בראשית הקריירה שלו, ד"ר עזרא כהן (60) היה רופא משפחה בעיירה קטנה בצפון קנדה. זה מה שמראש רצה לעשות: הוא דמיין חיים פשוטים של רפואה קהילתית — ליילד תינוקות, לתפור חתכים, ללוות משפחות במשך שנים. בין השאר, הוא גם ליווה חולים סופניים אל מותם, בביתם. רופאי קהילה נדרשים גם לזה, לטיפול פליאטיבי, שכבר לא מתמקד בריפוי אלא בהקלת הכאב ובסיוע עדין, רגיש, לחולה ולמשפחתו, עד הסוף. רוב המטופלים האלה של כהן היו חולי סרטן, ולא בהכרח מבוגרים — אם צעירה לארבעה ילדים, גבר שהתאושש אבל אז המחלה חזרה, משפחות שנקלעו לתהומות שלא ידעו להתמודד איתן. כל תהליך כזה, עם כל מטופל, הותיר אצל כהן שאלות שטרדו את מנוחתו.
"התחלתי לחשוב על סרטן: למה האדם הזה חלה? למה הסרטן שלו לא הגיב לטיפול? למה הוא חזר? והתחלתי לחשוב שאני רוצה להיות בצד השני של הסיפור הזה", מספר כהן בריאיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "היה מאוד מספק לעזור למטופלים שגוססים מסרטן, אבל התחלתי לחשוב מהי הביולוגיה של הסרטן, כדי שמטופלים לא יגיעו למצב של הוספיס ושנוכל למנוע את זה. אני זוכר במיוחד מטופלת אחת, בת 33, עם סרטן שחלות בשלב סופני. בכל פעם שהייתי מגיע לביתה הייתי רואה את הילדים שלה, ובכל פעם חשבתי לעצמי: חייבת להיות דרך טובה יותר. בשלב הזה החלטתי לחזור להתמחות, הפעם באונקולוגיה".
אחרי ההתמחות הנוספת הזאת, כשהוא רדוף בידי אותן שאלות על התעלומות הגדולות של המחלה הגדולה, כהן התרחק מעט מבתי המטופלים ופנה למבט־על. הוא ניהל מעבדת מחקר של סרטן באוניברסיטת שיקגו במשך 15 שנה, ואז עבר לאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, שבה היה אונקולוג פעיל, חבר סגל וחוקר מוביל בביולוגיה המולקולרית של סרטן. לפני כשנתיים וחצי קיבל את התפקיד שמציב אותו בלב אחד התחומים החדשניים ביותר ברפואה העולמית, כמנהל האונקולוגי של חברת Tempus, המתמקדת בריצופים גנטיים מדוקדקים ורחבי היקף ונעזרת בביג דאטה וב־AI כדי לשנות את האופן שבו העולם מטפל בסרטן.
"כשאני חושב על העתיד של האונקולוגיה אני לא רואה שינוי קטן או שיפור איטי, אלא מהפכה ממשית", אומר כהן.
באיזה אופן?
"במשך שנים סיווגנו סרטן לפי האיבר שבו הוא הופיע: ריאה, שד, מעי גס וכו'. זו היתה השפה שלנו. אבל זה כבר לא משקף את הביולוגיה. בעשור הקרוב זה יתהפך לחלוטין, כי מה שמפעיל את הגידול הוא מה שקובע את מהלך המחלה. המנוע המולקולרי, המוטציה, האיחוי, השינוי הביולוגי — זה הסיפור האמיתי. האיבר הוא רק כתובת. ומאגר המידע הענקי שיש לנו מאפשר את השינוי הזה".
כהן בעצם התחיל עם הרפואה הכי אישית שיש, בקהילה. היום הוא אומנם עוד רואה מטופלים יום אחד בשבוע, אבל עסוק בעיקר בעולמות של הררי נתונים ודפוסים, AI וטכנולוגיות אחרות. אבל הוא מבקש להדגיש שבסוף העיקר הוא תמיד אנשים. "המידע והטכנולוגיה הם כלים כדי לסייע לרפואה האישית, והרופא נשאר ויישאר במרכז. המערכות שלנו מספקות לרופא הצעות ותובנות כדי לסייע לו בטיפול, והוא שמחליט מה לעשות. הוא יתמקד בהחלטה, בהסבר, בהובלת הטיפול. הטכנולוגיה, ה־AI, לא ייקחו ממנו את העבודה, רק יורידו את העומס, יאפשרו לו להתמקד במטופל. הטכנולוגיה מאפשרת לנו להגיע לעתיד של רפואה אישית באמת. לא כסיסמה, אלא כפרקטיקה יומיומית. מטופל שיגיע לאונקולוג יקבל מפה שלמה: מה מניע את הגידול שלו, מה סיכויי התגובה, מה אסור לפספס, מה החלון הטיפולי המדויק. חלק מזה כבר קורה. כל שנה מקרבת אותנו לשם. השאלה היא לא אם נגיע לזה, אלא כמה מהר נדע ליישם את זה בכל מערכת בריאות. בינתיים, זה כבר מציל חיים".
