסומת בירושלים זה פוגע בכל החרדים?
"התשובה שלי פשוטה מאוד — להסתיר זה לא הפתרון. זה לא עובד ב־2025. אולי תסתיר שבכלל קיימים חרדים? אל תכתוב, לא קיימים. זה לא פתרון. תתמודד. אנשים לא קולטים את זה, הם עדיין ישנים. אבל היום צריכים לדעת הכל".
אז למה אתה לא חושף את האדמו"רים שאתה יודע שפוגעים מינית?
"כי אני לא מספיק חזק בשביל לחשוף את זה. אני לא משיג עדויות, אני מכיר נפגעות שלא רוצות להעיד. אם היה לי מישהו שרוצה לדבר הייתי מראיין אותו בעילום שם, אבל הם מפוחדים, הם יכחישו, יחייבו אותם להכחיש. אני לא יכול לבסס את זה בלי להיתבע בתביעות דיבה. אבל לצערי אני יודע שברלנד לא לבד, יש פושעי מין נוספים שמכובדים מאוד במגזר".
השבוע פרסמת סרטון שמתעד התנהגות אלימה של אדם כלפי אשתו, בציבור, ואז בכל זאת העלית גרסה חדשה שלו, מצונזרת קצת. סרטונים כאלה מחזקים את הביקורת עליך, ונראה שהם שולחים אנשים בחזרה להסתרה.
"בלי הסרטון הזה שום עובד סוציאלי ושום גורם מקצוע לא היה מטפל בבעל האלים הזה. אבל כן, זו דילמה. ואחרי שגורמי מקצוע פנו אליי העליתי גרסה מקוצרת יותר".
ובחומרים האחרים, איפה עובר הגבול שלך לגבי מה לפרסם ומה לא?
"אני עושה המון שיקול דעת. קטינים אני לא נוגע, אתה יודע כמה תיעודים של קטינים גונבים אופניים יש? גם אם זה ערבי, ויש ספק אם גנב או לא גנב, אני לא מעלה. אני לא מעלה המון דברים, גם כאלה שיכולים לפגוע בשידוכים למשל. אני לא מקדם קונספירציות, שאלו אותי למשל על הסיפור עם מתן צנגאוקר — אני לא נוגע בזה. ואני לא רומז כשיש הרוגים, כמו שאחרים רומזים. בדברים שנוגעים לביטחון המדינה יש לי מידעים מטורפים, אבל אני לא שם אותם".
מפחד הצנזורה?
"לא מעניין אותי צנזורה, אני עושה את השיקול שלי".
שהוא?
"אם אני רואה דברים שיכולים להזיק אז אני לא מפרסם. בערב המתקפה על איראן למשל קיבלתי וידיאו של מטוסים מעל בית שמש. הבנתי שהולך להיות משהו גדול, לפי כל מיני שמועות ואנשים בכירים, ואמרתי — אני לא מפרסם את זה. זה לא קשור לצנזורה, אני לא יודע אם היתה מאפשרת או לא. זה קשור לזה שאם למחרת בבוקר היתה בגלל זה איזו בעיה, אני לא רוצה את זה על עצמי. אני רוצה לדווח את מה שקורה, בזהירות, ואני רוצה להיות שופר של הציבור".
ולשנות, להשפיע.
"אני לא רוצה להשפיע. לא על חילונים, לא על חרדים, על כלום. אני רוצה שכל מה שמציק לשטח יעלה למעלה".
2 צפייה בגלריה
כמה מהסרטונים הפופולריים שעלו בערוצי הפרגוד: טקס חרם ונידוי, השחתת שלט עם תמונתה של רותם סלע, תלמידות מגיעות לבית הספר במשאית, ודירה שאליה נכנסים מארון בחדר מדרגות. "יש לי יצר לדווח, ואני רוצה לתת מה שהציבור רוצה"
(צילומי מסך מתוך עמודי הפרגוד באינסטגרם ו־X)
אוטובוסים שלא מגיעים ומכות נאמנות משוטרים
עולם התקשורת האלטרנטיבי, זה של ערוצי החדשות בטלגרם, בווטסאפ וכן הלאה, משנה את השיח בכל העולם. אבל במקרה של החרדים מדובר במהפכה של ממש. היא לא רק עוקפת את השליטה ההדוקה של הרבנים והחצרות על כלי התקשורת הספורים והסגורים שפעלו עד כה, אלא היא גם רעידת אדמה ערכית, כזו שלא נכנעת יותר לתפיסה שאסור לבייש אנשים, שכל תיעוד של אדם בעוונו הוא לשון הרע וכן הלאה. במקומה מוצגת גישה חדשה, שמאמינה שחשיפה משפרת את החברה בטווח הארוך.
