הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
איתמר קרמר (47) הוא איש חינוך ותיק ומנהל בית ספר לשעבר שעמד בראש בית הספר ללימודי העם היהודי של בית התפוצות והוביל את תוכנית "מסע ישראלי" של משרד החינוך. כיום הוא מנהל את ארגון "משמר החינוך הממלכתי" שמטרתו להבטיח את קיום ערכי החינוך הממלכתי ושוויון הזדמנויות בחינוך. השבוע, במקביל לשביתת המורים, הפיץ הארגון עצומה התומכת באנשי ההוראה. עד כה חתמו עליה יותר מ־8,000 הורים.
ברמה הציבורית והפוליטית, הארגון פועל עם מפלגות בגוש הדמוקרטי־ליברלי ועם רוב גופי המחאה המובילים לגיבוש תוכנית מדיניות ליום שאחרי הבחירות. נוסף על כך, הארגון מאגד הורים מכל רחבי הארץ במסגרת "משמרות חינוך מקומיים" שתפקידם לזהות מקרים של פגיעה בערכי החינוך הדמוקרטי־ליברלי. "זה יכול להיות אמירות קיצוניות של אנשי הוראה, הפצה של תכנים אנטי־דמוקרטיים, או מקרים כמו זה שאירע בבית ספר במועצה האזורית לב השרון, שם דיווחו הורים על כך שרב שהוזמן לשיעור אמר לתלמידים שאי־הנחת תפילין תוביל לכך ש'חיילי צה"ל יסבלו'", אומר קרמר. "אנחנו נכנסים למקרים כאלה בזהירות, מקיימים בירור בשיתוף ההורים, הצוות החינוכי והרשות המקומית כדי לתווך ולא להסלים את המצב. גם כשיש אמירות בעייתיות, אנחנו משתדלים לא 'לשרוף' מורה, אלא לשמור על הקהילה, להסביר, ולחזק את הקו הערכי־דמוקרטי".
מה ייחודי בשביתה הנוכחית?
"היא לא מרד מאורגן, אלא ביטוי לתסכול עמוק ואותנטי, שמבקש להציב אלטרנטיבה. מורות ומורים שלא מחכים להנהגה אלא לוקחים אחריות ומתארגנים. בנוסף, מחאת המורות והגננות לא מגיעה מההנהגה הוותיקה של הסתדרות המורים, אלא מלמטה — מהתארגנויות מקומיות של בתי ספר.
"זה קורה כי הממשלה הלכה צעד אחד רחוק מדי בכל הנוגע למורים. זו גם הסיבה לכך שהשביתה הזו שונה מכל שביתה אחרת שאני זוכר. בדרך כלל הסנטימנט הציבורי היה נגד המורים ונגד השבתה. הפעם אנחנו שומעים קולות אחרים — גם מאנשי ימין — שאומרים בפה מלא: 'אני מוכן לשלם את המחיר כדי שמישהו סוף־סוף יתייחס אל המורים של הילדים שלי בכבוד'".
מה בעצם ניסתה המדינה להשיג?
"לראשונה זה שנים חוזר משרד האוצר לשחק עם מנגנון הוותק — אחד הכלים המרכזיים שמעניקים למורים ביטחון כלכלי וסיבה להישאר במערכת. הפשרה שהובילה אליה יפה בן דוד היא ככל הנראה הטובה ביותר שניתן היה להשיג, אך המחיר הוא אלמנט הוותק. דחייה של ארבעה חודשים בקבלת הוותק משמעותה חיסכון תקציבי עצום למדינה, אך גם שחיקה ברורה בזכויות. הכנסת המנגנון הזה אל תוך המו"מ היא תקדים מסוכן: אם זה קרה פעם אחת, סביר שזה יקרה שוב".
מעבר לקיצוץ, כיצד פועלת הממשלה הנוכחית בתחום החינוך?
"בן־גוריון דיבר על שני עוגנים של ממלכתיות: צבא העם והחינוך הממלכתי. הממשלה הנוכחית שוברת את שני העקרונות האלה. מצד אחד, היא ממשיכה להעצים את תופעת ההשתמטות החרדית ולכרסם בעיקרון של שירות צבאי לכולם. מצד שני, היא פוגעת פעם אחר פעם בחינוך הממלכתי ובערכי הממלכתיות".
