הסלמת המלחמה
העיקר שטוב למנהיג
השבוע שלחה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה מכתב לראש הממשלה ושריו ודחקה בהם שוב להקים ועדת חקירה ממלכתית. אבל נתניהו מתנגד. לשיטתו לא חוקרים בזמן מלחמה. כמובן שזה לא מונע בדיקה של מבקר המדינה, אבל ממנה נתניהו לא חושש — משום שכלי החקירה שלו מוגבלים, מכיוון שהוא לא חוקר באופן פומבי, ובעיקר כי הוא לא בוחן את המדיניות שהובילה לטבח, קרי טיפוח ומימון שלטון חמאס כדי להחליש את הרשות הפלסטינית וכך לקבור אופציה מדינית. נתניהו אפילו יברך על ממצאי המבקר, שיגדילו את חלקם ואחריותם של הצבא והשב"כ.
הבעיה היא שכדי למנוע ועדת חקירה ממלכתית לא רק משתמשים במלחמה כתירוץ, אלא אפילו מרחיבים אותה בפועל. וזו האפשרות המזעזעת: ייתכן שהולכים כאן למהלך גדול שמסכן חיי חיילים, חטופים וחפים מפשע ללא תוחלת ביטחונית אמיתית. מעולם לא היתה כאן מלחמה צינית כל כך — כזו שיעדיה המבצעיים מעורפלים ורחוקים, והמטרה הברורה היחידה שלה היא שרידותם של הממשלה והעומד בראשה. // משה גורלי
שביתת המורים
שיעור במחאה
שביתת המורים המתארכת היא תעלומה לכאורה: היא פרצה למרות שההחלטה על הקיצוץ התקבלה כבר לפני חצי שנה; היא נמשכת גם אחרי שהסתדרות המורים הגיעה להסכמות; ומלכתחילה היא התבססה על דרישה להחריג דווקא את המורים מקיצוץ רוחבי. למרות כל זאת, השביתה זוכה לתמיכה נרחבת בציבור, גם בקרב ההורים שמשלמים את המחיר שלה, ועוד בתקופה קשה ביטחונית וחברתית.
התעלומה נפתרת כשמבינים ששביתת המורים מנקזת אליה את כל רגשות חוסר האמון והזעם כלפי מדיניות הממשלה בכלל, והמדיניות הכלכלית שלה בפרט. המורים אמנם מנופפים בקיצוץ הרוחבי שנעשה להם, אבל הם בעצם אומרים: "העסק הזה לא עובד. ההחלטות הכלכליות של הממשלה הזאת הן פשוט לא הגיוניות". ועם הסנטימנט הזה מזדהים ישראלים רבים. עד כדי שגם אם קשה להבין את הסיבות הקונקרטיות של שביתת המורים, קשה עוד יותר להבין איך ייתכן שרק המורים נקטו צעדי מחאה נגד תקציב 2025. נראה שזה עוד משהו שאפשר ללמוד מהם. // שלמה טייטלבאום
גפני
לא רואה את דבשתו
"אנחנו נבוא עם הבנקים בחשבון", איים השבוע יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, בדיון שבו אישרה הוועדה תוכנית להלוואות בערבות מדינה לעסקים בגבול הצפון שנפגעו במלחמה מול חזבאללה. גפני ניצל את הדיון כדי לבקר את הבנקים, את משרד האוצר ואת בנק ישראל על גובה הריבית שנקבעה להלוואות – פריים ועוד רבע אחוז. נציגת האוצר הסבירה שריבית נמוכה יותר תביא לכך שהבנקים יסרבו להעמיד את ההלוואות בפועל, אך ההסבר לא הניח את דעתו של גפני. "בנק ישראל חושב שהוא חי לבד פה, והבנקים חושבים שהם חיים לבד", תקף.