הפלטפורמות הטכנולוגיות השונות איפשרו צמיחה של זירות מידע חדשות, ובין השאר התבססו בחברה החרדית עם קבוצות של דיווחי חדשות כגון הקו החרדי, קו הסקופים וצאפ מגזין. אבל מעל כל אלה מתנשאים, מספרית, הערוצים של קצבורג, המוקד והפרגוד. בקבוצות הווטסאפ שהוא מפעיל (כולן זהות, עם אותו התוכן) יש לקצבורג כ־50 אלף עוקבים, ובקבוצה של עדכוני חדשות בלבד, שנקראת המוקד, עוד כ־80 אלף. באינסטגרם יש לו 30 אלף עוקבים (וסרטונים עם יותר ממיליון צפיות). בקו נייעס 20 אלף. בטיקטוק 12.5 אלף. בצ'אט במייל, עוד דרך לשלוח עדכונים וסרטונים להמוני אנשים בבת אחת, 12 אלף. בטלגרם יש עוד 8,000, בטוויטר עוד 7,000, ויש עוד אלפים בקבוצות מקומיות, של חדשות עירוניות. סך הכל יותר מ־200 אלף קבועים, ועוד לא מעט מזדמנים — משום שתכנים שהפרגוד מעלה פורצים שוב ושוב החוצה, לאינסטגרם ולטוויטר ולכלי תקשורת "חילוניים". זוכרים למשל את הסרטון שרץ ברשתות בשבוע שעבר של תלמידות שמגיעות לבית הספר בבית שמש במשאית סגורה? קצבורג היה הראשון שהעלה אותו.
כך, הפרגוד פותח את העולם החרדי מכל כיוון — חרדים מכל הזרמים (או רובם) חשופים הרבה יותר לנעשה אצלם, ולממשק שלהם עם האוכלוסיות האחרות, וגם החילונים והדתיים־הלאומיים נחשפים הרבה יותר לנעשה בעולם החרדי שבמשך עשרות שנים הלך ונסגר. "הרבה לא חרדים נכנסים בגלל דיווח אחד שעניין אותם, ועוזבים אחרי תקופה לא ארוכה", אומר קצבורג. "זה מחמיא לי שיש חילונים שרואים ועוקבים, אבל זו לא המטרה שלי, אני כלי תקשורת חרדי".
קצבורג (39) חי כיום עם אשתו וששת ילדיו בצפון, אבל גדל בלבה המכובד של בני ברק. סבו מצד אמו הוא הרב אלחנן משה קונשטט, שעמד בראש קול תורה, ישיבה ליטאית ירושלמית ותיקה ונחשבת; אבי סבו הוא מייסד הישיבה הרב ברוך קונשטט. הוא עצמו למד בקול תורה ופוניבז', ומאז הלימודים "כל החיים שלי אני עושה תקשורת".
איך התחלת?
"מגיל 20 הייתי 15 שנה בקווי נייעס. זה כלי חזק מאוד אבל אין שם כסף, עשיתי אותו שנים בלי להרוויח, הייתי עושה משכורות של 6,000-5,000 שקל בחודש. לפני שנתיים עשיתי קורס של ריקי רוטר (בעלת חברה להפקת תוכן ויראלי) ופתחתי ערוץ חדשות בווטסאפ. ככה זה התחיל".
עכשיו אתה עושה כסף?
"אחרי מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי אני לא עשיר. אני מתפרנס בכבוד. אני גר בפריפריה, יש לי רכב פשוט. ואני גם מודע לעניין של המומנטום, עוד שנה מישהו יעשה משהו יותר יפה מהפרגוד, אי אפשר לדעת. זה לא שיש לי עסק יציב או נדל"ן".
אולי תעשה אקזיט.
"מציעים לרכוש אותי, ואולי זה יכול להיות לי טוב עכשיו, כשזה בשיא, אבל אני לא רוצה".
למה?
