דמוקרטיה בהחלשה
ממשלה בלי ביקורת
מה שהחל את דרכו כחוק דרעי 2 הפך השבוע לחוק בן גביר, ואפשר לברך על תחילתה של מסורת — מרוץ שליחים שבו עבריינים מעבירים זה לידו של זה את החוק שנועד להגן על כהונותיהם.
החוק, שיאפשר להמליך לשרים לא רק את סוסיו של קליגולה אלא גם את חמוריו ושועליו, עבר בקריאה ראשונה והוא חלק מפעולות רבות אחרות שנועדו לחסן את הממשלה מביקורת משפטית כדי לבסס כאן דיקטטורה שהתנאי לכינונה הוא פירוק האיזונים והבלמים, הפרדת הרשויות ועצמאות המשפט.
נכון, התערבות בג"ץ במינוי ופיטורי שרים באמצעות רף שלא נקבע בחוק — למשל כתב אישום, למשל החרבת המשטרה — היא תקדימית ואפילו מרחיקת לכת, אבל לפעמים מותר לצפות מבית המשפט להתעלות לקוטן השעה ולהציב מראה שמשלבת משפט ומוסר בפני הממשלה. זו לא המראה שמניף מרדכי דוד אלא מראה שחיונית לתקינות המשטר והדמוקרטיה ושנועדה למנוע את הפיכת הממשלה למוסד לעבריינים לא צעירים. // משה גורלי
משבר ה־AI
הקטר במצוקה
מניות חברות הייטק רבות, ובהן חברות סייבר שמהוות את הקטר של התעשייה הישראלית, צנחו השבוע בחדות לאחר שאנתרופיק שחררה כמה תוספים לסוכן ה־AI שלה, קלוד.
אנתרופיק היא חלק חשוב בארמדת ה־AI שמאיימת להטביע שחקנים מוכרים וחזקים, שחלקם מהם פועלים בשוק כבר עשרות שנים. כל תנועה של החברה מנחיתה מכות כואבות על התעשייה: בשלב הראשון על המשקיעים בחברות הייטק, ובהמשך על העובדים. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שאנחנו בעיצומה של מהפכה, אבל מה שייחודי במצב הנוכחי הוא חוסר האונים המוחלט של המומחים והיעדר יכולת לחזות מה צופן העתיד, גם אם מדובר בשבועות או חודשים בלבד.
בעוד על פי חלק מהתחזיות חברות התוכנה הן הכרכרות שאחרי המצאת המכונית, תחזיות אחרות קובעות שכלי AI רק יגדילו את השימוש בתוכנה. ישראל, שהיצוא שלה והכנסותיה ממסים תלויים במגזר ההייטק יותר מכל מדינה אחרת בעולם, צריכה להיות ערה לכך שמנוע הצמיחה העיקרי שלה עשוי להיות בסכנה חמורה בהרבה מכפי שמישהו העריך עד כה, בייחוד לנוכח העובדה שהכספים שמכניס המגזר אמורים לממן גם את המלחמה האמיתית שבפתח. // סופי שולמן
הגאות בבורסה
מסתירים סיכונים
תקופות של גאות כלכלית בכלל וגאות בבורסות בפרט מאופיינות ברובד האמפירי שלהן וברידוד הסיכונים שכרוכים במצב השוק. ברמה האמפירית מצא השבוע הכלכלן הראשי של מיטב שלל נתונים המצביעים על גאות בבורסה: מכפילי הרווח בה הגיעו לשיא, היחס בין מדד ת"א 125 לתמ"ג זינק גם הוא לשיא, וכל הסקטורים בבורסה השיגו ביצועי יתר על מקביליהם העולמיים.
במקביל, מערכת רידוד הסיכונים עובדת חזק: לאומי מציע לסוחרים החדשים אצלו הגנה מהפסדים בבורסה של עד 3,000 שקל; הממשלה מציעה לסבסד משכנתאות למי שנטל סיכון בלקיחת משכנתא ערב עליית הריבית; שר האוצר ניסה "לטפל" ביוקר המחיה באמצעות סבסוד אתרי קניות מסין עם כספי מסים ישראליים, והקבלנים דוחפים מבצעי הנחות כדי להסתיר את מחירי הדירות היורדים ולמנוע את התרסקות מניותיהם.