איך בדיוק?
"הכספים שקוצצו ממערכת החינוך עברו לטובת שימור הקואליציה, ששמה לה למטרה לרסק את הממלכתיות. כספים קואליציוניים בעצם הולכים לחינוך אנטי־ממלכתי — לישיבות חרדיות, לבתי ספר חרדיים, לעמותות ימין שמקבלות תקציבים ממשרד המורשת, למשרד ירושלים ומסורת ישראל, ולמשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות של אורית סטרוק. הם נכנסים בחזרה למערכת החינוך דרך עמותות שגוזרות דמי ניהול, ומחלקות ג'ובים למקורבים, ובמקום שהמורים, שיכלו להעביר תכנים ערכיים יעשו זאת, נכנסים מדריכים ומדריכות מטעם העמותות — באותן שעות שבהן המורים גם כך נמצאים במוסדות. זה הטמטום הכי גדול".
תן דוגמה קונקרטית לאופן שבו השיטה הזאת עובדת.
"עמותת 'אשכולות', למשל, שמפעילה מרכזי ידיעת הארץ ותודעה יהודית ברחבי הארץ מקבלת עשרות מיליוני שקלים כדי שהמדריכה שלה תיכנס לכיתה ביחד עם המורה. אבל לא צריך את המדריכה הזאת. מה שצריך לעשות זה לקחת את הכסף שנתנו להם ולהעביר אותו ישירות למורה, שצריכה לקבל שכר על כך שהיא נמצאת שם. אין שום סיבה בעולם שמשרד החינוך לא יעשה את כל הדברים האלה. אבל מה הם באמת עשו? העבירו את מינהלת הזהות היהודית ממשרד החינוך למשרדה של סטרוק. למה? כדי שאנשי 'הדיפ־סטייט' של משרד החינוך לא יבואו וישאלו שאלות קשות. סטרוק לא שואלת שאלות — היא מעבירה את הכסף ישר לאנשים שלה".
כדי לפגוע במשרד החינוך?
"כן, אין ספק. במקום לחזק את משרד החינוך, הממשלה הזו עושה כל שביכולתה כדי לפורר אותו. אין לי מושג אם שר החינוך יואב קיש בכלל יודע מה קורה במשרד שלו — אבל בפועל, משרד החינוך מתפורר. זה לא סתם שמקימים עוד ועוד משרדים שכל תכליתם היא להחליף את משרד החינוך. הם פשוט מנסים לפרק אותו. ויתור על חוק חינוך ממלכתי זה כמו לפרק את צה"ל, ויתור על צבא העם".
מה שאתה טוען נשמע קונספירטיבי.
"אולי זה נשמע כמו קונספירציה, אבל פירוק הערכים הממלכתיים במערכת החינוך קשור ישירות להעדפה של המגזרים בקואליציה. זה מהלך אחד רחב שתכליתו לפצל את החינוך הממלכתי"
לשם מה?
"כדי למסור את השליטה לחינוך סקטוריאלי ולאפשר למגזרים הדתיים והחרדיים לפעול בחופשיות לפי האג'נדה שלהם".
תקציב משרד החינוך הוא כ־90 מיליארד שקל — הכי גדול אחרי הביטחון - ורובו מוקצה לשכר מורים.
"עדיין כ־20% ממנו — 18 מיליארד שקל — מוגדרים כתקציב גמיש. זה הכסף שמשרד החינוך יכול לכוון בעזרתו מדיניות. אלא שבמקום להשתמש בו לטובת כלל תלמידי ישראל, הממשלה מזרימה כ־5.3 מיליארד שקל למשרדים מיותרים ול'כספים קואליציוניים'. מתוך הסכום הזה, כ־3.9 מיליארד שקל מופנים למה שמכונה 'חינוך', אבל בפועל הוא חינוך סקטוריאלי ולעתים אנטי־ממלכתי.