"גם משום שהמחירים נמוכים, אבל גם כי אני נהנה ממה שאני עושה. אני אוהב את זה, אני בקשר עם הציבור עוד מקווי הנייעס, אני מעלה עדכונים כל הזמן, יש לי יצר לדווח, ואני רוצה לתת מה שהציבור רוצה".
מה זה "מה שהציבור רוצה"?
"למשל, יש אנשים שמתים על הנושא של אוטובוסים, מבחינתם אוטובוס שלא מגיע לתחנה זו כותרת ראשית. אז אני מתייחס לזה, אבל במידה".
הנה תמהיל אופייני בקבוצה של הפרגוד בווטסאפ: סרטון של פריצה לחנות בבני ברק; תיעוד נדיר של טקס חרם ונידוי (זה שערך המקובל הרב יהונתן חן נגד רבה של צפת שמואל אליהו, "עם 40 שופרות וספרי תורה"); תיעודים מפורטים מהביקור של האדמו"ר מסאטמר במירון; תיעוד של פגיעה בבית כנסת בקדימה־צורן; סרטון של תגרה אלימה בין חרדים על רקע בנייה לא חוקית; צילומים של דירה באלעד שדלת הכניסה אליה מסתתרת בתוך ארון מים בחדר המדרגות; העתק של תביעת לשון הרע ששלח ראש עיריית בני ברק חנוך זייברט לעיתונאי אלי ביתאן, שחשף את נסיעת בכירי העירייה למיאמי; קטעים מערוצי הטלוויזיה ה"חילוניים" שמתייחסים לחרדים; ופרסומות. הדיווחים בקבוצה קצרים, לא מטיפים, פעמים רבות עם הומור דק. עוקבים לא חרדים לא יבינו את דקויות החגיגות של האדמו"רים, אבל יקבלו מצד שני מנה נאה של פוליטיקה ארצית, פלילים, קצת רותם סלע ו"ארץ נהדרת" ולא מעט שוטרים מרביצים לחרדים.
מה הקו הפוליטי של הערוץ? כמה הוא מושפע מהעמדות שלך?
"באופן עקרוני, אם יש לי סיפור טוב — אני אעלה אותו, ואלחם על להעלות אותו, ואלחם בעצמי להיות ניטרלי, לא משנה מה עמדתי. הפרגוד מובל בידי הציבור. אני באופן אישי לא ימני, ממש לא. אני לא מתלהם, אני סגנון גפני כזה, יש לי את אותן דעות בערך. אבל הציבור מאוד שם, בימין, אני רואה את זה בסרטונים שאני מקבל ומה כותבים עליהם. החרדים למשל שונאים את יאיר לפיד, אז שולחים מלא סרטונים נגדו. אני לא חושב שהוא ראש הרוע, אבל אני מעלה את זה".
מה עמדתך בסוגיית הגיוס?
"אני ניטרלי".
מה זה אומר?
"שיש המון חבר'ה שלא לומדים, צריך לדבר על זה, כי זה משהו שיתפוצץ, אם לא היום אז מחר. אין מה לעשות. וגם בכוללים יש המון שיכולים לצאת לעבוד או לצבא. זה משהו שאני מראה לאורך כל הדרך, השוליים שהולכים ומתרבים באלפים ובעשרות אלפים. אז אין בעיה, אתה יכול להגיד 'אני לא רוצה שחרדים יתגייסו', אבל הסיפור של 'תורתו אומנותו' הוא פייק".
"יש שר בכיר בקואליציה, לא חשוב שמות. הוא נפגש איתי, הציע כסף, אמרתי לו 'ממש ממש לא'. הוא הופתע. אבל אני לא רוצה את החיבור הזה. הוא אדם לא אמין, אסור להתעסק איתו. ואני לא רוצה שיגידו לי על מה לכתוב ומה לא"
2 צפייה בגלריה
קטטה בישיבת פוניבז' ב־2010. "אם היה הפרגוד בימים ההם כל רהיט שעף שם היה מצולם ומגיע לכל העולם, לתורמים, למשפיעים, ואנשים היו מתביישים לפעול כמו שפעלו"
(צילום: שאול גולן)
"אתה מצפה ממני לסטנדרטים של חילונים? צפה ממני לסטנדרטים של חרדים"
הפוליטיקה מובילה מיד גם לכסף. בערוצים של הפרגוד יש שלל מפרסמים — משרדים ממשלתיים באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ), בנקים, קופות חולים, חברות ורשתות מזון ועוד — אבל הפופולריות הגוברת משכה גם לא מעט פוליטיקאים. זה לא עניין חדש, חברי כנסת ושרים שמפרסמים בתשלום תכנים שמציגים את פועלם או תומכים בהם; בקבוצות של הליכוד למשל זה עסק פופולרי למדי, כפי שהראה "מוסף כלכליסט" לפני כחודשיים. כעת העניין מתפשט גם למפלגות החרדיות.