"כשעוקבים אחרי מהלך המחלה של כל כך הרבה חולים אפשר לעקוב אחרי הטיפולים שקיבלו והתוצאות שלהם במשך הזמן. אנחנו יכולים לספר במה הם טופלו, כמה זמן, ומה היו תוצאות הטיפול בטווח הארוך. זה מידע יקר ערך כדי לשפר טיפולים"
2 צפייה בגלריה
אריק לפקובסקי, מייסד טמפוס. המיליארדר ויזם גרופון ישב עם אשתו אצל אונקולוגים ולא הבין איפה הביג דאטה, אז הוא החליט להביא אותו לעולם האונקולוגיה
(צילום: Audrey Richardson/Chicago Tribune)
ההתחלות
כשיזם הייטק מזהה ואקום רפואי
כהן (60) נולד בבגדד למשפחה שנשארה בעיר הרבה אחרי שרוב הקהילה היהודית כבר עזבה. אבל ב־1970, כשהיה בן 5, הוריו בכל זאת החליטו לעלות לישראל, לרמת גן, אבל עזבו כעבור שנה לטורונטו, שם גדל ולמד רפואה. כיום הוא חי בסן דייגו, עדיין מפטפט בעברית, חלק מקרובי משפחתו עדיין בארץ, והשיחה איתו מתקיימת בעת ביקורו בישראל בנובמבר, כחלק מהמאמץ להנגיש את המידע של טמפוס גם כאן (ראו מסגרת).
טמפוס נולדה 50 שנה אחרי כהן, בצד השני של העולם, ובצד השני של מערכת הבריאות. אריק לפקופסקי (56, Lefkofsky) — מיליארדר ויזם סדרתי שבין השאר הקים את אימפריית הקופונים האינטרנטית Groupon — התבשר שאשתו חולה בסרטן השד, ומצא את עצמו בעוד ועוד פגישות עם רופאים שבהן הוא נדהם בכל פעם מחדש. "כשליז אובחנה ראיתי וחוויתי כמה מעט מידע יש לרופאים שמטפלים בה", סיפר לפקופסקי בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב־2018. "לטפל בסרטן בלי לבצע בדיקות גנטיות מקיפות שקול לנהיגה במשאית בלילה אפל ללא אורות. לא נראה לי הגיוני שבכל מיני תעשיות הייטק עושים שימוש בטכנולוגיה ובמאגרי מידע ענקיים, אבל אנחנו לא מספקים את אותן אפשרויות לרופאים המטפלים בחולי סרטן. החלטתי לצאת למסע כדי להבין מדוע לרופאים אין את הכלים האלה".
לרופאים כבר היו כלים כאלה — המדע ידע לרצף את הגנום האנושי. היה מחקר, אבל הנתונים לא נאספו ונותחו ובעיקר לא תורגמו לכלים פרקטיים שיסייעו לחולים, לתובנות טיפוליות שהרופאים יכולים להציע. עד שלפקופסקי נכנס לתמונה.
כאן צריך רק קצר על ריצוף גנטי. התהליך הזה מפענח את סדר הנוקלאוטידים - אבני הבניין של ה־DNA וה־RNA שמכתיבים את פעילות התאים בגופנו, ספר ההוראות הקטן שלנו. בסרטן, חלק מההוראות הללו משתבשות, וכך נוצרים מוטציות, איחויים גנטיים והפעלות יתר של גנים, שמאפשרים לתא לגדול ולהתחלק בלי בקרה. מיפוי הגנום האנושי נמשך 13 שנה, עד 2003. הוא היה פרויקט יקר מאוד, כ־3 מיליארד דולר, אבל לפני כ־20 שנה נולדו טכנולוגיות ריצוף הדור הבא (NGS) שהיו מתקדמות יותר וזולות יותר. פתאום לא היה צריך מכוני מחקר ממומנים היטב כדי לפענח מה קורה לנו בתאים, היה אפשר לעשות זאת גם במרפאות שנגישות לציבור הרחב. כך החל השינוי שכהן מדבר עליו — לא עוד התייחסות לסרטן לפי האיבר, אלא לפי סוג השיבוש. וכך נולדו טיפולים ממוקדים שמותאמים לשיבושים השונים ומטפלים בהם באופן מדויק, להבדיל מהכימותרפיה הגורפת שפוגעת בכל תאי הגוף. לא לכל החולים אפשר להתאים טיפול ממוקד כזה, אלא רק למי שאצלם אפשר לזהות את השיבושים המדוברים.
