סגור
חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
27.8.2026

26.8-20.8: השבוע של אלטלנה, המשכנתאות, רמ"י ותקציב הביטחון




אלטלנה
הופכים את המסר
לא רק שהליכוד נוטש בהדרגה את המורשת של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין ומאמץ את דרכו של איתמר בן גביר, השבוע בן גביר לקח בעלות על אלטלנה, מנכסי צאן הברזל של הימין. ההשתלטות שלו על הזיכרון הזה הכניסה את בנימין נתניהו למלכוד — מצד אחד הוא לא היה מחמיץ הזדמנות לציין את גילוי הספינה, ומצד אחר ביקש להימלט מצילום משותף עם ה"ספן" החדש. זו מורשת נתניהו: לברוח מצילומים משותפים עם בן גביר, אבל לתת לו להחריב את המדינה.
ההטבעה של אוניית הנשק של האצ"ל הובילה לסף מלחמת אחים, אבל הסתיימה בהנחלת שני לקחים מנהיגותיים חשובים — ממלכתיות ואחדות. דוד בן־גוריון התעקש לחסל כל מסגרת צבאית מחוץ לצה"ל, ואילו בגין התעקש שלא להשיב אש אל יהודים. כשבן גביר מתייצב על סיפונה של אלטלנה, כיוון ההפלגה מתהפך: לחרחר מדנים, ולנצל את הסיפור כעוד דוגמה לדיכוי הימין בידי השמאל המשוקץ, כדי להצדיק את המשך הרדיפה שלו. סיפור אלטלנה הפך טרגדיה של קטל למסר שנשק לא יופנה כלפי אחים; בן גביר מחלק נשק לאזרחים ולמיליציות שמשרתות אותו. אל תסמכו עליו שייהפך לבגין. // משה גורלי

קו מוסף

קו מוסף
הרעב למשכנתאות
מלכוד הבלונים
נתוני בנק ישראל שפורסמו השבוע גילו שבחודש שעבר נרשמה עלייה של 1.5% בהיקף הלוואות הבלון והבולט במשכנתאות, בשלושת החודשים האחרונים הן עלו ב־4% — ובשנה האחרונה בלא פחות מ־20%. שני סוגי ההלוואות האלה, שמאפשרים לדחות חלק מהתשלומים לתקופה מסוימת, משמשים קוני דירות כדי להצליח להגיע לבית משלהם אבל לדחות עד כמה שאפשר את התשלום עליו. יש כאן כמובן הימור, שמתבסס על ההנחה שאחר כך יהיה יותר קל לשלם את מה שקשה עכשיו. אבל זה לא נגמר כאן. מדובר בהימור כפול. כי נוטלי המשכנתאות (כמו גם הקבלנים) מייחלים להורדת הריבית במשק. כשזה יקרה, הם בטוחים, יהיה יותר קל. הבעיה היא שאם זה לא יקרה, ומהר, והיקף ההלוואות רק יגדל, הסיכון בענף המשכנתאות רק יעלה — מה שלא רק ירחיק את הורדת הריבית אלא אף עשוי להביא להעלאה שלה. מי שקונה עכשיו דירה עם בלון, צריך להביא בחשבון גם את זה. // אלמוג עזר

קו מוסף

ההדרה ברמ"י
אין רשות לנשים
בדצמבר 2011 קיבלה ממשלת נתניהו החלטה רשמית להיאבק בהדרת נשים במרחב הציבורי. בין השאר נקבע שנציבות שירות המדינה תפרסם הנחיות שיאסרו הדרת נשים בטקסים ממשלתיים. ההנחיות האלה לא פורסמו עד היום, והמצב רק הידרדר מאז.
השבוע, למשל, התברר שרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ביטלה את מופע ראש השנה לעובדיה, והם לא יזכו ליהנות מהמחזמר "בגלל הרוח", לפי שיריו של שלומי שבת, כי יש בו נשים. זה אירוע חגיגי, שממומן מכספי הציבור, שמיועד להביע הערכה לעובדי החברה, ולעובדות שלה, להיטיב איתם לקראת השנה החדשה. אבל לנשים אין מקום על הבמה. מי שהחליט לבטל את המופע הוא יהודה אליהו, מקורבו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שמונה למנהל רמ"י, המינוי נפסל בבג"ץ, והממשלה הכניסה אותו לרשות בכל זאת, כמינוי זמני. ונציבות שירות המדינה? עדיין שותקת. אותה נציבות שמדברת במילים מכובסות על קידום נשים לעמדות מפתח במגזר הציבורי מאפשרת את הדרתן בפועל. זו אינה מקריות, זו מדיניות הממשלה הנוכחית, עם המרחק הצורם בין מילים למעשים, עם 0 מנכ"ליות ב־37 משרדי ממשלה (לאחרונה סוף סוף מונתה אחת), עם הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, עם העמקת ההפרדה המגדרית באקדמיה, ומתברר שגם ברזולוציה של מחזמר משירי שלומי שבת לעובדי רשות ממשלתית. // נטע־לי בינשטוק