"אני לא רוצה לקחת מפוליטיקאים כסף באופן ישיר", אומר קצבורג.
למה?
"חלק מהם לא אמינים".
הם מנסים? אתה בקשר איתם?
"תמיד הייתי בצומת שבכירים היו מתקשרים אליי, גם בקווי הנייעס התקשרו אליי חברי כנסת ושרים".
מי היום מנסים להגיע אליך? מי מתמצאים בתקשורת הזאת?
"יש למשל שר בכיר בקואליציה, לא חשוב שמות. הוא לא מפספס כלום. הוא נפגש איתי, הציע כסף, אמרתי לו 'ממש ממש לא'. אני לא רוצה את החיבור הזה. הוא אדם לא אמין, אסור להתעסק איתו. הוא הופתע כשאמרתי לו לא. ואז למחרת התקשרו אליי מגוף ממשלתי שכפוף למשרד שלו, אמרו שהוא אמר לפרסם אצלי. גם להם אמרתי לא. יש לפ"מ, לפ"מ עובדים איתי יפה מאוד, מי שרוצה שיעבוד דרכם. מה אני צריך, שעוד חמש שנים כל היומנים שלו ייחשפו ויקראו את זה וידברו על זה? וזה גם לא בן אדם שנותן לך פרסומת כפרסומת, הוא יתחיל לדרוש דברים, לחשוב שהוא שולט. אני לא אוהב את זה, לא רוצה שיגידו לי על מה לכתוב ומה לא".
מי עוד פונים?
"יש כל מיני פונים, מכל הכיוונים. יש פוליטיקאים, יש עסקנים, אנשים שמבקשים דברים, אבל אני לא נותן לפולחן האישיות לצמוח. יש גם פונים לא חרדים, מכל מיני סיבות. קרו למשל מקרים שאנשי שמאל המליצו לי להוריד משהו כי הוא לא היה מדויק. ויש עוד כל מיני לחצים".
תסביר לי איך עובד השילוב של ידיעות "מטעם" משרדי ממשלה, בתשלום, וידיעות מהשטח. איך העוקבים שלך יודעים מה בתשלום ומה לא?
"אתה מצפה ממני לסטנדרטים של חילונים? צפה ממני לסטנדרטים של חרדים".
מה זה אומר?
"בתקשורת החרדית אין שום הפרדה, כלום. ואני בניגוד לאחרים לא מקבל מזומנים, אין מצב שייתנו לי עשרת אלפים שקל במזומן כדי לעשות או לא לעשות משהו כמו שעשו ליקי אדמקר" (איש רדיו קול ברמה וערוץ 14 שתועד מקבל כסף כדי לגנוז פרסום).
ואתה יכול לפרסם משהו שפוגע במישהו שמפרסם אצלך?
"אין אצלי דמי 'לא יחרץ'. הגמ"ח המרכזי מפרסם אצלי המון, אבל כששחר אילן מ'כלכליסט' כתב על בעיות בגמ"ח המרכזי העליתי את זה. הם התקשרו מיד, 'פרסמנו אצלך!', ואמרתי: 'רוצים את הכסף בחזרה? אתה רוצה עכשיו להתחיל איתי? אין בעיה, קח את הכסף, נתחיל לכתוב כל יום על הגמ"ח, יש לי המון מה לכתוב'. הם חשבו שאם הם מפרסמים זה מובן מאליו שלא אכתוב עליהם, אבל אצלי אין מובן מאליו. או אתמול, העליתי משהו נגד אגד, התקשרו ואמרו לי: 'מה אתה מפגר? אגד מפרסמים אצלך'. גם להם אמרתי שהם יכולים לקחת את הכסף בחזרה. ככה אני עושה לכולם".
אבל יש הבדל בין להעלות דברים מערוצים אחרים לבין להוביל, למשל, חשיפות על מי שמפרסם אצלך.