ואת זה טמפוס, שלפקובסקי גם מנהל, מבקשת להרחיב לכמה שיותר אנשים. היא הוקמה בדיוק לפני עשור, בשיקגו, ובשנה שעברה הגיעה לנאסד"ק באחת ההנפקות הבולטות של ה־AI, עם שווי שעומד כיום על כ־14 מיליארד דולר. החברה עדיין לא רווחית, אך ב־2024 ההכנסות שלה זינקו ב־30%, ל־693 מיליון דולר.
מה היא עושה בעצם? היא מציעה לחולים ברחבי העולם מגוון רחב של בדיקות גנומיות, פאנל תורשתי ובדיקות MRD, שמזהות סימנים זעירים של סרטן אצל חולים שעברו טיפולים ראשוניים. את זה עושות גם חברות אחרות; הייחוד של טמפוס הוא במאגר הנתונים האדיר שבנתה: שילוב של ריצופים מולקולריים, מידע קליני, הדמיות ונתוני זמן אמת ממיליוני מטופלים, שמאפשר לחברה לפתח מודלים של חיזוי, לשפר את התאמת הטיפולים ולהציע לרופאים תובנות שמבוססות על ביג דאטה, ולא רק על הבדיקות של המטופל שלהם.
בהתחלה זה נעשה באופן פרימיטיבי, במונחים של היום. "טמפוס ריכזה את תוצאות הדגימות בקובצי PDF ונתנה לבני אדם לעבור עליהם כדי לחלץ את הנתונים הקליניים החשובים", מספר כהן. ואז הגיעה מהפכת הבינה המלאכותית, "והיא כבר יכולה לעשות את העבודה, ומאפשרת לעובדי החברה לעשות דברים מתוחכמים יותר מאשר לעבור על קבצים".
ה־AI נהיה הכרחי ממש ככל שמאגר הנתונים של טמפוס גדל. כיום הוא מסתכם ב־400 פטה־בייט (1 פטה־בייט הוא 1,000 טרה־בייט, טרה־בייט הוא 1,000 גיגה־בייט), עם נתונים על כ־9 מיליון מטופלים מ־4,000 מרכזים רפואיים ברחבי ארצות הברית — אוסף חסר תקדים של ריצופים גנטיים, מידע קליני ותוצאות טיפול, "מאגר החולים הסרטניים הגדול בעולם", לפי כהן.
"עד לפני עשור שלב 4 של סרטן ריאה היה שווה חצי שנה חיים. אולי שנה. אחרי שלמדנו לזהות את השינוי בחלבון ALK ופיתחו לכך תרופות ממוקדות, 60% שרדו חמש שנים. זה לא שיפור קטן או תרופה שמאריכה חיים בחודשים בודדים, זו קפיצת מדרגה"
2 צפייה בגלריה
מעבדות טמפוס בשיקגו. "אני זוכר מקרה של חולה שכבר היה בטיפול נמרץ לפני הוספיס. הריצוף הגנטי שלנו העניק לו עוד 15 חודשי חיים"
(צילום: באדיבות Tempus)
המידע והריצוף
ניתוח של מיליוני נתונים ובדיקה אישית מצילים חיים
והמאגר הזה הוא שמבטיח מהפכות. הוא מאפשר, למשל, לזהות דפוסים רחבים בקרב חולי סרטן, כגון מה השינויים הביולוגיים הנפוצים ("מטרות", בפי אנשי המקצוע), כאלה שמחוללים את המחלה אצל הרבה מאוד אנשים, ולכן כאלה שיותר קל לפתח להם תרופות. יותר קל, ויותר משתלם. "נניח שחברת תרופות רוצה לדעת עד כמה מטרה מסוימת נפוצה", מסביר כהן. “אנחנו יכולים לומר שהמטרה קיימת אצל 20% מחולות סרטן שד וכן הלאה".
ומה עוד אפשר לעשות עם כל המידע הזה?
