1 בשלהי 2008 הסתובב שר האוצר דאז רוני בר־און במסדרונות הכנסת כאילו הכיש אותו נחש. הוא היה מתוסכל, אפילו מיואש. הימים היו ימי תחילת המשבר הפיננסי הגלובלי, ובמקום לעסוק בתוכנית להאצת המשק ובתקציב 2009 בר־און מצא עצמו על תקן סמי הכבאי, מנסה לכבות עוד ועוד שרפות. לא כאלה שהגיעו מעבר לים, אלא כאלה שהבעירו ח"כים מהקואליציה והאופוזיציה. פה הצעת חוק שעלותה 50 מיליון שקל, שם אחת שיכולה להגיע למיליארדים. אני זוכר שהוא אמר לי שזה הסימן הכי טוב לכך שהקואליציה מתפרקת — שאין יותר משמעת, שכל חבר כנסת יכול להעביר איזו הצעת חוק שבא לו, לא משנה כמה היא עולה, כי הדבק שמחבר את חלקי הקואליציה כבר איננו, ולראש הממשלה אין עוד יכולת להחזיק את כל זה. גארבג' טיים פוליטי.
נזכרתי בייאוש ההוא של בר־און ובשיחה ההיא השבוע, כשראיתי את הסכר שוב נפרץ. כל ח"כ וח"כית מצליחים כעת לעולל לתקציב המדינה ככל העולה על רוחם. שר האוצר פרסם צו שמאפשר לקנות דברים באינטרנט בחו"ל עד 150 דולר בלי מע"מ? יאללה, בואו נבטל אותו. הוא מקדם רפורמה בחלב? יאללה, נילחם בה. במקביל, בואו נאשר בחוק את המשך התכנון במשק הביצים ל־20 השנה הקרובות, למי אכפת. אחרי הכל, בנימין נתניהו עצמו מקדם את הצעת החוק של יועצו פרופ' אבי שמחון, שתיתן סבסוד לנוטלי משכנתאות שההחזר החודשי שלהם התייקר. כשראש הממשלה מוזג לעצמו קצת מקערת הפונץ' שנקראת כלכלת בחירות, זה כבר באמת סימן לכך שאפשר לקפל את הבסטה. וכל זה בזמן שהדיונים על תקציב ל־2026 לכאורה מתקדמים כסדרם.
איך אפשר לקחת את הממשלה הזו ברצינות ככה?
והחלק הכי מגוחך הוא שבממשלה יש דיבור חזק על כך שבסוף הכנסת תאשר רק את התקציב, בלי חוק ההסדרים שצמוד אליו, כלומר בלי מעט הרפורמות שמשרד האוצר עוד ניסה לקדם. העיקר למשוך עוד קצת עד הבחירות, כדי שיהיו במועד הכי נוח לראש הממשלה. איך שרה אתי אנקרי? ככה אנשים, כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים.
בסוף, זה הכל קמפיין. כל מה שמעניין זה הכותרת, הפוש, הציוץ. פתאום הממשלה נהייתה פעלתנית מאוד בתחומים שאשכרה מרכיבים את חיינו. טוב שנזכרתם עכשיו, רגע לפני שאתם מתחלפים
2הגארבג' טיים שאנחנו נמצאים בו תקף בכל החזיתות. אל תאמינו לכלום, בטח לא לשום כותרת שמישהו מהשרים מוציא מהפה. קחו, למשל, את ההכרזה של שר החינוך יואב קיש השבוע על כך שמהשנה הבאה חינוך פיננסי ייכנס למערכת השעות בכיתות ט' כמקצוע חובה. בהודעה לעיתונות של משרד החינוך היה פירוט נרחב (מאוד) של נושאים שהתלמידים ילמדו — סוגים של אמצעי תשלום, המעבר לעולם הדיגיטלי, בניית תקציב אישי ומשפחתי, אפיקי השקעה כגון נדל"ן, מט"ח, מניות ואיגרות חוב, ריבית, ריבית דריבית, ועוד היד נטויה. אחלה. אני ממש בעד. כבר 16 שנה מדברים על זה, והנה, סוף כל סוף בא שר שעושה!