קו מוסף

תקציב הביטחון
תנשמו רגע
בחסות עילפון אוגוסט הכללי, מערכת הביטחון ממשיכה לחתור במרץ להגדלת התקציב שלה השנה ובשנים הבאות. הטענה הנוכחית לדחיפות הדיון בנושא היא שיש עסקאות רכש שחייבים לסגור עכשיו, ממש עכשיו, הזדמנות שלא חוזרת, רק היום ובזול. במשרד האוצר אומרים, מנגד, שלמערכת יש כיום מספיק כסף כדי לתמרן איתו ולקנות את מה שהיא צריכה, ושממש לא כדאי לשנות את התקציב באמצע השנה.
בלי לבחור צד, ראוי לומר: לא כדאי לעשות כלום עכשיו. רגע לפני החגים והבחירות, כשכל החלטה, קטנה כגדולה, שנויה במחלוקת וחשודה באינטרסים פוליטיים, אי אפשר לחלק עשרות מיליארדי שקלים תחת לחץ של "רק היום! הזדמנות שלא חוזרת!". גם אם יש בדברים אמת, גם במערכת הביטחון צריכים להבין את רגישות התזמון, וכן, אם זו אכן הזדמנות שלא חוזרת, שימצאו דרך לממש אותה. ואם זה רק מנוף לחץ, שיחכו לממשלה הבאה, ולהנהגה שתצליח לנהל סוף סוף את המשבר המתמשך הזה בין האנשים שעל הכסף לאנשים שעל הנשק. // שלמה טייטלבאום

קו מוסף

מילת השבוע מוסף 27.08.26
לימוד זה דבר אחד, לימודים זה דבר אחר, ולא נשאר ממנו הרבה
שנת לימודים חדשה נפתחת, ואיתה הבעיות המוכרות — הידרדרות הידע והערכים, האלימות, שחיקת המורים ומעמדם, המחסור החמור באנשי צוות, מצב החינוך המיוחד ושאר הבעיות שלא נראה שמישהו באמת מנסה לפתור. השוקת השבורה הזו באה לידי ביטוי בעצם המונח "לימודים".
כי לימודים הם מעבר ללימוד. הלימוד הוא הפעולה עצמה, שיכולה להיות רגעית, חד־פעמית, תלויה במשהו ספציפי שנרצה לדעת ושנוכל לגלות מהר מאוד, או להיות הלך רוח, גישה רוחנית לחיים. "לימודים", לעומת זאת, מתייחסת למסגרת קונקרטית, מוסדרת וקבועה, שמחייבת פעולה ממשית מתמשכת. שנת לימודים, תוכנית לימודים, לימודי ליבה, לימודים גבוהים — הכל מאוד ארגוני ומאורגן. זה לא הלימוד האישי, אלה לימודים בחסות המדינה, עם סוגיות של תקציב וכוח אדם ופוליטיקה.
ומציאות. כי למעשה בשבע השנים האחרונות לא היתה שנת לימודים אחת מוסדרת ושלמה. מקבלי ההחלטות בתחום החינוך לא אחראים למגפות ומלחמות, אבל הן היו חלק מהעובדה שכל הקונספט של לימודים התמוסס לגמרי, שכל היסוד המאורגן והמסודר שבו קרס. כשפותחים במלחמה עם איראן בלי לדאוג להיערכות מערכת החינוך, למשל, ברור שלאף אחד בשלטון לא אכפת ממנה. במסגרת הקריסה הנרחבת של עקרונות בסיסיים של מדינה ושל שלטון, גם הקונספט היפה של "לימודים", של שירות שהמדינה מספקת לצעירים שלה, נהפך לכאוס, ואף אחד לא לוקח אחריות. לא לומדים כלום. // דור סער־מן
באנר