גפני אוהב לכעוס על כוחות השוק ועל הרגולטורים שמכבדים אותם – בעיקר כי זה קל. במשך השנים הוא השקיע לא מעט אנרגיה בהתקפות מהסוג הזה. אבל כיו"ר ועדת הכספים יש לו כוח עצום, הוא לא יכול להסתפק בלבקר אחרים. למשל, במקרה של העסקים בצפון, גפני היה יכול להפעיל את כוחו כדי להגדיל את מסגרת הערבות שתיתן המדינה להלוואות (200 מיליון שקל בלבד), או לדאוג לכך שיישובים שנפגעו במלחמה אך לא עומדים בקריטריונים להטבות יקבלו סיוע. וזה בלי לדבר בכלל על היכולת שלו להשפיע דרמטית באמצעות עידוד של גיוס חרדים או קיצוץ הכספים הקואליציוניים. אבל אלו משימות שדורשות מאמץ אמיתי. הרבה יותר קל להתעלם מהדבשת שעל גבך ולהשתלח באחרים שלא "נותנים כתף". // שקד גרין
ברקת
עשיר אבל כנוע
חברי מרכז הליכוד יכולים לנשום לרווחה: אספקת הפינוקים של ניר ברקת תימשך כסדרה. לשר הכלכלה, העשיר בשרי ישראל, מעולם לא חסרו מזומנים, והשבוע נחשף כי קבוצת ההשקעות BRM, שבה הוא מחזיק עם אחיו אלי (רשמית המניות אצל האח בנאמנות), עומדת למכור מניות ב־20 מיליון דולר בהנפקה המתקרבת בוול סטריט של אי טורו, פלטפורמת המסחר בניירות ערך. גם לאחר המימוש, אגב, יישארו הברקתים עם אחזקה בשווי של 400 מיליון דולר באי טורו, שצפויה להנפיק לפי שווי של 4 מיליארד דולר. ברקת ידוע כאחד הקמפיינרים הנדיבים בליכוד, ולא מעט מעידים כי דרכו לצמרת המפלגה עברה גם דרך קיבתם המרופדת בשלל מטעמים של חברי המרכז.
הם כנראה מרוצים משר הכלכלה חובב היטלי ההיצף. מי שפחות מרוצה הוא הציבור הכללי, שכורע תחת יוקר מחיה מזנק בקדנציה של ברקת, שיתעשר כעת בעוד כמה מיליוני דולרים. עוד פחות מרוצים הם הקולגות לשעבר בהייטק, שתלו בו תקוות כנציג הקטר של המשק בכנסת. הם גילו לאכזבתם שהאיש שאמור להבין את חשיבות הדמוקרטיה לתפקוד המשק בכלל וההייטק בפרט, אינו יותר מעוד שר כנוע, מנותק וחסר עמוד שדרה, שמצביע שוב ושוב בעד כל חוקי ההפיכה המשטרית. // סופי שולמן
תמרון הוא מהלך צבאי מורכב. תמרון אזרחים - פחות
רוחות המלחמה שוב מנשבות, אבל הפעם כולם מדברים על העצמת התמרון הצבאי. גיוסם של עשרות אלפי מילואימניקים נעשה לטובת מהלך תמרון משמעותי, ויש כתבים צבאיים שאף משתמשים בביטוי "מגה־תמרון" כדי להעצים את הדרמה או אולי את ההתרגשות הפרטית שלהם מרעם התותחים.
תמרון הוא בסך הכל כיסוי לדיבור על מהלך צבאי. תמרון במהותו הוא מהלך מורכב - מכונית לא ממש צריכה לתמרן על הכביש, אבל מטוס בהחלט צריך לתמרן באוויר. גם מתקפה צבאית שהיא תמרון היא עניין מורכב, שדורש תכנון וריכוז כוח אש וחיילים להשגת תכלית צבאית. אבל התחושה היא שהמומחיות שדורש התמרון הנוכחי קצת שונה. שעות רבות הושקעו בתכנונו הצבאי, אבל שעות רבות נוספות הושקעו באיך למכור לנו אותו. בישראל אנחנו רגילים שתמיד מישהו מתמרן מישהו אחר, ולעיתים קרובות הממשלה, בוודאי הנוכחית, מנסה לתמרן את האזרחים. במקרה הזה, עצם הגדרת המתקפה המתוכננת כתמרון היא חלק מהתמרון שלנו (עד שבצלאל סמוטריץ' החליט להפסיק לתמרן, ובניגוד להכרזות דובר צה"ל אמר את האמת: נכבוש הכל ולא נחזיר לא משנה מה, גם לא בשביל חטופים).
מרחב תמרון בישראל הולך ומצטמצם. לממשלה הזו יש פחות ופחות אופציות, והיא צריכה לבחור בין מלחמה שלא ברור איך תנצח אותה, לבין הסכם להשבת החטופים. כל ניסיון להציג את העניין אחרת אינו יותר מעוד ניסיון לתמרן אותנו. // דור סער־מן