רק שלמעשים חפוזים של סוף הקדנציה יש ערך מוגבל מאוד, ודאי כשמדובר במהלך כל כך מורכב. למה מורכב? קודם כל, הנושאים מדברים בעד עצמם. זה נכון שיש מסגרות במערכת החינוך שבהן כבר יש מערכי שיעור מוכנים של חינוך פיננסי — בראשן רשת אורט, שלא חיכתה לאף אחד ומלמדת זאת כבר עשור — אבל במשרד החינוך אוהבים להתחיל הכל מאפס. וזה דורש זמן, ומאמץ. אנחנו בסוף פברואר, שנת הלימודים הבאה מתחילה בספטמבר, ועוד מעט בחירות. אפילו אם במשרד החינוך יצליחו להעמיד את כל מערכי השיעור של חינוך פיננסי בזמן, צריך מורות שיודעות ללמד את החומר הזה כמו שצריך. בלי לזלזל חלילה באף מורה, הניסיון שלי מלמד שאין מספיק כוח הוראה בישראל שבקיא לעומק בכל הנושאים הפיננסיים שמשרד החינוך פירט בהודעה לעיתונות. לא בהשקעות בבורסה ולא בהשקעות נדל"ן ואפילו לא בבניית תקציב אישי ומשפחתי. זה היה עד כה החסם מספר 1 בדרכו של החינוך הפיננסי למערכת החינוך הישראלית — אין מי שילמד את זה כמו שצריך. המורות והמורים עצמם צריכים חינוך פיננסי. "הדרג המקצועי במשרד החינוך משלים בימים אלה את היערכות היישום וההטמעה בבתי הספר, לרבות הכשרת צוותי חינוך, ליווי פדגוגי ופיתוח חומרי למידה, לקראת הרחבת התוכנית בכלל חטיבות הביניים", נכתב בשורה האחרונה של הודעת המשרד. בהצלחה עם זה, חבר'ה. העיקר שהשר הספיק לסחוט כותרת.
כי בסוף, זה הכל קמפיין. כל מה שמעניין זה הכותרת, הפוש, הציוץ. זה גם מה ששוות ההבטחות של שרת התחבורה מירי רגב על כניסת אובר לארץ, זה מה ששוות ההבטחות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על הוזלת יוקר המחיה. עוד רגע ראש הממשלה יתחיל לצלם סרטונים על הקפאת משכנתאות. פתאום הממשלה נהייתה פעלתנית מאוד בתחומים שאשכרה מרכיבים את חיינו. טוב שנזכרתם עכשיו, רגע לפני שאתם מתחלפים.
כך שהתשובה לשאלה איך אפשר לקחת את הממשלה הזו ברצינות היא — אי אפשר. זה לא באמת מה שמעניין את אנשיה. הציוץ של חבר מפלגתו של סמוטריץ', שמחה רוטמן, אחרי שהכנסת הפילה את היבוא האישי עד 150 דולר בלי מע"מ, העיד על כך כאלף עדים: "היום ברור יותר מתמיד, למי שרוצה מאבק נחוש ביוקר המחיה יש רק אופציה אחת בכנסת". הכל קמפיין.
3 בינתיים, בעולם המציאות, במרחב החיים הלא מדומיין, זה שאין מה לעשות איתו לקמפיין, הבעיות מסובכות ומאתגרות באמת. הנה אחת, לדוגמה: 509 רופאות ורופאים עזבו את ישראל ב־2024-2023, לפי הנתונים שפרסמו השבוע פרופ' איתי אטר, פרופ' ניתאי ברגמן ודורון זמיר. השלושה עוקבים כבר יותר משנה אחרי נתוני ההגירה מישראל ואליה, בניסיון לגלות איך החקיקה המשפטית והמלחמה משפיעות על המשק. הממצאים שלהם עגומים מאוד, בכל החזיתות, אבל נתמקד רגע רק ברפואה. בשנתיים המדוברות 949 רופאים עזבו, ו־440 חזרו. המערכת הצטמקה ב־509 רופאים ורופאות. וזו בעיה. קשה. מאוד.
מלכתחילה שיעור הרופאים לנפש בישראל נמוך בהשוואה למדינות ה־OECD. בסוף 2023 (השנה האחרונה שיש נתונים לגביה) היו בישראל 3.5 רופאים לכל 1,000 אנשים, לעומת 3.9 בממוצע ב־OECD, לעומת 5 בגרמניה, למשל. אפילו ליטא עוקפת אותנו, עם 4.6 רופאים לכל 1,000 בני אדם.
בעשור הקודם, אגב, עמדנו על 2.9 רופאים ל־1,000 אנשים. משרד הבריאות התאמץ והגדיל את מספר המקומות בפקולטות לרפואה, פתח שתיים חדשות (בצפת ובאריאל), ובאופן כללי גיבש תוכנית לאומית לשיפור המצב. אבל אז הגיעו החקיקה המשפטית והמלחמה, וישראלים מוכשרים התחילו להגר. בכל העולם יש מחסור ברופאים, כלומר בכל העולם יש ביקוש לרופאים, לא משנה מאיזה לאום.
