הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
אחרי כמה שבועות של ניסיונות לתפור חופשה לקיץ, הבנתי שכל העניין עשוי ללקות בחסר חמור דווקא בממד שאנחנו הכי זקוקים לו בחופשה — שקט.
פעם זה היה פשוט יותר, גם אם יקר יותר. מזמינים טיסה, מזמינים מלון, נוסעים. ניסינו לבוא בגישה הזו גם עכשיו. בחרנו יעד, השווינו מחירי כרטיסים, מיהרנו לקנות מחשש שאם נתעכב הם יתייקרו — גם ככה הם יקרים — ועכשיו צריך למצוא איפה לישון.
גם זה כבר לא פשוט. אנחנו פחות צעירים, לא מתכלבים, ויש לנו שני ילדים. הרבה יותר נוח לנו לגור בדירה ולא במלון, וגם יותר משתלם. בכללי, ובייחוד בשנים האחרונות: מחירי הלינה במלונות באירופה זינקו מאז 2019 ב־37% (נתונים של החברה הצרפתית D-Edge, המתמחה בסטטיסטיקות תיירות). היו לנו בעבר חוויות טובות עם דירות Airbnb, אבל גם העניין הזה הסתבך. האינפלציה של דירות הנופש האלה בערים רבות הובילה לפגיעה בחיים ובתושבים, ולכן לא מעט רשויות, כולל למשל אלה בלונדון, פריז, אמסטרדם וליסבון, הטילו רגולציה מחמירה בתחום, ויש גם מי שמנסות לחסל את התופעה לגמרי, ברצלונה למשל. כל אלה מובילים לירידה בהיצע הדירות ולעליית המחירים של הנותרות.
ואם לא די בכך, פה ושם עולים דיווחים על מפעילי דירות נופש שמתנגדים לאירוח ישראלים. "יש תופעה של חרם שקט על ישראלים בקרב משכירי Airbnb", אומרת חוקרת התיירות, האנתרופולוגית והסופרת ד"ר דריה מעוז מהמרכז האקדמי הרב־תחומי (לשעבר מכללת הדסה). היא חוותה את זה בעצמה לפני כשנתיים; "שלום, אני מצטערת, לא הבנתי בתחילה שאת מגיעה מישראל, אנא מצאי אלטרנטיבה אחרת", כתבה לה המשכירה שאיתה סגרה מראש על דירה באוקספורד, והשאירה אותה בלי פתרון לינה כמה ימים לפני הטיסה. מאז, מסבירה מעוז, היא נתקלה בעוד מקרים דומים של אחרים. "בעלי הנכסים פשוט כבר לא אומרים את זה ישירות, כי הם יודעים שאסור להם לציין את הסיבה. ממש עכשיו בן זוגי רצה להזמין דירה בברגן. הוא פנה למישהו ב־Airbnb שלדירה שלו היו תאריכים פנויים והוא כתב לו שלצערו הוא לא יוכל לארח בהם. אחר כך נכנסתי מהיוזר שלי, וראיתי שהתאריכים פנויים".
לא ברור עד כמה התופעה הזאת באמת מקשה על ישראלים לנפוש, אבל היא מוסיפה עוד רעש לראש, בדרך הארוכה מדי לשקט. וחוץ מזה, גם הדירות ב־Airbnb כבר לא זולות. אחרי ששילמנו על הכרטיסים, הבנו שבכל שאר הסעיפים עדיף לחסוך.
אז חשבנו להחליף דירות.
מחקר מצא שההשפעה החיובית המשמעותית ביותר של חופשה מתרחשת עוד לפני היציאה אליה: עצם הציפייה לקראתה מעלה את רמות האושר. אבל מה אם שלב ההכנות לחופשה רווי בעיקר במתח וחששות, ופחות בפנטזיות וציפיות?
זו תופעה שרווחת לפחות 20 שנה, בתיירות בתוך הארץ וגם בחו"ל, לא רק בקרב ישראלים, ולא רק משיקולים כלכליים. כך למשל יש כבר אתר שמוקדש ללקוחות "אקסקלוסיביים", שמחליפים ביניהם דירות מעוצבות במיוחד, כאלה שצריכות "להתקבל" לפלטפורמה, ושמשלמים 500 דולר על שירות וניקיון בכל החלפה (הוא נקרא Kindred, אם איכשהו אתם עומדים בתנאי הסף). החלפת דירות מאפשרת את מה ש־Airbnb מאפשר — להרגיש לרגע שאנחנו חיים במקום אחר — רק בחינם. והיא מאפשרת הצצה לחיים של אחרים, זה תמיד נחמד, בתנאי כמובן שאתם מוכנים שיציצו גם לחיים שלכם.