"אפשר ללכת עוד צעד קדימה, ולראות אילו מוטציות נוספות מופיעות אצל אותן מטופלות, או מה קורה עם ה־RNA שלהן. אחרי שאנחנו יודעים מה המטרה אפשר להסתכל גם על כל שאר השינויים שקיימים אצל אותו מטופל — אילו מוטציות נוספות נמצאות שם, איך נראה דפוס ביטוי ה־RNA ואיך כל זה משתנה ברמות שונות של אותה מטרה. אלה דברים שמספרים לנו הרבה על איך הסרטן מתנהג בפועל. כשעוקבים אחרי מהלך המחלה של כל כך הרבה חולים אפשר לעקוב אחרי הטיפולים שקיבלו והתוצאות שלהם במשך הזמן. אנחנו יכולים לספר במה הם טופלו, כמה זמן, ומה היו תוצאות הטיפול בטווח הארוך. זה מידע יקר ערך כדי לשפר טיפולים".
כהן מדגיש ש"הערך של המידע הכללי הוא סטטיסטי, לא אישי", ושהחברה מקפידה מאוד על שמירת הפרטיות, לפי התקנות המחמירות בנושא (HIPAA), תוך אנונימיזציה של המידע והגנות שונות למניעת דליפה.
אבל למידע הסטטיסטי יש כאמור משמעויות אישיות גדולות. כדי להדגים זאת, כהן מתעכב על אימונותרפיה, מהטיפולים המהפכניים של השנים האחרונות, שמפעיל את מערכת החיסון של הגוף נגד הגידול. אצל חלק מהחולים הוא מועיל מאוד, אצל אחרים לא, ועולם הרפואה עדיין לא יודע לנבא זאת. טמפוס נכנסה גם לעולם הזה, עם כלי ניבוי חדש, IPS. "הוא נותן לרופא מספר פשוט שאמור לענות לשאלה אם למטופל יש סיכוי טוב להצליח עם אימונותרפיה או לא", מסביר כהן.
אילו עוד מהפכות מחכות לנו?
"ניטור המחלה ישתנה. היום אנחנו תלויים בבדיקות דימות כגון CT. אלה כלים חשובים, אבל הם מגלים חזרה של מחלה רק כשיש מסה שניתן לראות. בדיקות MRD, שמאפשרות לזהות את חזרת המחלה חודשים רבים לפני שניתן לראותה בהדמיה, נותנות לנו חודשים של יתרון. אפשר לזהות שברי DNA של הגידול בדם הרבה לפני שהעין רואה משהו. זה מאפשר להתחיל טיפול מוקדם, לפני שהמחלה מתפשטת. וזה יהפוך לכלי סטנדרטי, חלק אינטגרלי מהניטור. הבדיקות האלה יאפשרו לעקוב אחרי המטופל כמו שעוקבים אחרי נתונים, לא אחרי תמונות שמגיעות אחת לכמה חודשים".
ועוד: החברה יודעת להתריע כשמשהו משתבש בטיפול שכבר מתנהל. "המערכת שלנו מחוברת ל־EMR, מערכת הרשומות הרפואיות האמריקאית, וכך יכולה לזהות בעיות בטיפול — אנחנו יכולים לראות נתונים מדי יום וכך לדעת אם מטופל מסוים מפספס טיפול שיכול לשנות את סיכויי ההישרדות שלו. וה־AI גם יודע לאתר חולים שמתאימים לריצוף גנומי אבל הרופאים לא שולחים אותם אליו. המערכת שלנו מציעה לרופאים האלה לשלוח את החולים לריצוף" (יש המלצות מדויקות למי כדאי לבצע ריצוף).
איך זה נראה אצל חולים? יש מקרים שאתה זוכר במיוחד?
"יש לי המון סיפורים, אחרי עשר שנים של ריצוף מטופלים. ובכל זאת, יש שניים שאני זוכר במיוחד.
"היה מטופל שטיפלתי בו אישית, בתחילת שנות החמישים לחייו. הוא סבל מסרטן אגרסיבי בבלוטת התריס שלא הגיב לטיפולים הקונבנציונליים והמשיך לגדול במהירות רבה. שלחתי את הגידול שלו לריצוף, אבל עוד לפני שקיבלנו את התוצאות האיש אושפז בטיפול נמרץ עם כשל נשימתי, והפרוגנוזה היתה נוראית. מצבו המשיך להחמיר, והוא נזקק לרמות גבוהות של חמצן רק כדי להישאר בחיים. ואז הגיעו תוצאות הריצוף, וגילינו שהסרטן שלו כלל מיזוג בגן שנקרא NTRK3. בדיוק באותו הזמן יצאו תרופות שכוונו למיזוג הספציפי הזה".