"אני לא מחפש בכוונה, אם כי היו דברים שיזמתי. זה פשוט מגיע מהציבור. אם יש תקלה תחבורתית, אם ההגעה למירון קרסה, אם ההגעה לקבר רחל קרסה, אין מצב שלא אכתוב את זה. ואם השטח בוער, אין מצב שאני מכבה אותו. משרד התחבורה פרסם אצלי סביב מירון, אבל מערך ההסעה קרס, אז מה אתה רוצה, שאני לא אכתוב את זה? השטח חשוב לי יותר מהכסף, חד־משמעית, והציבור יודע שאפשר לסמוך עליי. אף אחד לא יטיף לי על כסף שאני מקבל ממשרדי פרסום, והם יודעים שהם לא מקבלים ממני שקט תעשייתי".
"יש המון חבר'ה שלא לומדים, צריך לדבר על זה, כי מתישהו זה יתפוצץ. וגם בכוללים, יש המון שיכולים לצאת לעבוד או לצבא. השוליים הולכים ומתרבים באלפים ובעשרות אלפים. הסיפור של 'תורתו אומנותו' הוא פייק"
כשצריך להסתיר מידע תחת שם הקוד "קבלנים ובנייה"
הפרגוד הוא מנגנון רזה. מאוד. הוא כולל את קצבורג, צעירה שמטפלת בחשבוניות ובמס ("אני נותן לה משהו כמו 5,000 שקל בחודש"), ועוד עזרה מכמה אנשים "שעושים את העבודה בחינם, בני 21־20, הם נהנים מזה, מתלהבים. לפעמים אני עושה להם גיבוש באיזו מסעדה".
ומאיפה מגיעים החומרים?
"יש לי אנשים שמביאים לי חומרים. למשל מישהי שעובדת בכלי תקשורת מסוים ומביאה לי דברים, אני נותן לה 30 שקל על כל אייטם ומוציא לה קבלות. יש דברים שמגיעים מהקהל, גם מהצ'אט במייל. ואנשים שמים לב לדברים שאף אחד לא שם לב אליהם, רואים שידור חי מהכנסת, 'אמיר אוחנה הוריד את הכיפה, החזיר את הכיפה', ושולחים לי".
הצ'אט במייל, ובעצם בג'ימייל, הוא מסביר, "זה החבר'ה הכי הכי שמרנים, אנשים בלי פלאפונים, איכותיים ברמות, יש להם רק מחשבים בעבודה. נטפרי (חברה לסינון אינטרנט לחרדים) חוסמת לי אותו כל היום, אבל אני פותח חדש, הם חוסמים אני פותח, חוסמים פותח, כל הזמן ככה. לאף אחד אין כוח לזה, לריב עם נטפרי, אז רק לי יש צ'אט במייל. וזה הכלי הכי מטורף שלי, אלה אנשים ששווים יותר ממי שנכנס לווטסאפ. הם קוראים כל מילה, רואים את כל הפרסומות. כשאתה שם שם פרסומת לבנק, הם לוחצים על הלינק".
איך עוד אתה מגיע לאוכלוסיות היותר סגורות? רוב החרדים לא באינסטגרם, ולרבים מהם גם אין מחשב בעבודה בשביל צ'אט במייל.
"יש את קו הטלפון, שם יש בוט שמקריא אוטומטית את כל ההודעות, ושם אין פרסומות. ויש גם ווטסאפ מסונן, של טלפון כשר, שם קוראים לקבוצה 'קבלנים ובנייה'".
למה?
"כי החברות שמסננות תכנים לא מאפשרות להיכנס לקבוצות של חדשות, ל'קבלנים ובנייה' אפשר להיכנס".
אתה מעלה לא מעט חומר, אבל אתה לא מדווח על כל אירוע גדול.
"אין אף פעם שאני בא ואומר 'אני חייב את זה'. יש לי משהו — אני מעביר. אין לי — לא מעביר, שקט דממה. יש חס ושלום פיגוע גדול, אם אין לי מה לחדש על הפיגוע הזה אז אין לי מה להעלות. באתי לשוק רווי — מי שרוצה לדעת חדשות, קורא ynet או כיכר השבת או 'בחדרי'. אני צריך להגיד שטראמפ נבחר? יש מישהו שלא יודע את זה?".
אבל יש אנשים שמתעדכנים רק דרכך.