מה המשמעות של רופאים עוזבים? כבר היום כרבע מהרופאות והרופאים חצו את גיל 67, הם פנסיונרים שהמערכת מחזיקה בכוח בעבודה כי אחרת המחסור יהיה בלתי נסבל. כל רופא שמחליט לעזוב רק מחמיר את המצב. פחות רופאים זה אומר יותר זמן המתנה במיון, וחודשים על חודשים של המתנה לרופא יועץ. ראיתם את הממשלה מתייחסת לעניין הזה לאחרונה חוץ מאשר לפטור את הרופאים שעוזבים ב"לכו לכו מי צריך אתכם בכלל"?
4 קחו עוד זריקת מציאות — העניין הזה עם חוות השרתים. ישראל משתרכת מאחור במרוץ העולמי להקמת חוות כאלה, שהן התשתית ההכרחית, והצומחת במהירות מדהימה, של עולם הבינה המלאכותית. עכשיו הממשלה נזכרה סוף כל סוף שצריך להיכנס למגרש הזה ולהסיר חסמים כדי להתקדם בתחום.
אבל חוות שרתים היא דבר עצום. ביקרתי לפני כמה שבועות באחת כזאת, בצפון הארץ; היא יחסית קטנה, ועדיין היתה ענקית. מבנים אדירים מלאי שרתים. והם מחייבים קירור מתמיד, ואספקה יציבה וקבועה של הרבה מאוד חשמל. חוות שרתים בינונית צורכת למשל 50 מגוואט, כמו עשרת אלפים משקי בית. אבל משק החשמל בישראל יודע להתמודד רק עם עלייה מינורית בביקוש בכל שנה, נגיד חוות שרתים אחת או שתיים חדשות. ועכשיו הוגשו בקשות להקמת עשרות כאלה. ככה נכנסים למרוץ. אבל איך נעמוד בזה?
יש המון טיעונים בעד ונגד הקמה של חוות שרתים. מצד אחד, הן יספקו לנו עצמאות תשתיתית. מערכת הביטחון, צה"ל, בתי חולים, האקדמיה ושחקנים נוספים לא יהיו תלויים בחוות בחו"ל. והן יעניקו לנו ידע מקצועי שאין בישראל כיום. אבל חוות שרתים מחייבות תשתית חשמל בקנה מידה אחר, והן זוללות אנרגיה, ומפגעים סביבתיים, ואף אחד מאיתנו לא היה רוצה לגור ליד אחת כזו.
בקיצור, זה סיפור מורכב, שקשה מאוד ליישם. אבל הי, הוא הזדמנות לעוד כותרת בחיינו כקמפיין. והשבוע היא הגיעה בהחלטת ממשלה ששווקה לנו תחת הכותרת "הופכים את ישראל למעצמת AI". נהדר. ואיך נעמוד בזה? "משרד האנרגיה יפעל לספק את הביקושים הגוברים תוך הבטחת אמינות אספקת החשמל וצמצום עלויות למשק".
"יפעל"? פה חשדתי. כי כמה ימים לפני ההודעה הזאת, ביום חמישי שעבר, משרד האוצר פרסם את מסקנות הביניים של צוות בין־משרדי שירד לעומק ההיבט האנרגטי של הקמת חוות שרתים. הוא מצא ש"בטווח הזמן הקרוב, עד 2030, לא ניתן להתאים את היקף הייצור לגידול בביקוש, ומאחר שאנחנו גם כך במצב של רזרבות נמוכות בשוק ועיכוב בתוכניות הפיתוח, גידול דרסטי בביקוש לחשמל עד 2030 יביא לגידול בהפסקות החשמל ולעליית מחירים לכלל הצרכנים כיוון שיהיה היצע דל במשק ויידרש להפעיל יותר שעות יחידות ייצור עם יעילות נמוכה".
ובקיצור, פחחחח. לכל ההבטחות על מעצמת AI אין ממש משמעות עד 2030, אלא אם כן אתם זורמים עם הפסקות חשמל בבית שלכם כדי שלחוות יהיה חשמל, או שאתם זורמים עם עליות מחירים משוגעות בתעריף, או עם חזרה לייצור חשמל על פחם וסולר, או עם כל זה יחד. אחרת? אחרת אין. ולא יהיה. לא משנה מה ראש הממשלה אמר. ככה זה, אתם יודעים, במציאות.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