הן הצליחו להציל אותו?
"החולה כבר בקושי היה יכול לדבר. אני זוכר את הרגע הזה היטב — הלכתי לאשתו ואמרתי: 'יש תרופה שעובדת מצוין על המיזוג הזה. אולי כדאי לנסות'. בשלב הזה בני הזוג כבר שקלו הוספיס. הם לא היו בטוחים שיש טעם להמשיך לנסות. אבל הם הסכימו. ובתוך ימים יכולנו ממש לראות את הגידולים מתחת לעור מתחילים להתכווץ. זה היה מדהים. בתוך שבוע הוא יצא מטיפול נמרץ. בתוך שבועיים הוא כבר לא היה על חמצן".
הוא חי?
"הוא מת אחרי 15 חודשים. אבל אלה היו 15 חודשים של חיים אמיתיים, עם איכות חיים סבירה, זמן עם המשפחה, יכולת לנשום בלי מכונה. זה זמן שהוא לא היה מקבל בשום דרך אחרת. הריצוף שינה לו את הגורל".
הסיפור השני שנחרת בזיכרונו של כהן הוא של נער בן 19, סטודנט, שאובחן עם סרקומה. "המיקרוסקופ אמר שיש לו סרקומה מסוג מסוים, ולכן הוא קיבל את הטיפול המקובל. אבל הסרטן לא הגיב לטיפול, להפך, הוא התקדם. הרופאים החליטו לשלוח את הגידול לריצוף, והתברר שהאבחנה היתה לא נכונה. המיקרוסקופ הטעה, זה היה סוג אחר של סרטן. זה כשלעצמו דרמטי מאוד, זה שינוי כיוון שעלול להכריע חיים. ויותר מזה — הריצוף הראה שינוי גנטי שמגיב לתרופה ייעודית שכבר נמצאת בשימוש. הרופא שלו הגיש בקשה לשימוש בתרופה, הנער קיבל אותה, והתגובה היתה מדהימה — הוא חזר להיות פעיל. חזר ללימודים. ממש חזר לחיים".
ככה זה נראה? אלה לא סיפורים נדירים? זה מה שהריצוף עושה?
"הריצוף משנה אבחנות ומשנה טיפולים. זה קורה כל הזמן. אבל כשזה קורה למטופל צעיר, אתה לא שוכח את זה".
קראו עוד ב"מוסף כלכליסט":
הביזנס
מוכרים בדיקות, ומקבלים שווי שוק של דאטה־טק
הכובע הכפול של טמפוס — בדיקות וריצוף למטופלים יחידים וביג־דאטה שמייצר ניתוחים ומודלים שיכולים לשנות מגמות שלמות בעולם הרפואה — ניכר בכל מה שהיא עושה. גם בשירותים שהיא מספקת, וגם במישור העסקי. ההכנסות שלה מגיעות משלושה מקורות — מהבדיקות; מחברות התרופות שמקבלות מהחברה מידע וניתוחים; וממנועי ה־AI שהיא מספקת למערכות שבהן משתמשים הרופאים, אלה שמתריעים על פערי טיפולים, שמסמנים חולים שמתאימים לריצוף ולטיפולים מסוימים וכן הלאה. זהו מודל הכנסות מגוון יותר מזה של חברות אחרות שמספקות שירותים דומים, בעיקר בדיקות. והשוק מזהה את הייחוד הזה של טמפוס, את מה שאין לאחרים, ומתייחס אליה כאל חברת דאטה־טק, מה שמסביר את שווי השוק הגבוה יחסית שלה. נכון, היא עדיין לא רווחית, אבל אנליסטים מציינים את מאגר הנתונים של החברה כיתרון תחרותי שכמעט בלתי אפשרי לשכפל וצופים שפעילות ה־AI המתרחבת תמשיך לדחוף אותה קדימה.
במישור הרפואי, אחת הדוגמאות המשמעותיות לשילוב של דאטה, ריצוף גנטי ו־AI, כזה שיכול להדגים היטב את המהפכה, הוא ALK. "זה אחד הסיפורים הגדולים של העשור האחרון", אומר כהן, "הוא חשף לראשונה עד כמה מידע מולקולרי יכול לשנות את כל מהלך המחלה".