"תקציב תרבות יהודית, למשל, גדל ב־1,171%, גידול של 70 מיליון שקל; תקציב התמיכה בנושאי יהדות גדל ב־216%, גידול של 805 מיליון שקל; תקציב מוסדות תורניים גדל ב־200%, גידול של 735 מיליון שקל. במילים אחרות: כחמישית מהתקציב הגמיש של משרד החינוך מועבר לחינוך סקטוריאלי. ועכשיו, כשנגמר התקציב בגלל המלחמה, הממשלה לא מבטלת את הכספים הקואליציוניים — אלא לוקחת מתקציב החינוך הלא גמיש, כלומר משכר המורים.
"מעבר לכך, הבעיה הכי גדולה בעיניי היום זה שמתייחסים למורה כאל שורה באקסל. כל עוד יש מורה בכיתה – מבחינת המערכת זה מספיק. זה נוגד את מה שהיה כאן תמיד: חינוך מתוך שליחות. לא רק לסיים בגרות – אלא גם לחנך לערכים ישראליים משותפים. החינוך היום מתעסק בעיקר בהגדלת הסד"כ ובהגדלת התל"ג וזה פוגע בלכידות, בפטריוטיות, ביכולת שלנו לתפקד כחברה".
יש חילונים וליברלים ששואלים את עצמם אם הם צריכים לעזוב את החינוך הממלכתי ולבנות זרם חינוך משלהם.
"זה בדיוק מה שמסוכן. ברגע שאתה מקים חינוך ממלכתי ליברלי נפרד אתה בעצם אומר שוויתרת על המדינה ועל הישראליות המשותפת, ואם נלך לשם – הדמוגרפיה תנצח. נישאר רק עם מגזרים סקטוריאליים, שכל אחד מהם סגור בתוך עצמו. כל אחד מחנך רק למה שהוא מאמין. וכל קשר בין המגזרים ייעלם".
יהיו שיאמרו שהדמוגרפיה כבר ניצחה ושצריך להכיר במציאות: ישראל היא מדינה סקטוריאלית.
"אני לימדתי בבית ספר מקיף ד' באשדוד, ורוב התלמידים שם לא החזיקו בערכים שלי, אבל עצם זה שהם היו בתוך מערכת ממלכתית שכפופה לערכים כלליים, איפשר את הקיום המשותף הזה.
"המטרה שלנו היא לא להקים גדר סביב עצמנו – אלא להרחיב את המעגל. מי שרוצה להתבדל – שיצטרך לעבוד קשה יותר. בסופו של דבר זה מה שיקריס גם את הרשתות החרדיות וגם את החינוך החרד"לי".
כדי לחשוף את פערי התקצוב בין זרמי החינוך ערכת עם עו"ד יעל כפרי מחקר שניתח לעומק את מבנה התקציב וההקצאות למוסדות חינוך שונים. קראתם לו "המיוחסים". למה?
"כולם יודעים שתלמידים בחינוך הדתי־לאומי מקבלים יותר מתלמידים בזרם הממלכתי, אבל לא תמיד ברור למה. המחקר הראה שמדובר בשילוב של תוספות מגזריות, כמו שעות לרבנים ושעות תפילה, ותמריצים שמועברים לבתי ספר קטנים, שבפועל מוקמים לאו דווקא בפריפריה, אלא לעתים קרובות ממניעים אידיאולוגיים או אפילו גזעניים".
תן דוגמה.
"בנתניה למשל פועלים ארבעה בתי ספר דתיים קטנים, כל אחד למגזר שונה — בנים, בנות, חרד"לים, חב"ד — באזור שבו פועל בית ספר ממלכתי יחיד בגודל של ארבעתם יחד. זה שימוש בתקציבי מדינה, רשות מקומית והורים כדי לייצר בידול מכוון – לא רק בין דתיים לחילונים, אלא גם בתוך הציבור הדתי עצמו".
בעקבות המחקר הוגשה עתירה לבג"ץ, שעדיין תלויה ועומדת והמדינה נדרשת להשיב לה עד 18 במאי.
"אני מקווה שההליך יוביל לבחינה מחודשת של ההסדרים התקציביים שמאפשרים את המצב הקיים. אסור להמשיך עם הלקונה הזאת. זו לא רק שאלה של צדק – זו שאלה של עתיד החברה הישראלית".