"אז שיעקבו אחרי ערוצי חדשות, אין לי שום עניין שיתעדכנו רק דרכי. אם אין לי מה לחדש אני לא מעלה, יש מספיק אתרי חדשות".
ולאן עוד תגדל? מה השאיפה?
"להקים אתר ואפליקציה".
עד שזה יקרה, קצבורג צריך לסגור כמה קצוות. רק לאחרונה נסגר נגדו, מחוסר עניין לציבור, תיק שנפתח לפני כתשע שנים, כשנעצר עם שלושה חרדים אחרים בחשד שסחטו חבר במועצת העיר ירושלים מטעם ש"ס. "ידעתי מהתחלה שלא ייצא מזה כלום, אבל הייתי חנוק עד שהודיעו על סגירת התיק", אומר קצבורג. "שמונה וחצי שנים מרחו אותי. ובגלל הסיפור הזה אני מתרחק גם ממה שיכול להיראות סחיטה, אני נזהר מאוד מאוד".
זהירות היא עניין שנוי במחלוקת. לא מעט אנשים טוענים שקצבורג לא מספיק זהיר בתכנים שהוא מעלה, שהוא פוגע באנשים, היו אפילו מי שטענו באוזניי שהוא משתמש בפרקטיקות של סחיטה. נדמה שמספר הדעות עליו גדול כמספר העוקבים שלו, וברובן יש שילוב של אהבה ושנאה, מ"טוב שיש אותו, אבל הכל שם מכור מראש" עד "הוא הילד הרע של התקשורת החרדית". ויש את מי שהכריזו עליו מלחמה: השבועון הנפוץ ביותר ברחוב החרדי, "משפחה", כתב עליו במאמר המערכת בתחילת החודש: "הפרגוד הופך את תעשיית שפך הדם לפרנסה של ממש (...) מצאנו לעצמנו חובה לנצל את הכוח של 'משפחה' כדי להביא למיגורה של התופעה (...) עד שהכתם המוסרי הזה יוסר מעל נשמתו הטהורה של הציבור החרדי".
ב"משפחה" מסבירים שהם מנהלים נגד קצבורג מאבק עקרוני למען המגזר, "בעצת דיינים ותלמידי חכמים", ומזכירים שפרסמו גם "מכתבים של נפגעי הפרגוד". והם עשו עוד משהו: תבעו את קצבורג על הפרת זכויות יוצרים, משום שהעלה לערוצים השונים שלו טורים מתוך העיתון. תומכיו של קצבורג רואים במהלך "תביעת השתקה", והוא עצמו חוזר לסוגיה העקרונית של התעלמות והסתרה שמאפיינת לעתים את כלי התקשורת החרדיים. אחד המקרים האלה נוגע לעורך "משפחה" עצמו, יוסי אליטוב. הפרגוד שיתף קטע מחדשות 12 שבו אליטוב אמר: "בציבור החרדי יש מרכז פרגמטי גדול, אנחנו בעיתון 'משפחה' דוחפים לשילוב בין חרדיות וישראליות באמצעות עידוד גיוס, באמצעות גשר שיאפשר לחיילים חרדים להתגייס". הציטוט עורר סערה במגזר, וככל הנראה הביך את אליטוב.
"אמרו לי 'אל תכתוב נגד אליטוב, הוא טעה'", מסביר קצבורג. "אני כותב נגד אליטוב? הוא אמר את זה בטלוויזיה, אני הבאתי את הווידיאו וכל הקצף עליי. אומרים לי 'עשית עוול גדול', איזה עוול עשיתי? לקחתי את הווידיאו שלו מערוץ 12, לא סילפתי את הדברים שלו. אומרים לי 'אתה חצוף, מה אתה רוצה מאליטוב?'. אני רוצה משהו מאליטוב? יש לי משהו מאליטוב? האיש הזה בעיתון אומר שהוא נגד גיוס ובטלוויזיה אומר שהוא בעד גיוס. מה זה הדבר הזה?".
ולמה זה חשוב ציבורית?
"כי חשוב שהציבור יידע, חשוב מאוד שהציבור יידע את האמת. זה גם מעניין, אבל זה מעבר למעניין — יש מערכות שלמות שמכניסות רק מה שבא להן, או מה שמשלמים עליו, והציבור זועק. אז אני כועס. ואני רוצה לפרסם את האמת".