כעת, בבוסט התיירות של אחרי ההדממה של שנות הקורונה ובעקבות התייקרות הלינות המסורתיות וההגבלות על Airbnb, חילופי הדירות משגשגים. ב־2024 היו יותר מ־408 אלף החלפות באמצעות האתר הגדול בתחום, HomeExchange.com — עלייה של 43% לעומת השנה הקודמת. באתר People Like Us מספר ההחלפות זינק ב־1,000% בחמש השנים האחרונות. "הוול סטריט ג׳ורנל" וכלי תקשורת אחרים מכריזים בזה אחר זה שחילופי הבתים הם אחת המגמות הבולטות בתיירות מתחילת העשור.
רק שגם זה כאב ראש. קודם כל, כי לישראל של אחרי 7 באוקטובר מגיעים מעט מאוד תיירים. מתחילת השנה עד אפריל נכנסו לארץ רק 284 אלף תיירים. בכל 2025 — 1.3 מיליון — פחות משליש מבשנת השיא, 2019, אז ראינו כאן 4.55 מיליון תיירים.
במצב הזה, מראש ההחלפות מתכנסות בעיקר לכאלה בין ישראלים שחיים בחו"ל לאלה שחיים בארץ. השוק הזה כבר הצמיח את האתר Swapli, שמחבר בין ישראלים תמורת תשלום. אפשר להציץ בו בחינם, אבל כדי לסגור החלפה נדרש מינוי שעולה 125 או 395 יורו לשנה. גם אתרים מקבילים אגב גובים תשלום: ב־HomeExchange.com מנוי שנתי עולה 235 דולר, ב־People Like Us מחירו 159 דולר וכן הלאה. המחיר לא מרתיע את המחליפים, כולל הישראלים, וסוופלי הולך וצובר משתמשים. ובכל זאת, יש בו כרגע פחות מאלף דירות, אז גם שם צריך לא מעט מזל.
אחרי שנשאבתי לעולם הזה, אחרי שביליתי שעות ב־Swapli ובקבוצות להחלפת דירות בפייסבוק, על המוני החברים וההודעות שבהן (רק בקבוצה הישראלית שנקראת "החלפות בתים בחו"ל" יש 67 אלף חברים), קלטתי שכל הסטייט אוף מיינד שלי לא נכון. שבעצם לא הבנתי לגמרי את המשחק. אם רוצים להחליף בתים, כדאי קודם למצוא החלפה, ורק אז לקנות כרטיסים שיתאימו לתאריכים. והכי טוב לא לבוא מקובעים. לבחור את יעד החופשה לפי ההחלפה המתאימה, ולא לחפש החלפה לפי היעד המבוקש. זו גמישות שמתאימה לאנשים מסוימים, אבל לא לכולם, וכנראה קשה יותר לא רק לי, אלא להורים באופן כללי.
עוד לא מצאנו החלפת דירות (לונדונים, תגידו אם מעוניינים), אבל בינתיים קצת יצאה לי הרוח מהמפרשים. חוקרים מאוניברסיטאות ארסמוס וטילבורג שבהולנד מצאו כי ההשפעה החיובית המשמעותית ביותר של חופשה מתרחשת עוד לפני היציאה אליה: עצם הציפייה לחופשה העלתה את רמות האושר של משתתפי המחקר, בעוד לאחר החזרה הביתה רובם לא היו מאושרים יותר ממי שלא נסעו כלל. אבל מה אם שלב ההכנות לחופשה רווי בעיקר במתח וחששות, ופחות בפנטזיות וציפיות?
אני עדיין מנסה לגרד בכוח את תחושת האושר שלפני. אני נחושה לצאת לחופשה, אבל אני זקוקה לחופשה הזאת כדי לנוח, ובינתיים אני עובדת קשה כדי להפיק אותה. אני זקוקה לחופשה הזאת כדי להתאוורר, כדי לנשום אוויר אחר, כדי לצאת מישראל, ומגלה שאני לא יכולה להשתחרר מהישראלים. שאחת מתופעות הלוואי של הבידוד שמצבנו גוזר עלינו היא שאנחנו כבולים זה לזה. שהפנטזיה על אינטראקציה עם תרבויות אחרות ואנשים זרים וחיים שונים מאוד משלי מתרסקת על קרקע הנסיבות והאילוצים. כן, זה יכול להיות נחמד אם נבלה את חופשת הקיץ בלונדון וכשהילדים יפתחו את מגירת החטיפים הם ימצאו במבה. אבל זה לא באמת מה שאני שואפת אליו. כי מה שהבנתי בכל מסע החיפוש עד כה הוא שזו לא רק חופשה שאני כמהה אליה; אני כמהה להרגיש שוב שהעולם כולו פתוח עבורנו, פרוש בפנינו. בין כל הדברים שאיבדנו, גם לזה אני מאוד מתגעגעת.