ALK הוא חלבון שנמצא בשגרה בחלק קטן מתאי הגוף. אבל לעתים חל בו שיבוש, והוא מתחיל להופיע גם במקומות שהוא לא אמור להיות בהם — בגידולים. במשך שנים המחקר לא הכיר את תפקידו בסרטן, עד שהחלו בריצופים גנטיים ולמדו לזהות את השיבוש, ועד שהענף עבר להתמקד לא בגידול עצמו אלא בתהליכים שמחוללים אותו. אז התברר שהוא נמצא אצל כ־5% מהחולים בסרטן ריאה. ברגע שהבינו את זה, החלו לפתח תרופות שמתמודדות עם השיבוש הספציפי הזה, כמו חץ שפוגע בדיוק במטרה. מה שהיה בעבר גידול אלים שגזר דינו ידוע מראש נהפך, אצל חלק מהחולים, למחלה שאפשר לבלום.
"עד לפני עשור שלב 4 של סרטן ריאה היה שווה חצי שנה חיים. אולי שנה. זה מה שהיה", מזכיר כהן. "אצל חולי ALK שקיבלו תרופות ממוקדות, 60% שרדו חמש שנים. זה שינוי בסדר גודל אחר — לא עוד שיפור קטן או תרופה שמאריכה חיים בחודשים בודדים. זו קפיצת מדרגה, ממחלה סופנית כמעט מיידית למחלה שאפשר לנהל למשך זמן. מחלה כרונית".
וזה מסוג הדברים שהשילוב של ביג־דאטה ברפואה יכול לעשות?
"כן. זה לא המדע של פעם. פעם הסתכלנו במיקרוסקופ וראינו רקמה. היום אנחנו מבינים את הגידול ברמת הפקודות שמפעילות אותו. וכשאת מבינה את הפקודות, את יכולה לשנות את מסלול המחלה".
מה קורה בישראל?
יש בדיקות, עוד אין את הביג־דאטה
ביקורו של ד"ר עזרא כהן בישראל בחודש שעבר נועד לחזק את פעילותה שלTempus כאן. "כיום רופאים ישראלים יכולים לשלוח מטופלים לעשות ריצוף גנטי טמפוס — הם נבדקים כאן ואנחנו שולחים את הבדיקות לחברה בארצות הברית", מסבירה ד"ר ליאור שושן גוטמן, מייסדת ומנכ"לית אונקוטסט, חברה המתמחה בבדיקות גנומיות לשם גילוי מוקדם וטיפולי סרטן מותאמים אישית ומי שמייצגת את טמפוס בישראל. בדיקה עולה 13 אלף שקל, ובדרך כלל מכוסה לפחות חלקית בידי ביטוחי בריאות פרטיים.
אבל בערך כאן נגמר העניין. "הרופאים יכולים להיכנס לראות את התוצאות של המטופלים שלהם — וזהו, כרגע אין להם גישה לתמונה הרחבה. עכשיו אנחנו עובדים על חוזה חדש שיאפשר לרופאים להשתמש במאגר של טמפוס לצורכי החלטות טיפוליות ומחקר".
מה זה ייתן להם?
"הם יוכלו לבדוק למשל נתוני תגובות לטיפולים שונים, להשוות לקבוצות דומות, לראות מה קרה לאלפי מטופלים עם אותה מוטציה או אותו סוג גידול. אלה דברים משמעותיים בעבודה האונקולוגית, ואנחנו מדברים על מאגר יוצא דופן בגודלו. חשבי על המשמעות עבור רופא כשיוכל להסתכל למשל על 90 אלף מקרים דומים לזה שהוא מטפל בו — מה היה הטיפול, איך הגיבו אליו, מה היו התוצאות למשך זמן".
לדבריה, הרופאים כאן כבר מחכים לגישה למאגר הזה, ובאופן כללי "הם מאוד מתקדמים, הם Early Adopters, משתמשים בטכנולוגיות מהר מאוד ושואלים שאלות מחקריות עמוקות".
שושן גוטמן הקימה את אונקוטסט ב־1998, ומאז שילבה בישראל מגוון טכנולוגיות אונקולוגיות חדשות, כנציגה בלעדית של חברות בינלאומיות. "כשהתחלנו היו בדיקות מאוד בסיסיות וטכנולוגיות פשוטות", היא אומרת. "מאז העולם התקדם, היום לא מחליטים על טיפול לפני שמבינים את הגנטיקה של הגידול והחולה. והמאגר של טמפוס מרחיב את זה לדפוסים כלליים יותר".