כולם רוצים להסתיר את הסיכונים ולהמשיך לגלוש על הגאות, אבל הניסיון מלמד שהפרקטיקות הללו תמיד מסתיימות באותו האופן, ושהשיטפון שמגיע חזק מדי מכדי שטיפולים קוסמטיים יעצרו אותו. השאלה היחידה היא רק כמה משאבים עוד יירתמו לטובת ההסתרה בטרם יגיעו המים. // גולן פרידנפלד
מירי רגב
שרת האצבע בעין
שרת התחבורה, מירי רגב, העלתה השבוע לרשתות החברתיות פוסט שנפתח במילים "הותר לפרסום". רגב התייחסה לאירוע שהיא בעצם מארגנת לעצמה — מסיבה לתומכיה שצפויה להיות מושקעת במיוחד לכבוד הפריימריז המתקרבים בליכוד. אלא שהקורא הישראלי הפוסט־טראומטי ששבע מחדשות רעות מיד הרגיש שלבו צונח למקרא שתי המילים שכולנו התרגלנו לשמוע לפני הקראת שמות חללי צה"ל במהלך המלחמה האחרונה.
בתוך דקות מהפרסום הטוקבקיסטים החלו להטיח בשרה האשמות כגון "מנותקת", "מזלזלת" ו"חסרת כבוד". רוב המגיבים טענו שלו רגב לא היתה כה מנותקת מהעם היא לא היתה מעלה בדעתה להעלות פוסט כזה. מעטים סברו שבסך הכל מדובר בהלצה סרת טעם.
אלא שבעולמה של השרה חובבת היהלומים הפוליטיים אין טעויות ואין פליטות פה. כל פוסט הוא הזדמנות טובה להתסיס, וכל מילה שהיא אומרת או כותבת נועדה להבהיר היכן עובר קו בלתי נראה שמפריד בין תומכיה למתנגדיה. הם שם, אנחנו פה, ואם הפרובוקציה הפעם לא תעבוד מסיבה כזו או אחרת, תמיד נמצא עוד פרה קדושה לשחוט. // חופית כהן אולאי
שוב עבר שבוע מתוח
החיים במדינת ישראל מאז הקמתה מעולם לא היו רגועים במיוחד, ובשנתיים וחצי האחרונות המצב כמובן החמיר. אבל גם אחרי שובם של החטופים, הרגיעה בצפון והנסיגה החלקית ברצועה, לא ממש נרגענו. ובשבועות האחרונים נדמה שהמתח שוב עולה. יש מתח בחברה הערבית, ומתח עם החרדים, ומתחים בתוך גופי השלטון, ומתח תת־עורי, תמידי, בשל האימה מפני מטחים איראניים.
למתח יש שתי פנים. הוא כרוך במתיחה, שהיא במקורה בכלל פעולה של ריווח — בספר ישעיהו ובמדרשי חז"ל אלוהים מתואר כמי שמותח את השמים ודואג לפריסתם האדירה. אבל באותם מדרשים מתואר גם איך מידת הדין יכולה להיות מתוחה על האדם, והנה המתיחה הקשה, זו ששלובה בעימות, זו שעטופה בחרדה. מתח הוא לפעמים דבר מה אצור שמבקש להתפרק, כמו בחשמל, כמו מתח מיני, כמו בסרט מתח שמחזיק אותנו על הקצה עד ההתרה. וגם כאן יש כפילות: כשאנחנו חיים במתח תמידי סביב השאלה מתי משהו יקרה, גם אם הוא רע, אנחנו גם קצת רוצים שהוא כבר יקרה, כי כמה אפשר לסבול את הדריכות. איבדנו את כל ממד הריווח, אנחנו רק במחנק, ולא נותר לנו אלא לקוות שמידת הדין לא תימתח עלינו יותר מדי. // דור סער־מן
